שבט זבולון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־18:16, 14 בפברואר 2013

שבט זבולון הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל. זבולון אבי השבט, היה בנו השישי של יעקב אבינו מאשתו לאה, ובעת התנחלות השבטים התיישבו בני שבט זבולון בנחלה הקרויה על שמם: "נחלת זבולון". ישנה מסורת של יהודי האי ג'רבה ויהודי כרתים שהם צאצאי שבט זבולון.

שבט זבולון במקרא ובתלמוד

שבט זבולון קיבל מיעקב ברכה יחד עם שבט יששכר : זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן; (סוף פרשת ויחי) ממשה קיבל את הברכה : וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ; עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל; (סוף פרשת וזאת הברכה)

האבן שמייצגת אותו בחושן היא אבן היהלום שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו וה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ספינה על רקע לבן. במדרש אגדה (לבמדבר ב') ישנה דעה נוספת כי על דיגלו היה מצויר בית על פי נרדפותה של המילה בית למילה זבול.

נחלת זבולון

נחלת זבולון מתוארת מספר פעמים במקרא. עיקרה בספר יהושע שם מתוארים גבולתיה הגאוגרפיים. תיאורים נוספים מופיעים במקומות אחרים במקרא, מהם ניתן להסיק פרטים שונים על המיקום הגאוגרפי של נחלת השבט. (כך למשל, בברכת יעקב לשבטים, המתוארת בספר בראשית, נאמר: ”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא - לְחוֹף אֳנִיּוֹת, ויַרְכָתוֹ - עַל צִידֹן”.

אין ידיעות מחוץ למקרא על קיומו של שבט כזה בארץ ישראל בתקופה המתוארת (תקופת הברזל, המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), אולם ארכאולוגים וחוקרי מקרא מנסים לשרטט את גבולתיה של אותה נחלה בהסתמך על התיאורים המקראיים בלבד, ובהיעדר מקורות נוספים. קיימות עדויות מתקופת בית שני ומזמן התלמוד על צאצאי שבט זה שחיו לכאורה לחוף הים התיכון.

המסורת העממית סיפרה על נחלת זבולון לחוף הים התיכון, בצפון החוף הישראלי ודרום חופי לבנון^[1].

ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור הגליל התחתון^[2]. לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת שבט יששכר ובחצי המנשה, בצפונה בנחלת שבט נפתלי ושבט אשר, במזרחה בכנרת וגבול נחלת חצי המנשה של שניים וחצי השבטים ובמערבה בשבט אשר וחצי המנשה^[3].

ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות עמק יזרעאל, למרגלות התבור, כגון העיר עין חדה.^[4], אך ישנם חוקרי מקרא הנוטים לראות את נחלת זבולון קרוב לכנרת, ללא חוף כלל (כפי שמשתקף מהמפה)^[5].

לפי תרגומים קדומים (אונקלוס וירושלמי) ובאופן מפורש בספר הזהר הכוונה בברכת יעקב לברכה עתידית, אשר בה יכבוש איים בים, בעוד שנחלתו המקורית של זבולון היא ביבשה בלבד.^[6]

לפי פרשנות נוצרית הנחלה כללה גם חוף לאורך הירדן^[7].

המנסים לזהות את מיקום נחלת זבולון על פי הכתובים והמסורת, נוטים כיום לראות את אזור הגליל התחתון החל מצפון חיפה ונחל הקישון כאזור נחלת שבט זבולון^[8]. וכך גם נכתב למשל בפירוש דעת מקרא.

המועצה האזורית "מטה זבולון" נמצאת באזור עכו לחוף הים התיכון, לפי הדעה הרווחת, הנוטה לראות את זבולון כ"שוכן לחוף ימים" - כלומר לחופו של הים התיכון.

