משאבי מים בישראל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מ שוחזר מעריכות של 84.229.100.196 (שיחה) לעריכה האחרונה של Fxp300
Legobot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q4592809
שורה 62: שורה 62:
[[קטגוריה:תעשייה בישראל]]
[[קטגוריה:תעשייה בישראל]]
[[קטגוריה:מים]]
[[קטגוריה:מים]]

[[en:Water supply and sanitation in Israel]]

גרסה מ־13:31, 26 בפברואר 2013

נחל הבניאס, אחד ממקורות המים של כנרת

מים בישראל הם משאב יקר שהמדינה מגנה עליו ומפתחת אותו, וזאת מאחר שחלק גדול משטחה הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת נמוכה ומספקת רק בקושי את צורכי האוכלוסייה ההולכים וגדלים.

מקווי מים העיקריים הם: ים כנרת (164 קמ"ר), ים המלח (650 קמ"ר), ומספר מאגרים של מי תהום.

רוב המים הנצרכים בישראל מסופקים על ידי חברת מקורות.

מאגרי מים מליחים

במדינת ישראל ישנה כמות גדולה של מים מליחים. ים המלח הוא מקווה המים המליחים הגדול ביותר בישראל ושטחו הוא 650 קמ"ר. בנוסף ישראל גובלת בים התיכון שהוא מקווה מים מלוחים וכמו כן בים סוף שגם הוא מקווה מים מלוחים. בישראל ישנם מעיינות של מים מליחים. חלקם מעיינות חמים בעיקר באזור ים המלח. בנגב ישנם מעיינות של מים מליחים באזור הר הנגב ובאזור הרי אילת.

ישנם חוקרים הסבורים כי אם מפלס הכנרת ירד אל מתחת לרף מסוים ובכך ישנה את לחץ המים בצורה משמעותית - יישאבו אל תוכה המים המלוחים המצויים מתחתיה וימליחו אותה. מרבית החוקרים סבורים כי אין סכנה כזו. בנוסף, ישראל עושה מאמצים בשביל למנוע את המלחת הכנרת, לשם כך הוקם המוביל המלוח.

סכנה נוספת היא שמאגרי מי התהום ובעיקר אקוויפר החוף יהפכו למלוחים עקב ירידת המפלס וכניסת מי ים לתוכם. הפתרון לבעיה זאת זהה לפתרון בעיית המים המליחים בכנרת והוא למנוע שאיבת יתר של מים.

שימוש במים מליחים

ישראל מנצלת את המים המליחים שברשותה במספר צורות:

  • התפלה - הפיכת מים מלוחים למים הראויים לשתייה או להשקיה. קיים מתקן התפלה ותיק המספק מים לתושבי אילת, ושלושה מתקני התפלה חדשים יותר באשקלון, פלמחים ובחדרה. ישראל בונה מתקני התפלת מים נוספים באזור הים התיכון על מנת למנוע את התלות במי גשמים ואת הסכנה לבצורת. נכון ל-2012, מתקני התפלה מספקים כ-21% מצריכת המים של ישראל.
  • שימוש במלחים ובמינרלים - מי ים המלח עשירים במלחים ובמינרלים בעלי פוטנציאל כלכלי. חברת כימיקלים לישראל (על ידי חברות בנות, בעיקר מפעלי ים המלח) מפיקה מים המלח מחצבים שונים, בעיקר אשלג, ברום ומגנזיום. תשלובת ישראלית זו נמנית עם יצרני האשלג הברום והמגנזיום הגדולים בעולם.
  • שימוש נוסף במים המליחים (מי מעיינות חמים) הוא לצורכי מרפא, תיירות, ספא ונופש.

מים מתוקים בישראל

מאגר המים המתוקים העיליים הגדול ביותר בישראל הוא הכנרת. מקורות המים מתוקים נוספים הם מי התהום ומעיינות שונים.

במדינת ישראל ישנם מספר נחלים בהם זורמים מים כל השנה. העיקרי ביניהם הוא נהר הירדן שניזון מנחל חרמון הנובע ברמת הגולן, נחל שניר הנובע בלבנון ונחל דן הנובע ליד קיבוץ דן והוא הגדול שבין מקורות הירדן. בנוסף בישראל עוד נחלי עד רבים כגון - נחל משושים, נחל גילבון, נחל אל על, נחל כזיב, נחל תבור, נחל תרצה, נחל שופט ועוד.

מעיינות רבים בישראל נתפסים ומוזרמים ליישובים סמוכים במטרה לספק מים לתושבי היישוב. מדיניות זאת עולה בקנה אחד עם מטרות ההתיישבות של מדינת ישראל אך פוגעת באופן קשה בנחלים, בצמחייה ובבעלי החיים.

בנגב ישנם מספר נביעות שאינן תלוייות במי גשמים. אלה נקראים נווה מדבר ובקרבתם לרוב מצויים יישובים. בהרי אילת ישנו מעיין בודד כזה הנקרא עין נטפים המוציא טיפטוף מים חלש במשך כל השנה.

ניצול המים

ערך מורחב – משק המים בישראל

אזורים רבים בארץ ישראל אינם משופעים במקורות מים. מאגרי המים בארץ מנוצלים בשיעור רב להשקיית גידולים חקלאיים וגינות נוי, לתעשייה ולשימוש ביתי. כיום לא נותרו כמעט בישראל נחלים שיש בהם זרימה של מים חיים לכל ארכם שכן מימיהם "נתפסים" סמוך לנביעתם ומועברים בצינורות למקומות שבהם נעשה בהם שימוש.

שפכים

במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה 450 מיליון מטרים מעוקבים של שפכים. השפכים שיטופלו באיכות גבוהה, יכולים לשמש להשקיה חקלאית ללא חשש לזיהום קרקע ומי תהום. השפכים שאינם מטופלים או מטופלים באיכות נמוכה, מזהמים את מי התהום, הנחלים, הקרקע והים ופוגעים בצמחייה.

290 מלמ"ק קולחים מושבים לשנה (כ־64%) לשימוש בחקלאות בעזרת מכוני טיהור השפכים.

מרבית השפכים זורמים במערכות הביוב וההולכה (96%), אך 4% נספגים בקרקע בבורות ספיגה.

סה"כ 63% מהשפכים שהם כ־283 מלמ"ש מטופלים ברמה נאותה, בעוד 37% (160 מלמ"ש) לא מטופלים כלל או מטופלים ברמה נמוכה.

ראו גם

קישורים חיצוניים