איטרופיקציה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
YFdyh-bot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.3) (בוט מוסיף: sk:Eutrofizácia
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q156698
שורה 27: שורה 27:
[[קטגוריה:זיהום מים]]
[[קטגוריה:זיהום מים]]


[[en:Eutrophication]]
[[af:Eutrofikasie]]
[[an:Eutrofización]]
[[ar:تتريف]]
[[az:Evtrofikasiya]]
[[be:Эўтрафікацыя]]
[[bg:Еутрофикация]]
[[ca:Eutrofització]]
[[cs:Eutrofizace]]
[[da:Eutrofiering]]
[[de:Eutrophierung]]
[[el:Ευτροφισμός]]
[[eo:Plantoziĝo]]
[[es:Eutrofización]]
[[et:Eutrofeerumine]]
[[eu:Eutrofizazio]]
[[fi:Rehevöityminen]]
[[fr:Eutrophisation]]
[[gl:Eutrofización]]
[[ht:Etwofizasyon]]
[[hu:Eutrofizáció]]
[[id:Eutrofikasi]]
[[is:Ofauðgun]]
[[it:Eutrofizzazione]]
[[ja:富栄養化]]
[[kk:Эвтрофтану]]
[[ko:부영양화]]
[[lt:Eutrofikacija]]
[[lv:Eitrofikācija]]
[[mk:Еутрофикација]]
[[nl:Eutrofiëring]]
[[oc:Eutrofizacion]]
[[pl:Eutrofizacja]]
[[pt:Eutrofização]]
[[ru:Эвтрофикация]]
[[sk:Eutrofizácia]]
[[sk:Eutrofizácia]]
[[sl:Evtrofikacija]]
[[sr:Цветање воде]]
[[sv:Övergödning]]
[[ta:தூர்ந்துபோதல்]]
[[tr:Ötrofikasyon]]
[[uk:Евтрофікація]]
[[zh:富营养化]]

גרסה מ־07:40, 27 בפברואר 2013

תבנית:שכתוב אאוטריפיקציהאנגלית: Eutrophication) היא תהליך בו נוצר מחסור בחמצן בגוף מים עקב התרבותן המהירה של אצות הצורכות את החמצן המומס במים. התהליך נובע בדרך כלל מהעשרת המים במזהמים המשמשים מזון ליצורים חיים. התהליך עשוי להביא בסופו למוות של היצורים החיים במקווה המים ולעכירותם.

אאוטריפיקציה נגרמת בגופי מים בהם יכולות להתפתח אצות. מקור האנרגיה לכל תהליכי החיים הוא קרינת השמש, האצות ומספר חיידקים (פיטופלנקטון) המטמיעים את אור השמש ובונים תרכובות אורגניות ונקראים "יצרנים ראשוניים". היצרנים הראשוניים מתים או נטרפים על ידי זאופלנקטון (חיות זעירות) הנטרפים על ידי דגים גדולים, אלו בתורם נטרפים על ידי דגים גדולים מהם ובראש שרשרת מזון זו עומד האדם האוכל את הדגים.

כך, כל החיים במקווה המים תלויים בקרינת השמש וביצרנים הראשוניים ובאיזון של שרשרת המזון. עקב הפרשה רבה של חומרים מזהמים המשמשים כמזון ליצרנים הראשוניים, עלול לקרות מצב בו יופר האיזון ועלולה להתפתח תופעה בה ישנה גדילה מהירה מאוד של אצות, הצורכות כמויות גדולות של חמצן, תופעה זו גורמת לחוסר בחמצן ולעכירות גדולה של המים, מאחר שהאצות פורחות בחלק העליון של גוף המים, תופעה אשר עלולה להביא למוות כל היצורים החיים בגוף המים.

ירידה בכמות החמצן המומס במים גורמת לשינויים כימיים שונים; הגופרית במקום להתחמצן (SO4) עוברת תהליכי חיזור (H2S), החנקה המתקבלת, כאשר יש חמצן הופכת לאמוניה בתהליך החיזור (NH+4) בנוסף יש שחרור כמויות קטנות של גז מתאן. חומרים אלו הופכים את המים לרעילים ולא מאפשרים את החיים בהם.

אאוטריפיקציה בכנרת

עד ראשית שנות ה-60 שימשה הכנרת בעיקר למטרות של דיג ותיירות, אך לאחר החלטת ממשלת ישראל על פרויקט המוביל הארצי השתנו סדרי העדיפויות לטובת ניצול מי האגם לשתייה, וגברה חשיבות השמירה על איכות מי האגם. אחת הסכנות אשר עלולות לפגוע במי הכנרת היא האאוטריפיקציה שראשיתה בזיהום מי האגם.

