ספרות מצרים העתיקה

ספרות מצרים העתיקה נכתבה בשפה המצרית, מתקופת הפרעונים ועד סוף התקופה הרומית בתולדות מצרים. יחד עם הספרות השומרית נחשבות ספרויות אלו לקדומות ביותר.

כתיבה במצרית עתיקה הן באופן הירוגליפי והן באופן היראטי, מופיעה לראשונה בסוף האלף ה-4 לפני הספירה, בשלבים המאוחרים של התקופה הקדם שושלתית. ספרות הממלכה הקדומה , כוללת טקסטים, איגרות קבורה מכתבים, מזמורים, שירים, וטקסטים אוטוביוגרפיים, המנציחים את פועלם של פקידים מנהליים שונים.

כל אלו לא היו עד הממלכה התיכונה אז החלה להיווצר הספרות המצרית הנרטיבית. הייתה זו "מהפכת תקשורת", שעל פי האגיפטולוג ריצ'רד פרקינסון, הייתה תוצאה של עלייתו של מעמד אינטלקטואלי של כותבים, התפתחות רגישויות תרבותיות חדשות על אינדיבידואליזם, רמות חסרות תקדים של אוריינות, ונגישות החומרים הכתובים לכלל האוכלוסייה. עם זאת, ייתכן כי שיעור האוריינות הכולל היה פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסייה, ויצירת הספרות הייתה מהלך של האליטה השלטת, אשר יצרה מונופול על השליטה בתפקידי הממשל, ובהם בבית המשפט המלכותי הפרעוני. עם זאת, אין הסכמה מלאה בין החוקרים מודרניים, על רמת הקשר בין ספרות מצרים העתיקה לסדר הפוליטי והחברתי של בתי המשפט במצרים.

המצרית התיכונה השפה המדוברת בממלכה התיכונה, הפכה לשפה הקלאסית במהלך הממלכה החדשה,כאשר השפה המקומית אשר כינויה הוא מצרית מאוחרת הופיעה לראשונה בכתב. סופרים של הממלכה החדשה הביאו לקנוניזציה של חלק מהכתבים שנכתבו במצרים התיכונה, וכן העתיקו טקסטים ספרותיים רבים מהתקופה, השפה התיכונה הוסיפה לשמש אך ורק לקריאה בעל פה של טקסטים מקודשים בהירוגליפים. סוגות שונות של ספרות הממלכה התיכונה, כגון כתבים עיוניים וסיפורים בדיוניים, נשארו פופולריים בממלכה החדשה, בניגוד לסוגת הטקסטים נבואיים שלא שבו להופיע עד התקופה התלמיית . סיפורים פופולריים כוללים את סיפורו של שנהאת, האיכר הרטוריקן, כמו גם כתבים עיוניים חשובים כהוראותיו של אמנמהאת, ופקודות הנאמנות.

בתקופת הממלכה החדשה, כתיבת גרפיטי למטרות הנצחה על מקדשים וקירות קברים, שגשגה כסוגה ייחודית של הספרות, על אף דמיון מסוים בביטויים ובניסוח לסוגות ספרות אחרות.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.