הילכו שניים יחדיו

שגיאות פרמטריות בתבנית:ספר
פרמטרים [ שנת הוצאה, מחבר, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הילכו שניים יחדיו

מידע כללי
מאת	אברהם ב. יהושע
שפת המקור	עברית
סוגה	מחזה
הוצאה
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה	2012
מספר עמודים	60
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003422228

"הילכו שניים יחדיו" הוא מחזה היסטורי מאת אברהם ב. יהושע, העוסק בפגישות שנערכו בשנת 1934 בלונדון, בין דוד בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי, ביוזמתו של פנחס רוטנברג. תוכן המחזה הוא פרי רוחו של המחבר, אך הוא מתבסס על עובדות היסטוריות אודות האישים המשתתפים בו.

המחזה יצא לאור כספר בשנת 2012, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובאותה שנה הועלה בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון אנסמבל הרצליה, בבימויו של עודד קוטלר.

רקע היסטורי

בראשית שנות ה-20 הפך בן-גוריון להיות מהמנהיגים הבולטים של היישוב. בשנת 1920 נמנה עם מקימי ההסתדרות הכללית, והיה המזכיר הכללי שלה במשך 15 שנה. ב-1930 התאחדו מפלגות אחדות העבודה והפועל הצעיר והקימו את מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), שבן-גוריון נבחר למנהיגה, ויחד עם התנועות האחיות שלה בחוץ לארץ הפכה להיות המפלגה הגדולה ביותר בתנועה הציונית.

בשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי את התנועה הרוויזיוניסטית (הצה"ר) ועמד בראשה. בשנת 1929 אסרו שלטונות המנדט על כניסתו של ז'בוטינסקי לארץ ישראל, ומאז ועד למותו לא חזר אליה.

בשנת 1923 יסד פנחס רוטנברג את חברת החשמל לארץ ישראל. עם האישור לניצול מי הירדן והירמוך, הקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים וכן הקים תחנות כוח שסיפקו חשמל לתל אביב, יפו, חיפה וטבריה. רוטנברג ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים לערבים וניסה להשכין שלום בין הסתדרות העובדים לבין התנועה הרוויזיוניסטית.

המחזה מתרחש בשנת 1934, כשנה לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ממנהיגי היישוב וראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, רצח שעורר סערה עזה בארץ ישראל והאשמות כבדות מצד ההסתדרות הכללית כנגד התנועה הרוויזיוניסטית. המתיחות בין תנועת הפועלים הציונית לתנועה הרביזיוניסטית החלה לפני הרצח, כפי שמתארת ההיסטוריונית אניטה שפירא:

האחת ייצגה תפיסת עולם שראתה בפועלים את בוניה של האומה העברית בארץ ישראל, והשנייה ייצגה תפיסת עולם שראתה במעמד הבינוני היהודי את היסוד לחברה היהודית שתקום בארץ ישראל. שתיהן שאפו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, אך נבדלו זו מזו בשיטה להקמתה: הפועלים חתרו ליצירת המאסה הקריטית היהודית בארץ על ידי עליה והתיישבות ואילו הרביזיוניסטים הדגישו את חשיבות הפעולה המדינית, התעמולה וגיוס דעת הקהל העולמית, לטובת הציונות.

באוקטובר 1934 נפגשו בלונדון ז'בוטינסקי ובן-גוריון, ולאחר משא ומתן ממושך הגיעו להסכמי לונדון, שנועדו לכונן יחסים תקינים בין שני הזרמים הציוניים. ועידת הצה"ר העולמית אישרה את ההסכם, אך משאל חברי ההסתדרות הכללית דחה אותו.

בשנת 1935 פרשה התנועה הרוויזיוניסטית מההסתדרות הציונית, ואנשיה הקימו גוף נפרד, הסתדרות ציונית חדשה.

