תורה ועבודה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תורה ומלאכה (עבודה) ''' הוא מונח המבטא את הקשר בין [[מצוות תלמוד תורה|לימוד התורה]] ובין ה[[עבודה (כלכלה)|עבודה]] לצורך פרנסה. לרוב הדבר מתבטא בצורך לחלק את הזמן ביניהם כך שהאדם יוכל להתפרנס בכבוד, וגם ללמוד תורה, אך מדובר גם בשאלה [[ערך (סוציולוגיה)|ערכית]], לגבי מידת האפשרות של השילוב בין שניהם, והאם הדבר רצוי. |
'''תורה ומלאכה (עבודה) ''' הוא מונח המבטא את הקשר בין [[מצוות תלמוד תורה|לימוד התורה]] ובין ה[[עבודה (כלכלה)|עבודה]] לצורך פרנסה. לרוב הדבר מתבטא בצורך לחלק את הזמן ביניהם כך שהאדם יוכל להתפרנס בכבוד, וגם ללמוד תורה, אך מדובר גם בשאלה [[ערך (סוציולוגיה)|ערכית]], לגבי מידת האפשרות של השילוב בין שניהם, והאם הדבר רצוי. |
||
בקרב מרבית [[יהדות חרדית|היהדות החרדית]] כיום מקובל להקדיש את כל היום ללימוד תורה, על אף חיי הדוחק הכרוכים בכך. לעומת זאת בתקופה שקדמה ל[[שואה]], נהגו רבים מן החרדים ואף רבנים, לעסוק גם במשלוח יד כלשהו כגון קמעונות ומסחר. בניגוד לכך [[ציונות דתית|הציונות הדתית]] רואה את השילוב בין התורה והעבודה כאפשרי ואף |
בקרב מרבית [[יהדות חרדית|היהדות החרדית]] כיום מקובל להקדיש את כל היום ללימוד תורה, על אף חיי הדוחק הכרוכים בכך. לעומת זאת בתקופה שקדמה ל[[שואה]], נהגו רבים מן החרדים ואף רבנים, לעסוק גם במשלוח יד כלשהו כגון קמעונות ומסחר. בניגוד לכך [[ציונות דתית|הציונות הדתית]] רואה את השילוב בין התורה והעבודה כאפשרי ואף כערך, וביטוי לכך בעובדה שתנועת הנוער המובילה בציונות הדתית, [[בני עקיבא]], קבעה את המונח 'תורה ועבודה' כסמלה. |
||
ה[[רמב"ם]]<ref name="רמבם">הלכות תלמוד תורה, פרק ג</ref> ידוע כמי שדוגל בשילוב תורה ועבודה לשם פרנסה. |
ה[[רמב"ם]]<ref name="רמבם">הלכות תלמוד תורה, פרק ג</ref> ידוע כמי שדוגל בשילוב תורה ועבודה לשם פרנסה. |
||
גרסה מ־20:18, 9 בפברואר 2013
תורה ומלאכה (עבודה) הוא מונח המבטא את הקשר בין לימוד התורה ובין העבודה לצורך פרנסה. לרוב הדבר מתבטא בצורך לחלק את הזמן ביניהם כך שהאדם יוכל להתפרנס בכבוד, וגם ללמוד תורה, אך מדובר גם בשאלה ערכית, לגבי מידת האפשרות של השילוב בין שניהם, והאם הדבר רצוי.
בקרב מרבית היהדות החרדית כיום מקובל להקדיש את כל היום ללימוד תורה, על אף חיי הדוחק הכרוכים בכך. לעומת זאת בתקופה שקדמה לשואה, נהגו רבים מן החרדים ואף רבנים, לעסוק גם במשלוח יד כלשהו כגון קמעונות ומסחר. בניגוד לכך הציונות הדתית רואה את השילוב בין התורה והעבודה כאפשרי ואף כערך, וביטוי לכך בעובדה שתנועת הנוער המובילה בציונות הדתית, בני עקיבא, קבעה את המונח 'תורה ועבודה' כסמלה.
הרמב"ם[1] ידוע כמי שדוגל בשילוב תורה ועבודה לשם פרנסה. לעומתו פסקו אחרים[2] שעדיף להקדיש את כל היום ללימוד תורה.
התייחסות בהלכה
המחלוקת הראשונה בעניין מובאת בתלמוד:
תנו רבנן "ואספת דגנך" - מה ת"ל? לפי שנא' (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! ת"ל "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.
