התיאטרון האמנותי של מוסקבה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''התיאטרון האומנותי''' (ב[[רוסית]]: '''Московский Художественный театр''') הוא תיאטרון שנוסד בידי [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] ו[[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] בשנת [[1898]] והיה אחד התיאטרונים הפופולאריים בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[האימפריה הרוסית|אימפירה רוסית]] ו[[ברית המועצות]]. בשנת [[1987]] התיאטרון התפצל ל"התיאטרון האומנותי על שם גורקי" ו"התיאטרון האומנותי על שם צ'כוב".
'''התיאטרון האומנותי''' (ב[[רוסית]]: '''Московский Художественный театр''') הוא תיאטרון שנוסד בידי [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] ו[[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] בשנת [[1898]] והיה אחד התיאטראות הפופולאריים בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[האימפריה הרוסית|אימפירה רוסית]] ו[[ברית המועצות]]. בשנת [[1987]] התיאטרון התפצל ל"התיאטרון האומנותי על שם גורקי" ו"התיאטרון האומנותי על שם צ'כוב".


[[קובץ:Moscow Art Theatre di notte.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בניין התיאטרון]]
[[קובץ:Moscow Art Theatre di notte.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בניין התיאטרון]]
שורה 5: שורה 5:
==היסטוריה==
==היסטוריה==
===לפני מהפכת אוקטובר===
===לפני מהפכת אוקטובר===
היסטוריית התיאטרון מתחילה מפגישת [[שחקן]] ו[[במאי]] [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] עם [[מחזאי]] ומורה למשחק [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] ב-[[19 ביוני]] [[1897]] ב[[מסעדה]] ב[[מוסקבה]]. במהלך הפגישה סוכם על הקמת תיאטרון חדש שיתבסס על עקרונות של הבמאי הצרפתי אנדרה אנטואן והבמאי הגרמני טוטו בראם. אחד העקרונות של התיאטרון החדש היה מחיר נמוך של כרטיסי כניסה. תחילה הועברה פניה לעיריה אך העיריה סירבה לתמוך בתיאטרון. כתוצאה מכך המייסדים נאלצו לפנות ל[[ספונסר|ספונסרים]] ולהעלות את מחיר הכרטיסים.
היסטוריית התיאטרון התחילה מפגישת [[שחקן]] ו[[במאי]] [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] עם [[מחזאי]] ומורה למשחק [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] ב-[[19 ביוני]] [[1897]] ב[[מסעדה]] ב[[מוסקבה]]. במהלך הפגישה סוכם על הקמת [[תיאטרון]] חדש שיתבסס על עקרונות של הבמאי הצרפתי אנדרה אנטואן והבמאי הגרמני טוטו בראם. אחד העקרונות של התיאטרון החדש היה מחיר נמוך של כרטיסי כניסה. תחילה הועברה פניה לעירית מוסקבה אך העיריה סירבה לתמוך בתיאטרון. כתוצאה מכך המייסדים נאלצו לפנות ל[[ספונסר|ספונסרים]] ולהעלות את מחיר הכרטיסים.


המייסדים היו בראש התיאטרון ושחקנים באו מקבוצת תלמידים של נמירוביץ'-דנצ'נקו ושחקנים חובבנים שהשתתפו בהצגות בבימוי של סטניסלבסקי. ההצגה הראשונה התקיימה ב-[[14 באוקטובר]] ([[26 באוקטובר]] [[1898]] כאשר על הבמה הועלה מחזה של אלכסיי טולסטוי "צאר פיודור יואנוביץ'" בבימוי המשותף של המייסידם ועם [[איוואן מוסקבין]] בתפקיד הראשי. ההצלחה הייתה גדולה ובינואר [[1901]] ההצגה הועלה בפעם ה-100. ב-[[17 בדצמבר]] [[1898]] הועלתה הצגה "השחף" על פי [[אנטון צ'כוב]].
המייסדים היו בראש התיאטרון כבמאים הראשיים ושחקנים באו מקבוצת תלמידים של נמירוביץ'-דנצ'נקו ומקבוצת שחקנים חובבנים שהשתתפו בהצגות בבימוי של סטניסלבסקי. ההצגה הראשונה התקיימה ב-[[14 באוקטובר]] ([[26 באוקטובר]] [[1898]] כאשר על הבמה הועלה מחזה של אלכסיי טולסטוי "צאר פיודור יואנוביץ'" בבימוי המשותף של המייסידם ועם [[איוואן מוסקבין]] בתפקיד הראשי. ההצלחה הייתה גדולה ובינואר [[1901]] ההצגה הועלתה בפעם ה-100. ב-[[17 בדצמבר]] [[1898]] הועלתה הצגה "בית השחף" על פי [[אנטון צ'כוב]] ו[[שחף]] נעשה לסמל של התיאטרון.