מסורות יהודי ג'רבה וכרתים

פרופסור נחום סלושץ בספרו "האי פֶּלִיא" (דביר 1957) על האי ג'רבה, מביא את מסורת יהודי האיים ג'רבה וכרתים על היותם צאצאי שבט זבולון, ומקיימי הנבואה של ברכת יעקב (על פי פרשנות הזוהר הקדוש). הוא מביא עשרות מנהגים של יהודי כרתים המורים על המסורת שלהם כצאצאיהם של שבט זבולון, ובנוסף, כתב על מסורת יהודי ג'רבה: "לפי חכמי התורה של ג'רבה , האי שהם יושבים בו אינו אלא גוש מאדמת ארץ ישראל ..."^[9]

שבט זבולון בהלכה

על פי המסורת שבט זבולון עסקו במסחר ימי, ותפקידם היה לפרנס את אחיהם, שבט יששכר - אשר למדו תורה.

משום כך שבט זבולון קשור במושג ההלכתי הסכם יששכר וזבולון - על פיו אדם מממן לומדי תורה, כתחליף לחובתו האישית ללימוד התורה. המושג נוצר בעקבות הפרשנות למילים "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" בברכת משה.^[10].

כמו כן לפי המסורת, עסקו בייצור התכלת המשמשת לציצית, ובארגמן ששימש בַּד שרד עבור המשכן והמקדש ולבגדי כהונה וּמָלְכוּת, וכן לצורכי עשירים בארץ ובעולם. למקומה של נחלת שבט זבולון משמעות הלכתית בדיון על נושא התכלת.^[11] בעקבות מציאת שרידי מפעלי ייצור צבע תכלת משבלולים באזור עין דור וצפונה לו, קבע הרב הראשי לישראל הרב ד"ר יצחק אייזק הלוי הרצוג כי בסבירות גבוהה ארגמון הקוצים הוא "חלזון התכלת" בתוך נחלת זבולון.^[12]

קישורים חיצוניים

נחלת שבט זבולון

יהוסף שווארץ, תבואות הארץ, פרק ג, אתר 'צל הרים'
צבי גל, ‏גיא יפתחאל – הגבול בין אשר לזבולון, קתדרה 50, דצמבר 1988, עמ' 50-47
גרשון גליל, ‏גבע, בית-דגון והגבול בין נחלת אשר לנחלת זבולון, קתדרה 57, ספטמבר 1990, עמ' 18-3
יגאל לוין, ‏על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון, קתדרה 108, עמ' 36-5
- יוסף סטפנסקי, ‏רימון והגבול בין נחלות זבולון ונפתלי, קתדרה 110, דצמבר 2003, עמ' 172-171
על חוף הגליל המערבי, מסמך של מנהל החברה והנוער, באתר משרד החינוך
שמעון אור, נחלת זבולון, אתר התנועה ל'תורה מנהיגה'
דוד הלל וינר, אילון הזבולוני אתר ישיבת ההסדר עכו
אראל סגל, חלוקת השבטים

