רצח משפחת הצאר

רצח משפחת הצאר - רצח של ניקולאי השני, משפחתו ומשרתים שבוצע ביקטרינבורג בלילה שבין 16-17 ביולי 1918 בהתאם להנחיית סובייט אורל הבולשביקי.

משפחת רומנוב בשנת 1911

למרות העדר מסמוך, הערכה המקובל אצל רוב החוקרים שלרצח היה אישור של ולדימיר לנין ויעקב סברדלוב. שרידי הגופות נמצאו בשנת 1991 ובשנת 1998 הועברו לקתדרלה במבצר פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג.

סיבות לרצח

רעיון לרצח הצאר היה קיים בתנועה המהפכנית הרוסית מתחילתה במאה ה-19. ולדימיר לנין קראה לביצועו במספר עבודותיו החל ממהפכת 1905 (אחיו הוצא להורג לאחר ניסיון התנקשות בצאר).

לאחר הדחת הצאר במהפכת פברואר הוא ומשפחתו היו תחת מעצר בית בפושקין. בהתאם לעדויות של אלכסנדר קרנסקי ממשלת המעבר הרוסית קיבלה מספר רב של בקשות בזכות הוצאה להורג של הצאר המודח. באוגוסט 1917 משפחת הצאר הועברה לטובולסק. הכוונה הייתה להעביר אותה למקום מרוחק ממסילת רכבת כדי להקשות על הבריחה. לאחר מהפכת אוקטובר סוכם על העברת משפחת רומנוב למוסקבה לעריכת משפט.

ככל הנראה מרד הלגיון הצ'כי ומצב הבולשביקים בחזית המזרחית הביאו לקבלת החלטה על הרצח. במשך תקופה ארוכה חשש לניסיון שחרור המשפחה נחשב לאחד הסיבות לרצח. אומנם, בהתאם לעדויות מבצעי הרצח בעצמם, מסמכים על ניסיון בריחה אורגנו על ידי הבולשביקים בכוונה להכשיר את הרצח.

מעבר ליקטרניברוג

בית איפטייב

קיימות מספר גרסאות לגבי סיבת מעבר המשפחה מטובולסק ויקטרינבורג. ככל הנראה מעבר זה היה חלק של תהליך הקשחת תנאי המעצר והכנה למעבר למוסקבה בה היה מתוכנן להתחיל במשפט ראווה. לצורך ארגון המעבר לטובולסק הגיעה ואסילי מיאצ'ין שהיה חבר ותיק של יעקב סברדלוב. באביב אלכסיי רומנוב (בנו של הצאר) נפל ובהיותו חולה המופיליה רגליו שותקו. בעקבות מחלתו בסופו של דבר המשפחה עברה ליקטרינבורג ב-2 שלבים. ב-22 באפריל ליקטרינבורג הגיעו ניקולאי, אשתו וביתם מריה. ב-23 במאי הגיעו יתר בני המשפחה ומשרתים.

המשפחה שוכנה ב"בית איפטייב". מבנה שקודם היה שייך לקצין הנדסה ונהרס בשנות ה-70 של המאה ה-20. בנוסף למשפחת רומנוב בבית שוכנו 5 משרתים כולל רופא המשפחה. כמה פעמים הוצעה להם לעזוב את המשפחה אך הם העדיפו להישאר למרות הסכנות. משפחת רומנוב התגוררה בבית זה במשך 78 ימים.

תחילה מפקד השומרים היה קומיסר אבדייב. השומרים נהגו לגנוב מהעצורים דברי ערך, מזון, להפחיד אותם ולפגוע בכבוד בנות המשפחה. לנזירות המנזר הקרוב ניתן אישור להביא לשולחן משפחת רומנוב דברי מזון. ב-27 ביוני המשפחה גילתה מכתב מוחבא שהיה כתוב בצרפתית מקצין ובו קריאה להתחיל בהכנות לבריחה. בהמשך התקבלו עוד 2 מכתבים ובהם קריאה להכנות לבריחה הקרובה. באחד הלילות המשפחה לא הורידה בגדים במהלך כל הלילה בהמתנה לניסיון לבריחה. המסמכים ששוחררו לציבור במהלך 1989-1992 גילו שכל ההתכתבות היה יוזמה של הבולשביקים בניסיון לבדוק מצב הרוח של המשפחה ונכונותם לברוח. המכתבים נכתבו ע"י פיוטר וויקוב שבשנת 1927 הוא נהרג על ידי תומכי הצאר כנקמה להשתתפותו ברצח משפחת רומנוב.

ב-4 ביולי אחריות על העצורים והשומרים עברה ליעקב יורובסקי שהיה עובד של הצ'קה מקומי. עם מינויו הוחלפו רוב השומרים וגנבות הופסקו. יורובסקי בהמשך ציין שמינויו לתפקיד היה קשור עם המורל הנמוך של אבדייב ושומרים מצוותו. ב-6 ביולי יורבוסקי אסף כל דברי הערך של המשפחה וסגר אותם בארגז מיוחד שעבר לחזקת הצאר המודח. ניקולאי כתב ביומנו שלאחר החלפת ראש השומרים רמת המזון עלתה וככל הנראה רוב האוכל שהיה מגיע קודם לכך פשוט נגנב.