מקורות הזיהום של האגם קשורים באופיו של אגן ההקוות של הכנרת. בין מקורות הזיהום ניתן למצוא עודפי חומרי דשן והדברה המשמשים בחקלאות ונשטפים אל הכנרת; הזרמתם של חומרים כימיים ואורגניים, ובפרט זרחן, שמקורם בגידול דגים או בקר באגן הניקוז של האגם; הזרמה ממערכות ביוב (במגמה חיובית של ירידה); והיות האגם אתר נופש.

החומרים הנשפכים אל האגם משמשים כמזון ליצרנים הראשוניים ולניזונים מהם, דבר הגורם לעלייה בביומסה וכתוצאה מכך למים פחות טובים לשתייה. בצירוף גורמים נוספים כגון שטפונות עולה רמת העכירות ותיתכן אאוטריפיקציה.

תהליך זה יכול לקרות בפתאומיות עקב פריחה בלתי נשלטת של אצות. באביב 1994 התרחשה, לראשונה בתולדות הכנרת, פריחה של אצות כחוליות. אצות אלו מסוגלות להשתמש בחנקן מהאטמוספירה, גם ללא מקור של חנקן משאר הסביבה, דבר המקנה להם יתרון תחרותי, כאשר ישנו מחסור בחנקן. ב-25 השנים האחרונות, עקב טיפול בביוב המוזרם לכנרת, ירדה כמות החנקן בה ואילו כמות הזרחן עלתה עקב הגורמים אשר נזכרו לעיל. ביחס של חנקן/זרחן הנמוך מ-29 מתרחשת פריחת כחוליות, בעוד בעבר עמד יחס זה על 54-56. אצות אלו צורכות כמויות גדולות של חמצן וכאשר ישנה עלייה מאסיבית ופתאומית במאסה שלהם תיתכן אאוטרופיקציה (ישנם חילוקי דעות בין החוקרים איזו אצה עדיפה לכנרת ומהו המפלס המתאים לתנאי חייהם, אך זהו דיון אחר).

האאוטריפקציה בכנרת מתרחשת מדי קיץ באופן חלקי גם מבלי שמושמדת כל אוכלוסיית החי. זהו תהליך אאוטריפיקציה, אשר אינו נוצר עקב זיהום, אלא על ידי "שיכוב". בחורף הכנרת מעורבלת ולכן כל עומק המים הוא בעל תכונות אחידות, בקיץ המים מתחממים ונוצרות שלוש שכבות. השכבה החמה והקלה יותר, אשר צפה למעלה, היא האפילימניון. שכבה זו נמצאת במגע עם החמצן האטמוספירי ועקב ההשפעה של הרוחות והגלים היא נמצאת ברוויון חמצן מתמיד, שוררים בה תנאים אירוביים, והאצות וכל שרשרת המזון בעקבותיהן יכולים לחיות בה בלבד.

בשכבה התחתונה (היפולימניון) עקב מיעוט האור ואי יכולת לבצע פוטוסינתזה החמצן שנצרך על ידי בעלי החיים אינו מתחדש, ונוצרים תנאי מחסור בחמצן המביאים למות השכבה. גם בשכבת הביניים הנקראת תרמוקלינה, שכבת אמצע מבחינת הטמפרטורה, חל תהליך של שינוי בכמות החמצן ולכן ניתן לקרוא לה גם אקסוקלינה.

אאוטריפיקציה במפרץ אילת

סוג מסוים של אצות ואלמוגים חיים בסימביוזה חזקה בה האחד לא יכול לחיות ללא השני. בתהליכים שתוארו לעיל, כגון שפיכת חומרי פסולת ודשן למפרץ אילת, ישנה גדילה של אוכלוסיית האצות הנמצאת בחלקו העליון של המים, כלובי הדגים במפרץ, גם הם גורמים לעלייה של תוצרים ביולוגיים בסביבת, דבר המעלה את הביומאסה של אותם אצות בחלק העליון, אצות אלו צורכות את החמצן וגורמות לאאוטריפיקציה לאצות הנמצאות על האלמוגים, הן מתות ואיתם האלמוגים. השפעה נוספת היא חסימת האור על ידי אותם אורגניזמים, אשר לא מאפשרים לאצות החיות על האלמוגים לחיות.