עלילת המחזה

הפגישה הראשונה, בנוכחות רוטנברג, התקיימה ב-10 באוקטובר 1934 בחדרו של רוטנברג בבית מלון בלונדון. טרם תחילתה השמיע ז'בוטינסקי לרוטנברג את חלקו הראשון של שירו "שמאל הירדן", להמחשת עמדתו בדבר שליטה יהודית בשני עבריו של נהר הירדן. בסיום פגישה זו חותמים בן-גוריון וז'בוטינסקי על הסכם שיאפשר דו-קיום בשלום בין התנועה הרוויזיוניסטית להסתדרות הכללית, וימנע את פרישתה של התנועה הרוויזיוניסטית מההסתדרות הציונית.

הפגישה השנייה נערכת כעבור שלושה שבועות בבית שבו התאכסן ז'בוטינסקי בלונדון, ואליה הגיע בן-גוריון לבדו. במהלכה הגיע גם רוטנברג לזמן קצר. בפגישה זו מספר בן-גוריון לז'בוטינסקי שההסכם ביניהם לא התממש, עקב התנגדות חבריו להנהגה.

חרף המתיחות הרבה ששררה בין ז'בוטינסקי ובן-גוריון, מתיחות שכמעט הביאה לסיום הפגישה הראשונה זמן קצר לאחר שהחלה, לאחר שפרץ ביניהם ויכוח עז סביב רצח ארלוזורוב, שרר ביניהם כבוד הדדי והכרה במטרה משותפת – הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בן-גוריון התפעל מאיכות יצירתו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, וזוכה לשמוע מפיו את תרגומו לפואמה של אדגר אלן פו, "העורב", ואת תרגומו לרוסית של הפואמה "בעיר ההריגה" מאת ח"נ ביאליק. עוד עולה לדיון ביניהם הרומן שז'בוטינסקי עסק בכתיבתו באותה עת, "חמשתם", ששמעו הגיע אל בן-גוריון מפי ברל כצנלסון.

דמות רביעית במחזה היא מרוסיה, צעירה רוסייה שאביה הכומר, ואחר כך אמה, נרצחו בידי הקומוניסטים, והיא משמשת מזכירתו של רוטנברג, שהיה ידיד של הוריה. אף שמרוסיה רוחשת כבוד רב לבן-גוריון ולז'בוטינסקי, היא משקפת את העמדה האנטישמית הרווחת, בדבר שליטתם של היהודים ברוסיה.

פרשנות

שם המחזה

שם המחזה, "הילכו שניים יחדיו", הוצע למחבר על ידי דן מירון, על פי הפסוק ”הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ” (). המבקר יאשה קריגר מפרש שם זה ומוצא בו משמעויות נוספות:

שם המחזה לקוח מהתנ"ך והוא מתיחס לקונפליקט המרכזי שבין שתי הדמויות ההיסטוריות במחזה: הילכו בן-גוריון וז'בוטינסקי יחדיו? הילכו שמאל וימין יחדיו? על הדרך מצליח המחזה לעורר את אותה השאלה בנוגע לעוד מספר קונפליקטים: הילכו יחדיו איש אדמה ואיש רוח? פשוט ומורכב? הילכו יחדיו פוליטיקה ושירה? היסטוריה ותיאטרון? לכל השאלות הללו עונה ההצגה תשובה פשוטה וכנה: כן.

רמזים לעתיד שמאחורינו

במחזה כלל המחבר רמזים לאירועים, מוכרים לצופה בן זמננו, שהתרחשו לאחר זמן התרחשות המחזה:

• ז'בוטינסקי שואל את בן גוריון: "האומנם אדוני מאמין שיהודי מסוגל לרצוח מנהיג יהודי בגלל מחלוקת אידיאולוגית?" הצופה יודע שהתשובה חיובית.
• ז'בוטינסקי, הגולה מחוץ לארץ ישראל, אומר לבן-גוריון שישוב לארץ-ישראל רק לפי פקודת הממשלה העברית. קביעה כזו אכן נכללה בצוואתו של ז'בוטינסקי, שנכתבה בנובמבר 1935. ז'בוטינסקי נפטר בשנת 1940 בניו יורק ונקבר בלונג איילנד. בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, התנגד להבאת עצמותיו של ז'בוטינסקי לקבורה בישראל, ורק יורשו, לוי אשכול הורה זאת בשנת 1964, 16 שנה לאחר הכרזת המדינה.
• ז'בוטינסקי מדגיש במחזה (כפי שאכן הדגיש במציאות) את הסכנה המרחפת על יהודי אירופה מגרמניה הנאצית. הצופה יודע את מה שלא ידעו בן-גוריון וז'בוטינסקי בפגישתם, עד כמה צדק ז'בוטינסקי בתחזית זו.
• ז'בוטינסקי ובן-גוריון משוחחים על כוחם הרב של עובדי חברת החשמל, החברה שבבעלותו של רוטנברג. עובדה זו ידועה בישראל של ימינו, אך ספק אם הייתה נכונה בארץ ישראל של שנות ה-30 של המאה ה-20.

