טיל שיוט – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 15: שורה 15:


==יירוט טילי שיוט==
==יירוט טילי שיוט==
{{להשלים}}
מערכת ה[[SPYDER]] הישראלית המסוגלת ליירט טילי שיוט בנוסף ליכולות שלה



[[קובץ:Rafael SPYDER|ממוזער|מערכת הspyder]]


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־20:12, 25 בדצמבר 2012

טיל שיוט מדגם טומהוק

טיל שיוט הוא טיל מונחה, שטס למטרה בדומה למטוס, בתוך האטמוספירה. בניגוד לטיל בליסטי, מסלולו אינו פרבולי. טילי השיוט מצוידים בכנפיים, מונעים בדרך-כלל על ידי מנוע סילון ונושאים ראש קרב (מטען נפץ רגיל או גרעיני) גדול לטווח ארוך (מאות ק"מ ויותר), ברמת דיוק גבוהה ביותר.

טילי שיוט מודרניים טסים במהירות על-קולית או תת-קולית גבוהה ובגובה נמוך (כדי לחמוק מגילוי על ידי מכ"ם), ומצוידים במערכת ניווט עצמאית.

טילי ה-V-1 שפיתח חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה נחשבים לטילי השיוט הראשונים. הטילים נכנסו לשירות בשנת 1944, ורמת הדיוק שלהם הייתה נמוכה מאוד.

במהלך המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות פיתחו שני הצדדים טילי שיוט לשיגור ממטוסים ומצוללות. הטילים הרוסיים הותאמו בעיקר לתקיפת נושאות מטוסים.

טיל השיוט העיקרי בשירות חיל הים האמריקני הוא הטומהוק (BGM-109), שמותאם לחימוש ספינות וצוללות. טיל השיוט העיקרי בשירות חיל האוויר האמריקני הוא AGM-86. טיל זה נישא על ידי מפציצים דוגמת ה-B-52. הצי הבריטי מפעיל טילי שיוט, לרבות טומהוק, מצוללות גרעיניות.

ארצות הברית מחזיקה מאות טילי שיוט עם ראש קרבי גרעיני, לחימוש מפציצי B-52H או כלי שיט.

גם ישראל פיתחה טיל שיוט, בשם דלילה. את הטיל ניתן לשגר ממטוס קרב, מצוללות ומהקרקע.[1]

יירוט טילי שיוט


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    טיל שיוט ראשון מתוצרת ישראל המשוגר מהקרקע, באתר ynet, 9 ביוני 2004