היסטוריה של שוודיה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

הטריטוריה הנוכחית של שבדיה מיושבת מהמילניום ה-10 לפנה"ס. רשומות היסטוריות מופיעות החל מהעידן הויקינגי, בסביבות המאה התשיעית.

העידן הפרה-היסטורי 9000-500 לפנה"ס

בשבדיה, כמו שכנתה נורבגיה, יש ריכוז גדול של פטרוגליפים בכל המדינה, כשהריכוז הגדול ביותר נמצא במחוז בוֹהוּסלן (Bohuslän). למרות זאת, הציורים העתיקים ביותר נמצאו במחוז הצפוני יאמטלאנד (Jämtland). משערים שהם צוירו בשנת 9000 לפנה"ס. מצוירים בהם חיות כמו דִּישׁוֹנים, איילים, דובים וכלבי-ים.
השנים בהן נחקקו הציורים הרבים ביותר היו 2300-500 לפנה"ס. בשנים הללו צוירו ציורי חקלאות, לוחמה, ספינות, חיות מאולפות וכו'.

העידן הויקינגי: 800-1066 לפנה"ס

העידן הויקינגי מתייחס לחצי השני של תקופת הברזל- בין שנת 793 לשנת 1066, בסקנדינביה. במהלך תקופה זו השבדים היו סוחרים ימיים, אשר נודעו בעיקר בכך שסחרו עד למקומות רחוקים. במאה ה-9, ורנגים פשטו והרסו את יבשת אירופה מהים השחור עד לים הכספי.

ההיסטוריה השבדית המוקדמת

במהלך המאה ה-12, שבדיה הפכה בהדרגה לממלכה נוצרית מאוחדת, שעתידה לכלול גם את פינלנד ונורלנד (חלקה הצפוני ביותר של שבדיה).
המלכה הדנית מרגרט הראשונה איחדה את ארצות סקנדינביה באיחוד קאלמאר, בשנת 1397.

מתיחות מתמשכת בין הארצות ובאיחוד הובילה בסופו של דבר לקונפליקט בין השבדים לדנים במאה ה-15. התפוררותו הסופית של האיחוד במאה ה-16 הובילה ליריבות ארוכה בין דנמרק לשבדיה.

שבדיה המודרנית 1523

במאה ה-16, נלחם גוסטב ואסה על עצמאותה של שבדיה, תוך כדי הריסת ניסיון לשקם את איחוד קאלמאר, והקמת הקרן לשבדיה המודרנית. באותו הזמן הוא נפרד מהכנסייה הקתולית וייסד את הרפורמציה הפרוטסטנטית

עלייתה של שבדיה ככוח גדול: 1600

במהלך המאה ה-17 הפכה שבדיה מממלכה צפון-אירופית קטנה, ענייה וחסרת השפעה לאחת מהמדינות החשובות בזירה המדינית באירופה, ובין השנים 1611 ו-1718 הייתה אחת המעצמות החזקות ביותר בים הבלטי, בעלת צבא יעיל ביותר. היסטוריונים שבדיים מתארים את שבדיה של אותה תקופה כאחת הדוגמאות המובהקות למדינה המנצלת כמעט את כל המשאבים העומדים לרשותה לשם ניהול מלחמה.‏‏

גוסטב השני אדולף, מלך שבדיה, שמלך על שבדיה בשנים 1611-1632, ניהל מלחמה ימית בכמה חזיתות. נוסף ללחימה בצי הפולני, נשקפה לשבדים סכנה גם מצד צבאות קתוליים שפלשו ליוטלנד. המלך השבדי רחש אומנם אהדה מעטה למלך דנמרק, כריסטיאן הרביעי, ושתי המדינות היו אויבות מרות זו לזו כבר מעל מאה שנים, אך הוא חשש יותר מפני נפילתן של קופנהגן וזיילאנד לידיים קתוליות. מצב שכזה היה הרה-אסון לאינטרסים של שבדיה, משום שהיה מעניק למעצמות הקתוליות שליטה על המעברים האסטרטגיים בין הים הבלטי והים הצפוני.‏‏

לאחר שניצחה במלחמות נגד דנמרק-נורבגיה, רוסיה ופולין במהלך המאה ה-17, שבדיה צברה כוח גדול, למרות שהיו לה בקושי מיליון תושבים. תרומתה של שבדיה לצד הפרוטסטנטי במלחמת שלושים השנים, תחת שלטונו של גוסטב השני אדולף, מלך שבדיה, עזרה לקבוע את שוויון הכוחות הפוליטי והדתי באירופה.