הכנות לרצח

כבר בסוף יוני נפוצו שמועות על כך שניקולאי השני נרצח. ממוסקבה נשלח פקיד בכיר לבדיקת המצב. הוא הודיע שכל המשפחה נמצאת במעצר, הבית נשמר היטב והשמעות מהווים פרובוקציה של מתנגדי המשטר הסובייטי החדש.

בהתאם לגרסה סובייטית רשמית, החלטה על ביצוע הרצח התקבלה בסובייט אורל ולשלטון במוסקבה נודע על הנעשה רק אחר כך. בתחילת יולי 1918 פעיל בכיר של הסובייט נסע למוסקבה לקבלת הנחיות ברורות. ב-12 ביולי 1918 הסובייט קיבל החלטה על ביצוע הרצח ודרכי הסתרת הגופות. ב-16 ביולי הועבר מברק לגרגורי זינובייב. לאחר מכך, זינובייב העבר מברק למוסקבה. המברק התקבל במוסקבה בשעות הערב המאוחרות. לא התגלו עדויות של תגובת לנין וסברדלוב, אך לא סביר שלאחר קבלת מברק כה חשוב הם לא הגיבו כלל.

בשנות ה-30, לאון טרוצקי הודיע שהחלטה על ביצוע הרצח התקבלה במוסקבה. נאדז'דה קרופסקיה, אשתו של לנין התבטא מספר פעמים שרצח משפחת הצאר הינו באחריות בלעה.

בערב 16 ביולי 1918 שוחרר מבית איפטייב ילד שהיה עוזר טבח ונהג לשחק עם אלכסיי, יורש העצר.

ביצוע הרצח

יורובסקי הציעה להרוג את העצורים בעזרת דקירות סכין במהלך שנתם. אומנם התברר שהעצורים לא הולכים לישון, יתכן בעקבות שחרור הילד. בהתאם לכך, יורובסקי החליט להעביר את העצורים למרתף הבית בטענה שבית נמצא בסכנת מתקפה מצד אנרכיסטים.

כאשר העצורים ירדו למרתף הבית והתאספו באחד החדרים, יורובסקי הקריא החלטת הסובייט ומייד החלו יריות. לא כל העצורים נהרגו מהירי והיה צורך להשלים את החריגה תוך יריות לראש מתווך קצר ובדקירות. לקראת 2 בלילה, 17 ביולי הרצח הסתיים.

להלן רשימת ההרוגים:

• ניקולאי השני
• אלכסנדרה, אשתו
• אולגה, הנסיכה הגדולה (נולדה ב-1895)
• טטיאנה, הנסיכה הגדולה (נולדה ב-1897)
• מריה, הנסיכה הגדולה (נולדה ב-1899)
• אנסטסיה, הנסיכה הגדולה (נולדה ב-1901)
• אלכסיי, הנסיך הגדול (נודל ב-1904)

• יבגני בוטקן, רופא המשפחה
• איוואן חריטונוב, טבח
• אלכסיי טרוף, משרת
• אנה דמידובה, משרתת

לאחר ביצוע הרצח הוחלט להסתיר את הגופות. הם הועברו למכרה נטוש בקרבת העיר ונשרפו.

ב-17 ביולי יעקב סברדלוב קיבל הודעה על ביצוע הרצח וב-19 ביולי הדבר פורסם בעיתונות. בהודעה לא הוזכר רצח כל המשפחה והשלטון הסובייטי הודע בכך רק בשנת 1926, לאחר פרסום בפריז של ממצאי החקירה .

רציחות נוספות

במהלך שנת 1919- 1918 נרצחו נציגים נוספים של משפחת רומנוב:

• מיכאיל, אח של ניקולאי רומנוב - נרצח ב-13 ביוני 1918 בפרם

ב-18 ביולי 1918 נרצחו בעיירה אלפייבסק במחוז סברדלובסק:

• • אליזבטה פיודורובנה, אשתו של סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה שנרצח בשנת 1905
  • סרגיי מיכאילוביץ', נכד של ניקולאי הראשון
  • יוהן קונסטנטינוביץ', הנסיך הגדול
  • קונסטנטין קונסטנטינוביץ', הנסיך הגדול
  • איגור קונסטנטינוביץ', הנסיך הגדול
  • ולדימיר פאלי, נכד של אלכסנדר השני
• ב-30 בינואר 1919 נרצחו במבצר פטרופבלובסקיה:
  • גאורגי מיכאילוביץ', נכד של ניקולאי הראשון
  • ניקולאי מיכאילוביץ', נכד של ניקולאי הראשון
  • דמיטרי קונסטנטינוביץ', נכד של ניקולאי הראשון
  • פאבל אלכסנדרוביץ' בן של אלכסנדר השני

חקירת הרצח

25 ביולי 1918 צ'כים נכנסו ליקטרינבורג והשלטון הבולשביקי הסתיים. מייד החלה חקירה וחיפוש לאחר בני משפחת רומנוב. החוקרים ביקרו בבית איפטייב בו בוצע הרצח ובמכרה הנטוש. החוקרים גם חקרו של חלק מהשומרים אך לא הצליחו להגיע למבצעי הרצח. גופות עצמן לא נמצאו. החוקרים תמכו בגרסה הבולשביקית לפיה הוצא להורג רק ניקולאי השני. במקביל החלו שמעוות של הופעת בני המשפחה במקומות שונים ברוסיה, אך בכל שמעות שהיו בסופו של דבר בני המשפחה היו נהרגים בצורה כזו או אחרת.