כתיבת המחזה

בפתח דבר למחזה כתב יהושע שסדרת המפגשים בין בן-גוריון לז'בוטינסקי:

ריתקה את התעניינותי ההיסטורית, וכאשר למדתי שבמהלך אחד המפגשים שהתקיים בדירה פרטית בלונדון טיגן בן גוריון חביתה לז'בוטינסקי, נדלק בי 'יצר ספרותי', שעורר אותי להעלות מחזה שיסודות היסטוריים ודמיוניים מעורבבים בו יחדיו, על מנת להחיות מחדש את הדיאלוג בין שני המנהיגים ההיסטוריים הללו, שעדיין רלוונטיים בשיח האידיאולוגי והפוליטי של ישראל בימינו.

בכתיבת המחזה הסתייע יהושע בפרופ' יעקב גולדשטיין ובפרופ' דן מירון, להם הוא מקדיש את המחזה.

הפקה

המחזה הועלה, החל ממאי 2012, בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון אנסמבל הרצליה, בבימויו של עודד קוטלר.

שחקנים:

• רמי ברוך – דוד בן-גוריון.
• גיל פרנק – זאב ז'בוטינסקי.
• יגאל זקס – פנחס רוטנברג.
• דנה יצחקי – מרוסיה.

דבר המבקרים

פרופ' שלמה אבינרי הביע התלהבות מהמחזה:

זה עתה סיימתי את קריאת המחזה, ואכן נפעמתי. לא קל לתאר בהגינות וביושר שני אישים כה מורכבים כבן גוריון וז'בוטינסקי, ומה עוד שברור שאהדה אינה נתונה לשניהם באותה מידה. אבל יהושע הצליח לאפיין את שניהם וגם לתאר דרמטית את יחסי האיבה וההערכה המורכבים שביניהם, וכיצד הם בכל זאת משתנים תוך כדי היכרותם. הדרמה האישית והלאומית עולה בצורה חזקה מאוד מפיהם, כאשר הם פורסים את משנתם. המחבר עושה צדק עם שניהם ויוצק לדרמה ספרותית אירוע היסטורי שכמעט נשכח. כך גם הצליח לתאר את ערגתם של השניים למצוא מכנה משותף, יחד עם מודעותם לכך שהדבר כמעט בלתי-אפשרי.

קישורים חיצוניים

• א.ב. יהושע, דיאלוג בין שני מנהיגים היסטוריים, באתר "סל תרבות ארצי"
• הילכו שניים יחדיו, באתר של הוצאת הקיבוץ המאוחד
• הילכו שניים יחדיו, באתר של התיאטרון הקאמרי
• מאיה כהן, כשבן־גוריון פגש את ז'בוטינסקי, באתר ישראל היום, 23 במאי 2012
• מיכאל הנדלזלץ, "הילכו שניהם יחדיו": ידידות לא תמימה, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
• יאשה קריגר, הילכו שניים יחדיו: היסטוריה ותיאטרון בשילוב מנצח, באתר עכבר העיר, 11 ביוני 2012
• צבי גורן, ביקורת: הילכו שניים יחדיו – במה להיסטוריה, באתר הבמה, 12 ביוני 2012
• עליס בליטנטל, הילכו שניים יחדיו?, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 10 ביוני 2012
• מרט פרחומובסקי, ביקורת תיאטרון: "הילכו שניים יחדיו" בקאמרי ואנסמבל הרצליה, 26 ביוני 2012, פורסם במקור בטיים אאוט תל אביב
• אורית הראל, ביקורת תיאטרון: הילכו שניים יחדיו, באתר מוטק'ה, 24 ביולי 2012