האימפריה השבדית: 1648

ערך מורחב – האימפריה השבדית

בסמוך לזמן חתימת ברית ברוֹמסבּרוֹ בשנת 1645, וברית רוסקילדה ב1658, שבדיה השתלטה על מחוזות חשובים של דנמרק ונורבגיה. בעקבות שלום וסטפליה ב1648, שבדיה שלטה באינגריה - האזור בו סנקט פטרבורג עתידה הייתה להיבנות, באסטוניה, ליבוניה (אזור הנמצא כיום בדרום אסטוניה וצפון לטביה), ערי-חוף חשובות ומקומות נוספים בצפון גרמניה.

המלחמה הצפונית הגדולה: 1700

רוסיה, סקסוניה-פולין ודנמרק-נורבגיה איחדו כוחות ב-1700 ותקפו את האימפריה השבדית. למרות שהמלך השבדי הצעיר, קארל השנים עשר , ניצח ניצחונות מרהיבים בשנים הראשונות של המלחמה הצפונית הגדולה, תוכניתו לתקוף את מוסקבה ולהכריח את רוסיה להיכנע הייתה שאפתנית מדי; הוא נורה במהלך המצור על מבצר פרדריקסטן בנורבגיה, ב-1718. עקב ברית השלום, הכוחות המאוחדים הצטרפו לפרוסיה ולאנגליה-הנובר, הסתיים שלטונה של שבדיה ככוח גדול, והחלה תקופה של מונרכיה מוגבלת תחת החוק הפרלמנטרי.

מונרכיה אבסולוטית: 1772

לאחר כחצי מאה של שלטון פרלמנטרי באה הריאקציה. המלך גוסטב הרביעי ביצע הפיכה לא אלימה, שהחזירה את המונרכיה האבסולוטית. מצב זה שרד עד להתערבותה של שבדיה במלחמות הנפוליאוניות, שבעקבותיהן אולצה למסור את פינלנד לרוסיה ב-1809.

האיחוד עם נורבגיה: 1814

ערך מורחב – האיחוד השבדי-נורבגי

שנה לאחר מכן, יורשו המאומץ של המלך השבדי, המרשל הצרפתי ז'אן-בטיסט ברנדוט, נבחר כיורש העצר על ידי הריקסדג. ב-1813, כוחותיו הצטרפו לברית נגד נפוליאון. בעקבות ברית קיל מסר המלך של דנמרק-נורבגיה את נורבגיה לידי המלך השבדי. למרות זאת, נורבגיה הכריזה על עצמאותה, אימצה חוקה ובחרה לה מלך חדש. שבדיה פלשה לנורבגיה על מנת לאכוף את חוקי ברית קיל, והמלחמה הקצרה, שלאחר הפלישה, הייתה המלחמה האחרונה בה שבדיה השתתפה. בשלום מוס נקבע איחוד בין שתי המדינות. המדינות המאוחדות החזיקו מעמד עד 1905, אז הן נפרדו עקב בקשתה של נורבגיה.

המודרניזציה של שבדיה: 1866

כלכלתה של שבדיה, אשר הייתה מבוססת בעיקר על חקלאות, השתנתה בהדרגה במהלך המהפכה התעשייתית: מכפרים לחקלאות פרטית; אך השינוי לא הביא שיפור כלכלי וחברתי. בין 1850 ל-1890, כמיליון שבדים היגרו לארצות הברית. המאה ה-19 סומנה על ידי הגירתם של ליברלים, ביטול מונופול הגילדות במסחר ובייצור (לטובת פרויקטים עצמאיים), תחילתן של רפורמות במס ובהצבעה, הקמת שירות צבאי לאומי ובחירת שלוש מפלגות עיקריות לממשלה: הסוציאל-דמוקרטים, הליברלים והשמרנים.

תיעוש שבדיה: 1914

במהלך ולאחר מלחמת העולם הראשונה (בה עמדתה של שבדיה הייתה נייטרלית), שבדיה הרוויחה מהדרישה העולמית לפלדה, לגפרורים ולעוד מוצרים שבדים. הצמיחה הפוסט-מלחמתית היוותה בסיס למדיניות החברתית, המאפיינת את שבדיה המודרנית.

שבדיה המשיכה להיות נייטרלית גם במלחמת העולם השנייה. בכל זאת, אלפי מתנדבים שבדים סייעו לפינלנד במלחמת החורף כנגד ברית המועצות. כמו כן, שבדיה, תחת איום של גרמניה הנאצית, אפשרה לחיילים גרמנים בלתי חמושים, בקרונות רכבת, לעשות דרכם לנורבגיה וממנה, כולל בעת הקרבות לכיבושה.

עד היום שבדיה היא אחת מהמדינות הבלתי-מזדהות.

ב-19 בנובמבר 1946 הצטרפה שבדיה לאו"ם כחברה ה-54. שבדיה הפכה לחברה באיחוד האירופאי ב-1995.