הערות שוליים

^ הספר שפוני טמוני חול עוסק כולו בהבנת המדרשים והפסוקים העוסקים בנחלה זו - שהינם בעלי השלכה הלכתית על חידוש התכלת. בעקבותיו נכתבו מאמרים וספרים רבים בתחום (בין היתר: של רבה הראשי של ארץ ישראל - הרב הרצוג.
בציורי קיר וחלונות הרווחים בבתי כנסת, ושבהם מצוירים שנים עשר השבטים, זבולון מופיע לרוב כבעל אניות מפרש גדולות (כמו בחלונות שאגאל), המתאימות לים התיכון, על פי הפסוק בברכת יעקב.
בשנות ה-90 נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, בחוף דור ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה.
^ הבנה זו הציע יהוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ, על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף המאה ה-19. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן בימי הביניים, אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, והגאון מווילנא במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון.
^ המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת יעקב שבסוף ספר בראשית (בפרשת ויחי), בברכת משה שבסוף ספר דברים (פרשת וזאת הברכה), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע (ספר יהושע י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל (ספר שופטים ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!
^ בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים, ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' (דברים לג יט) תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות הציצית). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... (מגילה ו.)
^ מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", זאב ח' ארליך, מחקרי יהודה ושמרון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1991.
^ הזוהר (חלק ב' פרשת משפטים, סוד הפסוק "אם אחרת יקח לו") דן בכפילות ברכת יעקב, בפסוק "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות" ומפרש שמדובר בברכה עתידית, בעוד שהנחלה המקורית של זבולון מוגבלת ליבשה. כך בתרגום אונקלוס "הוא יכבש מחוזין בספינן", ובתרגום ירושלמי "והוא יהא שליט במחוזין ומכבש הפרכי ימא בספינתיה" - כלומר שזבולון ינחל את מחוזות הים שאינם קשורים לנחלתו היבשתית.
^ מקור המסורת הנוצרית המקדשת את כפר נחום, נהר הירדן ודרום הכנרת, הוא בברית החדשה, שם יש התייחסות לפסוקים בישעיהו במשמעות משובשת ובשינוי קל, ועל פיה ישו ביקר בירדן ובכנרת, כדי לקיים את נבואת ישעיהו (הובא בהערה 3 לעיל), ועל ההולכים בדרכו אף הם לעבור שם בתחילת הגאולה (הבשורה על פי מתי).
^ קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108 מאמר של יגאל לוין על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון.
^ האי פליא (הוצאת דביר 1957) עמ' 30
^ הביטוי "שמח... יששכר באוהליך" פורש כלימוד התורה בידי שבט יששכר. האוהל פורש במקומות שונים על ידי חז"ל כלימוד תורה, לדוגמה על הפסוק "יעקב איש תם, יושב אוהלים" (בראשית כה כז)). "שמח זבולון בצאתך" בהקשרו עם יששכר - פורש כשמחת שבט זבולון ה"יוצא" לעבוד ולסחור בעזרת צי האניות שלו, ומסייע במימון שבט יששכר
^ וראו ספר שפוני טמוני חול של הרבי מרדזין אשר פתח את הדיון בחידוש התכלת בעת החדשה.
^ תמצית מאמריו של הרב הרצוג בנושא תכלת בכתב העת ההד (התרע"ג). - מאתר דעת

[1] הספר שפוני טמוני חול עוסק כולו בהבנת המדרשים והפסוקים העוסקים בנחלה זו - שהינם בעלי השלכה הלכתית על חידוש התכלת. בעקבותיו נכתבו מאמרים וספרים רבים בתחום (בין היתר: של רבה הראשי של ארץ ישראל - הרב הרצוג.
בציורי קיר וחלונות הרווחים בבתי כנסת, ושבהם מצוירים שנים עשר השבטים, זבולון מופיע לרוב כבעל אניות מפרש גדולות (כמו בחלונות שאגאל), המתאימות לים התיכון, על פי הפסוק בברכת יעקב.
בשנות ה-90 נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, בחוף דור ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה.

[2] הבנה זו הציע יהוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ, על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף המאה ה-19. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן בימי הביניים, אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, והגאון מווילנא במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון.

[3] המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת יעקב שבסוף ספר בראשית (בפרשת ויחי), בברכת משה שבסוף ספר דברים (פרשת וזאת הברכה), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע (ספר יהושע י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל (ספר שופטים ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!

[4] בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים, ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' (דברים לג יט) תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות הציצית). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... (מגילה ו.)

[5] מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", זאב ח' ארליך, מחקרי יהודה ושמרון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1991.

[6] הזוהר (חלק ב' פרשת משפטים, סוד הפסוק "אם אחרת יקח לו") דן בכפילות ברכת יעקב, בפסוק "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות" ומפרש שמדובר בברכה עתידית, בעוד שהנחלה המקורית של זבולון מוגבלת ליבשה. כך בתרגום אונקלוס "הוא יכבש מחוזין בספינן", ובתרגום ירושלמי "והוא יהא שליט במחוזין ומכבש הפרכי ימא בספינתיה" - כלומר שזבולון ינחל את מחוזות הים שאינם קשורים לנחלתו היבשתית.