— מסכת ברכות לה,ב
רבים למדו מדברי אביי שנפסק להלכה לעשות כדברי רבי ישמעאל ולשלב תורה ועבודה לשם פרנסה.
הרמב"ם[1] מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה), על הטענות להסכם יששכר וזבולון, לפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם בפירוש המשניות[3] וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו לסוחרים כדי שייסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס ממש מן הצדקה - אסור.
לעומתו פסקו רבים[4] כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם יששכר וזבולון, וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן הצדקה.
תורה ועבודה בדורות האחרונים
חרדים
ערך מורחב – חברת הלומדים
כיום, נהוג אצל רוב שכבות הציבור החרדי, להשתדל להקדיש את כל היום ללימוד תורה, הדבר מתבטא בראשיתו בתלמודי התורה המחנכים ללימוד מאסיבי של תורה תוך הזנחת הלימודים הכלליים (לימודי חול). הלימודים בתלמודי התורה מסתיימים לרוב בשעות הערב, כדי לנצל את רוב היום ללימוד. לאחר מכן התלמידים נרשמים לישיבות שם נהוגים סדרי לימוד בכל שעות היממה. ההרשמה לישיבות כוללת גם דחיית הגיוס תוך שימוש בסעיף תורתו אומנותו. אחרי הנישואין, עוברים הנשואים לכוללים, שם ממשיכים בלימודם עד קצה גבול היכולת הכלכלית.
עם זאת באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, היה מקובל שגם החרדים היו מתפרנסים ממשלוח יד, ואפילו רבנים חשובים כדוגמת החפץ חיים. ההבדל היה נעוץ בהיעדר תמיכה ממשלתית ותמיכה מתורמים, המושגות כיום בישראל.
גם היום מקובל בקרב חוגים הנחשבים לחדשנים יותר ומכונים "חרדים מודרניים", לשלב תורה עם עבודה. חוגים אלה לרוב מחנכים את בניהם ללימוד תורה מלא, אם כי קיימים גם הורים חרדים המעדיפים לחנך את ילדיהם גם למסגרת של תורה ועבודה. כך למשל נהוג בישיבת היישוב החדש. כמו כן קיימים מכללות ומסגרות הכשרה המיועדות לחרדים, שבהם מוכשרים החרדים לקבל תואר אקדמאי, כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה הכללי.
ציונות דתית
מראשיתה, ראתה הציונות הדתית את השילוב בין התורה והעבודה כעקרון מנחה בפעולתה. תנועת הנוער בני עקיבא אף חרתה על דגלה את המונח "תורה ועבודה". פתגם ברוח זו המהווה נר לרגלי התנועה הוא "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", שנטבע על ידי הרב שלמה זלמן שרגאי. שמו של בטאונה הרשמי הוא "זרעים", המבטא מצד אחד קשר לתורה (סדר זרעים הוא הסדר הראשון בסדרי המשנה) ומצד שני קשר לעבודת החקלאות. גם הקיבוצים הדתיים ראו בסיסמה זו כמייצגת את השקפת עולמם.
כיום מקובל בקרב הציונות הדתית לשלב תורה ועבודה, כך רוב בתי הספר לומדים לימודים כלליים ברמה גבוהה, מקובל גם לשלוח את הנערים לישיבות תיכוניות שם זוכים התלמידים לתעודת בגרות, שבהמשך תוכל לשמש אותם ללימודים אקדמאים.
עם זאת, חלק מן הדתיים הלאומיים, מעדיפים לקבל מעמד של בן ישיבה, עם סיום הלימודים התיכוניים או לפניהם, על מנת לדחות את הגיוס ולמלא את יומם בלימוד תורה, לפחות עד החתונה, ולעתים גם אחריה. כך לדוגמה נהוג בישיבת מרכז הרב. כמו כן חלקם מעדיפים להרשם לישיבת הסדר בה מתקיים הסדר עם הצבא כך שחלק מן זמן השירות מוקדש ללימודים בישיבה וחלקו לשירות צבאי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, לימוד בכולל או עבודה - מה עדיף?, באתר הישיבה בית א-ל.
- תורה ועבודה - יותר בציבור החרדי, באתר ערוץ 7.
- ריכוז מאמרי ההתנגדות לחיי תורה ללא דרך ארץ