מקדש ארטמיס באפסוס

תצפית על חורבות המקדש כיום

מקדש אָרְטֵמִיס בֵאֶפְסוּס, אחד משבעת פלאי תבל, הוא מקדש לכבוד ארטמיס, אלת הירח והציד היוונית, אשר נבנה באפסוס באסיה הקטנה (כיום כ-50 ק"מ דרומית לאיזמיר שבטורקיה). בניית המקדש החלה תחת קרויסוס מלך לידיה, נמשכה כ-120 שנה והושלמה ברובה בשנת 550 לפנה"ס. היום כמעט ולא נשארו שרידים מהמקדש ובמקומו עומדת העיר סלקוק.

המקדש תואר לראשונה על ידי אנטיפטר מצידון, שמזכיר בשירו משנת 140 לפנה"ס את שבעת פלאי התבל:

"ראיתי את פסלו המוזהב של זאוס, הגנים התלויים מבבל, את קולוסוס השמש, הנמל רחב-הידיים למרגלות הפירמידות הגבוהות, קברו העצום של מאוזולוס. אבל כאשר ראיתי את ביתו של ארטמיס, שמגרד את העננים כל שאר הפלאים איבדו מיופיים, ואמרתי מלבד האולימפוס השמש מעולם לא ראתה דבר כל כך יפה."

פולחן ארטמיס באפסוס

הגבירה של אפסוס, פסל מהמאה ה-1 לספירה אשר מוצג במוזיאון אפסוס בטורקיה

במיתולוגיה יוונית, ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אלה של ציד בתולה, אשר החליפה את סלנה כאלת הירח. באפסוס פולחן האלה שקישרו היוונים עם ארטמיס סבב סביב דמות מעץ עם תכשיטים, אשר מקורה עוד לפני תקופת יוון העתיקה. מאז התקפותיהם של תאולוגים כגון הירונימוס נגד הדתות הפגניות, נחשבו התבליטים על-פני הפסלון לביצים או שדיים מרובים, המסמלים את פוריות האלה, אך היסטוריון מודרני רוברט פליישר שיער כי מדובר בקישוטים. לפי הפרשנות המודרנית, מדובר בייצוג איקוני של תכשיטים דמויי-דלעת עשויים ענבר, אשר ככל הנראה הופיעו לקראת התקופה הגאומטרית. רגלי וגוף הפסלון מוקפים בעמוד מקושט, אשר ממנו בוקעות הרגליים, סגנון יותר אופייני לאמנות מצרים העתיקה והמזרח הקרוב הקדום. על ראשה של האלה, כפי שהופיעה על המטבעות של אפסוס, היה כתר דמוי חומה, אחד מסימני ההיכר של קיבלי, האלה האם הפריגית, והיא נשענה על מטה מנחשים שזורים או נחשי אורובורוס. בדומה לקיבלי, קדשות ובתולות צעירות שירתו את האלה. כתובת הקדשה מסביבות המאה השלישית לפנה"ס מקשרת את האלה עם האי כרתים ומכנה אותה "הגבירה של אפסוס מכרתים, נושאת האור".

מסורת הסינקרטיזם היוונית התאימה את כלל האלים הזרים לפנתאון האולימפי, וברור כי במקרה של אפסוס, ההקשר שעשו המתיישבים האיונים בין "הגבירה של אפסוס" לבין ארטמיס הוא מקרי ביותר.

תולדות המקדש

הקמה

האתר הקדוש באפסוס קדום בהרבה מהמקדש שעמד בו. פאוסניאס, גאוגרף יווני מהמאה השנייה לספירה, טען כי האתר קדם לההתיישבות האיונית בשנים רבות, והוא קדום אף יותר מהמקדש של אפולו בדידימה, אשר היה האורקל השני בחשיבותו בעולם היווני.

החפירות אשר נעשו באתר בתחילת המאה ה-20 ובשנות ה-80 אימתו את דבריו של פאוסניאס. הבורות אשר נחפרו במקום הראו כי האתר היה בשימוש כבר בתקופת הברונזה, כאשר במקום נמצאו כלי חרס שמקורם עד אמצע התקופה הגאומטרית. ככל הנראה, במחצית השנייה של המאה השמינית לפנה"ס הוקם באתר מקדש פריפטרלי (מוקף עמודים מכל צידיו) עם רצפת חרס. זהו המקדש הפריפטרלי הקדום באסיה הקטנה וייתכן כי מדובר במקדש היווני הראשון אשר היה מוקף בעמודים.

במאה ה-7 לפנה"ס, המקדש נהרס על ידי שיטפון, ורצפת החרס של המקדש התכסתה ביותר מחצי מטר של חול ושרידי אוניות. מתחת לשכבה זו, נקבר ליד החומה הצפונית של המקדש מצבור שרידים אשר כלל בין היתר טיפות אליפטיות עשויות ענבר, אשר קישטו את הפסל הגבירה של אפסוס אשר היה עשוי עץ; הפסל עצמו נהרס כנראה במהלך השיטפון. על אף שבמהלך ארבע מאות שנים שבין במאה השמינית למאה הרביעית לפני הספירה עלה גובה האתר ביותר מארבעה מטרים, הוא החזיק במעמדו כאתר קודש.