[7] מקור המסורת הנוצרית המקדשת את כפר נחום, נהר הירדן ודרום הכנרת, הוא בברית החדשה, שם יש התייחסות לפסוקים בישעיהו במשמעות משובשת ובשינוי קל, ועל פיה ישו ביקר בירדן ובכנרת, כדי לקיים את נבואת ישעיהו (הובא בהערה 3 לעיל), ועל ההולכים בדרכו אף הם לעבור שם בתחילת הגאולה (הבשורה על פי מתי).

[8] קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108 מאמר של יגאל לוין על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון.

[9] האי פליא (הוצאת דביר 1957) עמ' 30

[10] הביטוי "שמח... יששכר באוהליך" פורש כלימוד התורה בידי שבט יששכר. האוהל פורש במקומות שונים על ידי חז"ל כלימוד תורה, לדוגמה על הפסוק "יעקב איש תם, יושב אוהלים" (בראשית כה כז)). "שמח זבולון בצאתך" בהקשרו עם יששכר - פורש כשמחת שבט זבולון ה"יוצא" לעבוד ולסחור בעזרת צי האניות שלו, ומסייע במימון שבט יששכר

[11] וראו ספר שפוני טמוני חול של הרבי מרדזין אשר פתח את הדיון בחידוש התכלת בעת החדשה.

[12] תמצית מאמריו של הרב הרצוג בנושא תכלת בכתב העת ההד (התרע"ג). - מאתר דעת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור [[הגליל התחתון]]<ref>הבנה זו הציע [[יהוסף שווארץ]] בספרו '''תבואת הארץ''', על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף [[המאה ה-19]]. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי [[אברהם אבן עזרא]] וה[[רמב"ן]] ב[[ימי הביניים]], אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, ו[[הגאון מווילנא]] במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון. </ref>. לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת [[שבט יששכר]] ובחצי ה[[שבט מנשה|מנשה]], בצפונה בנחלת [[שבט נפתלי]] ו[[שבט אשר]], במזרחה ב[[ים כנרת|כנרת]] וגבול נחלת חצי ה[[שבט מנשה|מנשה]] של [[שניים וחצי השבטים]] ובמערבה ב[[שבט אשר]] וחצי המנשה<ref>המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת [[יעקב]] שבסוף ספר בראשית (ב[[פרשת ויחי]]), בברכת [[משה]] שבסוף ספר דברים ([[פרשת וזאת הברכה]]), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע ([[ספר יהושע]] י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל ([[ספר שופטים]] ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!</ref>.
-ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות [[עמק יזרעאל]], למרגלות ה[[תבור]], כגון העיר [[עין חדה (אתר מקראי)|עין חדה]].<ref>בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים,  ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' <small>([[s:דברים לג יט|דברים לג יט]])</small> תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות ה[[ציצית]]). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... <small>([[s:מגילה ו א|מגילה ו.]])</small>
+ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות [[עמק יזרעאל]], למרגלות [[הר תבור|התבור]], כגון העיר [[עין חדה (אתר מקראי)|עין חדה]].<ref>בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים,  ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' <small>([[s:דברים לג יט|דברים לג יט]])</small> תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות ה[[ציצית]]). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... <small>([[s:מגילה ו א|מגילה ו.]])</small>
 </ref>, אך ישנם חוקרי מקרא הנוטים לראות את נחלת זבולון קרוב לכנרת, ללא חוף כלל (כפי שמשתקף מהמפה)<ref>מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", [[זאב ח' ארליך]], '''מחקרי יהודה ושמרון''', ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], 1991.</ref>.