ב-6 בפברואר 1919 צוות החקירה הוחלף ובראשו הועמד ניקולאי סוקולוב. הצוות החדש אסף מספר רב של עדויות ומסמכים כולל מברקים בין יקטרינבורג לשלטון המרכזי. כל המסמכים הועברו ביחד עם סוקולוב לפאריז בה הוא המשיך את החקירה עד למותו בשנת 1924. תוצאות ביניים פורסמו ומהווים בסיס למידע הקיים עתה על הנעשה בבית איפטייב במהלך כל הימים כולל הרצח. בשנת 1997 כל המסמכים שנאספו הועברו לידי שלטונות רוסיה.

שרידי הגופות נמצאו במהלך חפירות שבוצעו בשנת 1979. בהתאם להוראת שלטונות ברית המועצות השרידים הוחזרו למקום מוצאם. בשנת 1991 החפירות חודשו. לדעת המומחים השרידים אכן מהווים שרידי גופות של משפחת רומנוב למעט הנסיך הגדול אלכסיי והנסיכה הגדולה מריה. בשנת 2007 נמצאו שרידי גופות נוספות. בהתאם להערכה הנוכחית השרידים שנמצאו בשנת 2007 אכן שרידי גופות של אלכסיי ומריה.

בדיקות גנטיות שבוצעו במהלך שנת 2008 בארצות הברית הוכיחו שמדובר בשרידי גופות של משפחת רומנוב.

בשנת 1975 ביוזמת יורי אנדרופוב בפוליטביורו התקבלה החלטה על הריסת בית איפטייב. לאחר סחבת של מספר שנים, הריסה בוצע בשנת 1977, כאשר בוריס ילצין היה ראש הממשל בעיר. לטענתו הוא קיבל הנחייה ישירה ולא היה יכול להתנגד. בשנת 1990 סוכם על הקמת כנסיה על שרידי הבית. הכנסייה הוקמה בשנת 2003.

בשנת 2008 בית המשפט העליון של רוסיה הכיר בניקולאי השני ובני משפחתו כקורבנות טרור פוליטי וניכה אותם מכל אשמה. בשנת 2009 הוכרו כקורבנות הטרור גם 52 אנשים מסביבת המשפחה והם נוכו מכל אשמה.

בשנת 1981 בוצע קנוניזציה של בני המשפחה על ידי הכנסייה הרוסית בגולה. בשנת 2000 היא מוכרת גם על ידי הכנסייה האורתודוקסית במוסקבה.

טוענים לשייכות למשפחת רומנוב

מכיוון שהשלטון הסובייטי הסתיר שבוצע הריגת כל בני המשפחה, מייד לאחר הרצח נפוצו שמעות על כך שבני המשפחה בחלקם ניצלו. היו אף שמועות שהצאר בעצמו לא נהרג והוטס לטיבט. בסך הכול מדובר על מעל ל-200 טוענים שבחלקם די הצליחו בהתחזות

• אולגה. מדובר ב-28 נשים. הידועה מכולן היא Marga Boodts שהופיע בצרפת ערב מלחמת העולם השנייה. היא הצליחה לשכנע חלק מאצולה אירופאית ואף קיבלה מלגת מחייה.
• טטיאנה. מדובר ב-33 נשים. הידועה מכולן היא Michelle Anches שהופיע בצרפת בשנות ה-20. היא הבטיחה לגלות את הפרטים לדאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה) שהייתה אמו של ניקולאי השני אך הפגישה לא התרחשה.
• מריה. מדובר ב-53 נשים. הידועה מכולן היא Ceclava Czapska שנכד שלה היה טוען לכתר עד יום מותו.
• אנסטסיה. מדובר ב-34 נשים. הידועה מכולן היא Anna Anderson. במשך 20 שנים ניסתה להגיע להכרה שהיא בת של ניקולאי רומנוב בבית משפט ברחבי אירופה אך ללא הצלחה. על ניסיונותיה צולם סרט. בדיקה גנטית שבוצע לאחר מותה הוכיחה שאין לה קשר דם עם משפחת רומנוב.
• אלכסיי. מדובר ב-81 גברים. בדרך כלל הם היו קשורים עם אחד מנשים שטענו להיות בנות משפחת רומנוב והכירו בהן כאחות.

קישורים חיצוניים

• ניקולאי סוקולוב, רצח משפחת הצאר
• תאור הרצח לפי גרסת וילטון
• רשימת רוצחים ותאורם
• אתר לזכר ניקולאי השני ורציחתו