עד לשנת [[1902]] לתיאטרון לא היה בניין קבוע אך לקראת העונה השלישית היה ברור שנדרש בניין לתיאטרון הצעיר. היה צורך לאיחסון תעפורות ומקום קבוע לחזרות. סוכם על הקמת [[קואופרטיב]] בהרכב של 13 חברים, כאשר סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו היו נציגי השחקנים. החלטות בוועד המנהל היו מתקבלות באספה כללית כאשר מספר קולות היה יחסי לתרומה הכספית. התרומה הכספית הגדולה הייתה של [[סאבה מורוזוב]], תעשיין מוסקבאי. במהלך קיץ [[1902]] בוצע התאמת בניין קיים לבניין התיאטרון עם 1200 מקומות ישיבה. בסתיו [[1902]] התיאטרון החל לעבוד בבמתו הקבועה.
עד לשנת [[1902]] לתיאטרון לא היה בניין קבוע אך לקראת העונה השלישית היה ברור שנדרש בניין לתיאטרון הצעיר. היה צורך לאיחסון תעפורות ומקום קבוע לחזרות. סוכם על הקמת [[קואופרטיב]] בהרכב של 13 חברים, כאשר סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו היו נציגי השחקנים. החלטות בוועד המנהל היו מתקבלות באספה כללית כאשר מספר קולות היה יחסי לתרומה הכספית. התרומה הכספית הגדולה הייתה של [[סאבה מורוזוב]], תעשיין מוסקבאי. במהלך קיץ [[1902]] בוצע התאמת בניין קיים לתיאטרון עם 1200 מקומות ישיבה. ב[[סתיו]] [[1902]] התיאטרון החל לעבוד בבמתו הקבועה.
[[קובץ:Anton Chekhov reads The Seagull.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אנטון צ'כוב]] מקריא לשחקני התיאטרון את המחזה שלו]]
[[קובץ:Anton Chekhov reads The Seagull.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אנטון צ'כוב]] מקריא לשחקני התיאטרון את המחזה שלו]]
בשנת [[1902]] [[וסבולוד מיירהולד]] עזב את התיאטרון והקים תיאטרון חדש בהנהגתו.
בשנת [[1902]] [[וסבולוד מיירהולד]] עזב את התיאטרון והקים תיאטרון חדש בהנהגתו.
שורה 15: שורה 15:
עד לשנת [[1905]] התיאטרון העדיף הצגות של מחזאים רוסים כמו אלכסיי טולסטוי, [[אנטון צ'כוב]] ו[[מקסים גורקי]]. בשנת [[1905]] התיאטרון העלה על הבמה מחזה של [[מקסים גורקי]], אך המחזה הנוסף שלו הועלה רק כעבור 30 שנים. בנוסף התיאטרון העלה מספר מחזות של [[הנריק איבסן]] ו[[גרהרט האופטמן]].
עד לשנת [[1905]] התיאטרון העדיף הצגות של מחזאים רוסים כמו אלכסיי טולסטוי, [[אנטון צ'כוב]] ו[[מקסים גורקי]]. בשנת [[1905]] התיאטרון העלה על הבמה מחזה של [[מקסים גורקי]], אך המחזה הנוסף שלו הועלה רק כעבור 30 שנים. בנוסף התיאטרון העלה מספר מחזות של [[הנריק איבסן]] ו[[גרהרט האופטמן]].