המקדש החדש, נבנה הפעם משיש והוקף שורה כפולה של עמודים, כדי לאפשר תהלוכה טקסית רחבה מסביב לנאוס. הוא תוכנן ונבנה סביב השנה 550 לפנה"ס על ידי אדריכל כרתאי כרסיפרון ובנו מתגנס. על הקמת המקדש שילם קרויסוס, מלך לידיה עשיר.

המקדש המפואר הפך לאתר תיירות, בו ביקרו מלכים, סוחרים ומטיילים, אשר הביאו איתם סחורה ותכשיטים כמנחות לארטמיס. המקדש גם הפך למקום מחסה המקובל על כולם, ובמיתולוגיה היוונית הוא מוזכר כמקום מחסה של האמזונות מהרקלס ודיוניסוס.

חורבן

המקדש של ארטמיס באפסוס נהרס ב-21 ביולי 356 לפנה"ס על ידי הרוסטראטוס, אשר על-פי האגדה, הצית את המקדש כדי לזכות לתהילה בכל מחיר. תושבי אפסוס הכריזו כי שמו של הרוטסראטוס לא יירשם לעולם, אך סטרבון הזכיר את השם בכתביו, ומשם אנו מכירים אותו.

בלילה של אותו היום, נולד אלכסנדר מוקדון. פלוטארכוס אמר כי ארטמיס הייתה עסוקה למדי בלידתו כדי להציל את המקדש הבוער שלה. מאוחר יותר, אלכסנדר הציע לשלם תמורת בנייתו המחודשת של המקדש, אך תושבי אפסוס סירבו. שיחזור המקדש אירע כבר לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס.

שחזור זה נהרס בעת פשיטה גותית בשנת 262 לספירה יורדנס, "גטיקה", בתקופת שלטונו של הקיסר גליאנוס. תושבי אפסוס בנו את המקדש מחדש, אך הוא איבד מחשיבותו עם המרת מרביתם של תושבי אפסוס לנצרות. תהליך זה נמשך במהלך המאה ה-4 לספירה ובשנת 391 הכריז תאודוסיוס הראשון על סגירת כלל המקדשים. המקדש נהרס בשנת 401 לספירה על ידי המון זועם בהנהגתו של יוחנן כריסוסטומוס, ואבני המקדש שימשו לבנייתם של בניינים אחרים, כגון כנסיית איה סופיה באיסטנבול.

גילוי מחדש בתקופה המודרנית

חלק מעמוד משחזור המקדש במאה הרביעית לפנה"ס (מוצג במוזיאון הבריטי)

משלחת של המוזיאון הבריטי בראשותו של הארכיטקט ג'ון טרטל ווד גילתה את המקדש בשנת 1869, לאחר מסע חיפושים של שש שנים. החפירות במקום נמשכו עד שנת 1879, והתחדשו בשנים 1904-06. רסיסים מן השחזור של המאה הרביעית ושל המקדש הקדום הוצגו ב"חדר אפסוס" במוזיאון הבריטי; חלקם מוצגים שם עד היום.

תיאור המבנה

מרבית התיאורים של המקדש באים מכתביו של פליניוס הזקן. על-פי כתביו, אורכו של המקדש היה 115 מטר ורוחבו 55 מטר, כך ששטחו היה גדול פי שלושה משטחו של פרתנון, והוא היה עשוי שיש כמעט בשלמותו. הנאוס של המקדש היה מוקף ב-127 עמודים איוניים בגובה 18 מטר.

המקדש היה מקושט בציורים, בעמודים מצופים זהב וכסף ובפסלים נהדרים שיצרו טובי הפסלים של אותה תקופה, ביניהם פידיאס, פוליקליטוס, קרסילאס ופראדמון. בין הפסלים היו לא מעט דמויות של אמזונות, אשר על-פי האגדה ייסדו את אפסוס. על-פי פליניוס, סקופאס, פסל יווני אשר פיסל חלק מהתבליטים במאוזוליאום בהאליקרנאסוס, עבד גם על התבליטים אשר קישטו את עמודי המקדש. ליד המזבח עמד פסל הפולחן של המקדש העשוי הובנה, פרי ידו של הפסל אנדאיוס.

קישורים חיצוניים

• העמוד של המקדש של ארטמיס, באתר המוזיאון הבריטי (באנגלית)
• העמוד של המקדש של ארטמיס, באתר המוזיאון "The Museum of Unnatural Mysteries" (באנגלית)
• פלורנס מארי בנט, הפולחן הדתי המקושר לאמזונות, 1912: פרק 3 - הפולחן של ארטמיס באפסוס (באנגלית)

הערות שוליים

תבנית:Link FA