המכון הטכנולוגי ההודי – הבדלי גרסאות
מ הוספת קטגוריה:הודו: חינוך באמצעות HotCat |
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q622358 |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
{{Link FA|te}} |
{{Link FA|te}} |
||
[[en:Indian Institutes of Technology]] |
|||
[[ar:المعاهد الهندية للتكنولوجيا]] |
|||
[[de:Indian Institute of Technology]] |
|||
[[fa:مؤسسات فناوری هندوستان]] |
[[fa:مؤسسات فناوری هندوستان]] |
||
[[fr:Instituts indiens de technologie]] |
|||
[[hi:भारतीय प्रौद्योगिकी संस्थान]] |
|||
[[ja:インド工科大学]] |
|||
[[kn:ಭಾರತೀಯ ತಂತ್ರಜ್ಞಾನ ವಿದ್ಯಾಲಯಗಳು]] |
|||
[[ko:인도 공과대학교]] |
|||
[[ml:ഇന്ത്യൻ ഇൻസ്റ്റിറ്റ്യൂട്ട് ഓഫ് ടെക്നോളജി]] |
|||
[[mr:भारतीय तंत्रज्ञान संस्था]] |
|||
[[ne:भारतीय प्राविधिक संस्थान]] |
|||
[[nl:Indian Institutes of Technology]] |
|||
[[no:Indian Institute of Technology]] |
|||
[[ru:Индийский институт технологии]] |
|||
[[sa:भारतीयप्रौद्योगिकसंस्थानानि (IIT)]] |
[[sa:भारतीयप्रौद्योगिकसंस्थानानि (IIT)]] |
||
[[sv:Indian Institute of Technology]] |
|||
[[ta:இந்திய தொழில்நுட்பக் கழகங்கள்]] |
|||
[[te:ఇండియన్ ఇన్స్టిట్యూట్ ఆఫ్ టెక్నాలజీ]] |
|||
[[zh:印度理工學院]] |
|||
גרסה מ־08:45, 27 בפברואר 2013
המכונים הטכנולוגיים ההודים (אנגלית The Indian Institutes of Technology, ר"ת IITs; הינדי भारतीय प्रौद्योगिकी संस्थान), הם קבוצה של שבעה מכונים עצמאיים להשכלה גבוהה בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, אשר נוסדו והוכרזו כ"מוסדות בעלי חשיבות לאומית" על ידי ממשלת הודו. המכונים נוסדו כדי להכשיר מדענים ומהנדסים, במטרה לפתח כוח אדם מיומן אשר יעודד את התפתחותה הכלכלית והחברתית של הודו לאחר הכרזת עצמאותה בשנת 1947.
המכונים, לפי סדר הקמתם, נמצאים בערים: קאראגפור, מומביי, צ'נאי, קאנפור, דלהי, גובאהאטי, ורורקי. ממשלת הודו הכריזה על כוונתה להקים תשעה מכונים נוספים במדינות שבהן עדיין לא קיים מכון טכנולוגי. חלק מן המכונים נוסדו באמצעות סיוע כספי וטכני של אונסק"ו, ממשלת גרמניה, ממשלת ארצות הברית וברית המועצות. כל אחד מן המכונים הוא מוסד עצמאי להשכלה גבוהה הקשור למכונים האחרים באמצעות מועצת המכונים הטכנולוגיים, המופקדת על ניהולם האדמיניסטרטיבי. לכל המכונים מנגנון קבלת תלמידים משותף ללימודי תואר ראשון אשר בבסיסו בחינת קבלה אחידה (אנגלית: Joint Entrance Examination, ר"ת JEE) באמצעותה נבחרים כ-4,000 מועמדים מדי שנה מתוך עשרות אלפי מועמדים. קבלת תלמידים לתארים מתקדמים נעשית אף היא על יסוד בחינה אחידה. בשבעה המכונים לומדים כ-15,500 סטודנטים לתואר ראשון, וכ-12,000 סטודנטים לתארים מתקדמים, זאת בנוסף לתלמידי מחקר.
המכונים זכו להצלחה בהכשרת בעלי מקצוע בתחומים מגוונים ואף להכרה בינלאומית[1]. עצמאותם של המכונים איפשרה להם לפתח תוכניות הכשרה מיוחדות בתחומי הטכנולוגיה, ברמת התואר הראשון ולהעניק תואר "בוגר בטכנולוגיה" (אנגלית: Bachelor of Technoloty, ר"ת B. Tech) להבדיל מתואר "בוגר בהנדסה" (אנגלית: Bachelor of Engineering, ר"ת BE) המוענק על ידי רוב האוניברסיטאות האחרות בהודו. הצלחת המכונים הובילה להקמתם של מוסדות דומים בתחומים אחרים, כגון המכון הלאומי לטכנולוגיה וכן המכונים לטכנולוגית מידע.
קישורים חיצוניים
- אתר המכון בקאראגפור
- אתר המכון במומביי
- אתר המכון בצ'נאי
- אתר המכון בקאנפור
- אתר המכון בדלהי
- אתר המכון בגובאהאטי
- אתר המכון ברורקי