בשנת [[1906]] התיאטרון נסע לראשונה ל[[אירופה]] לסבב הופעות.
בשנת [[1906]] התיאטרון נסע לסבב הופעות ראשון ב[[אירופה]].


התיאטרון ניסה למצוא דרכים חדשים בבימוי ומחקש ולכן מפעם לפעם הוקמו [[סטודיו|סטוסיות]] בהם סטניסלבסקי היה מפתח את רעיונותיו.
התיאטרון ניסה למצוא דרכים חדשים בבימוי ומשחק ולכן מפעם לפעם הוקמו [[סטודיו|סטוסיות]] בהן סטניסלבסקי היה מפתח את רעיונותיו.


בשנת [[1902]] התגלו חילוקי דעות בין מיסדי התיארטון ובהתאם לכך בשנת [[1906]] הם הפסיקו בימוי משותף.
בשנת [[1902]] התגלו חילוקי דעות בין מייסדי התיאטרון ובהתאם לכך בשנת [[1906]] הם הפסיקו בבימוי משותף.


=== התקופה הסובייטית===
=== התקופה הסובייטית===
שורה 28: שורה 28:
בשנת [[1919]] סטניסלבסקי הקים סטודיו לאופרה ליד [[תיאטרון בולשוי]]. באותה שנה נמירוביץ'-דנצ'נקו הקים "סטודיו מוזיקאלי". במשך עשרות שנים סטודיות אלו התחרו זו בזו, למרות שלפעמים הצגיו את ההצגות באותה במה. רק בשנת [[1941]] הם אוחדו תחת "תיאטרון מוזיקלי על שם סטניסלבסקי ונמרוביץ'-דנצ'נקו" שקיים גם כיום.
בשנת [[1919]] סטניסלבסקי הקים סטודיו לאופרה ליד [[תיאטרון בולשוי]]. באותה שנה נמירוביץ'-דנצ'נקו הקים "סטודיו מוזיקאלי". במשך עשרות שנים סטודיות אלו התחרו זו בזו, למרות שלפעמים הצגיו את ההצגות באותה במה. רק בשנת [[1941]] הם אוחדו תחת "תיאטרון מוזיקלי על שם סטניסלבסקי ונמרוביץ'-דנצ'נקו" שקיים גם כיום.


בשנת [[1922]] קבוצה גדולה של שחקני התיאטרון בראשות [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] נסע לשנתיים לארצות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]]. בהצגות התיאטרון הייתה הצלחה גדולה, אך סטיסלבסקי כתב לנמירוביץ'-דנצ'נקו מ[[ברלין]]: "בהצגות שלנו אין שום דבר חדש. השחקנים הוותיקים לא רוצים ללמוד מחדש ושחקנים הצעירים לא יכולים".
בשנת [[1922]] קבוצה גדולה של שחקני התיאטרון בראשות [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] נסע לסבב הופעות שנמשך שנתיים לארצות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]]. בהצגות התיאטרון הייתה הצלחה גדולה, אך סטניסלבסקי כתב לנמירוביץ'-דנצ'נקו מ[[ברלין]]: "בהצגות שלנו אין שום דבר חדש. השחקנים הוותיקים לא רוצים ללמוד מחדש ושחקנים הצעירים לא יכולים".


במהלך שנת [[1924]] הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטרות עצמיות.
במהלך שנת [[1924]] הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטראות עצמיות.


נמירוביץ'-דנצ'נקו היה מודע למשבר והחליט לקלוט קבוצה גדולה של שחקנים צעירים כולל [[יורי זבדסקי]] מהסטודיו ה-3. שחקנים אלו קיבלו שם "הדור השני". בשנת [[1926]] סטניסלבסקי שחזר ל[[ברית המועצות]] העלה על הבמה מחזה של [[אלכסנדר בולגקוב]] "ימי משפחת טורביני" על מלחמת האזרחים ברוסיה. החל ממחצית השנייה של נות ה-20 התיאטרון החל יותר ויותר להשתמש המחזות של מחזאים סובייטים.
נמירוביץ'-דנצ'נקו היה מודע למשבר והחליט לקלוט קבוצה גדולה של שחקנים צעירים כולל [[יורי זבדסקי]] מהסטודיו ה-3. שחקנים אלו קיבלו שם "הדור השני". בשנת [[1926]] סטניסלבסקי שחזר ל[[ברית המועצות]] העלה על הבמה מחזה של [[אלכסנדר בולגקוב]] "ימי משפחת טורביני" על מלחמת האזרחים ברוסיה. החל ממחצית השנייה של שנות ה-20 התיאטרון החל יותר ויותר להשתמש מחזות של מחזאים סובייטים.


בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר [[1932]] לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת [[1937]] לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת [[1938]] עיטור הגדל האדום.
בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר [[1932]] לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת [[1937]] לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת [[1938]] עיטור הגדל האדום.
שורה 38: שורה 38:
בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.
בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.


כאשר בשנת [[1936]] בוצעו הענקות ראשונות של תואר [[העמן העממי]] ל-13 פעילי תרבות של [[ברית המועצות]], 4 אנשי אתיאטרון האומנותי זכו בתואר ([[קונסטנטין סטניסלבסקי]], [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]], [[איוואן מוסקבין]] ו[[ואסילי קצ'לוב]].
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. באותה שנה ליד התיאטרון הוקם בית הספר לשחקנים. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] (משחקניםן בולטים של ,הדור השני") כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.


במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. באותה שנה ליד התיאטרון הוקם בית הספר לשחקנים. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] (משחקנים בולטים של "הדור השני") כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.
בשנות ה-50 וה-60 התיאטרון עבר משבר קשה שהלך והעמיק. לתיאטרון היו הרבה שחקנים אך רוח ההתחדשות נעלמה. החשקנים הקימו קבוצות לחץ וכמה שחקנים ותיקים לא השתתפו בהצגות במשך שנים.

בשנות ה-50 וה-60 התיאטרון עבר משבר קשה שהלך והעמיק. לתיאטרון היו הרבה שחקנים אך רוח ההתחדשות נעלמה. השחקנים הקימו קבוצות לחץ וכמה שחקנים ותיקים לא השתתפו בהצגות במשך שנים.


בשנת [[1970]] לבמאי הראשי של התיאטרון מונה [[אולג יפרמוב]] (מבוגרי בית הספר ליד התיאטרון). הוא הצליח להביא לתיאטרון שחקנים חדשים וטיפל בהוצאה מהרכב שחקנים ותיקים. אומנם הוא לא קיבל סמחויות רחבות כמו [[גאורגי טובסטונוגוב]] ב[[לנינגרד]] ולכן מספר שחקני התיאטרון בשנות ה-80 הגיע לכ-200. מעשית, בתוך התיאטרון היו שני קבוצות שחקנים עם [[רפרטואר]] ובמאים נפרדים. לאור המצב, בשנת [[1987]] אפרמוב הציע לפצל את התיאטרון
בשנת [[1970]] לבמאי הראשי של התיאטרון מונה [[אולג יפרמוב]] (מבוגרי בית הספר ליד התיאטרון). הוא הצליח להביא לתיאטרון שחקנים חדשים וטיפל בהוצאה מהרכב שחקנים ותיקים. אומנם הוא לא קיבל סמחויות רחבות כמו [[גאורגי טובסטונוגוב]] ב[[לנינגרד]] ולכן מספר שחקני התיאטרון בשנות ה-80 הגיע לכ-200. מעשית, בתוך התיאטרון היו שני קבוצות שחקנים עם [[רפרטואר]] ובמאים נפרדים. לאור המצב, בשנת [[1987]] אפרמוב הציע לפצל את התיאטרון

גרסה מ־18:06, 1 במרץ 2013

התיאטרון האומנותירוסית: Московский Художественный театр) הוא תיאטרון שנוסד בידי קונסטנטין סטניסלבסקי וולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו בשנת 1898 והיה אחד התיאטראות הפופולאריים בתחילת המאה ה-20 באימפירה רוסית וברית המועצות. בשנת 1987 התיאטרון התפצל ל"התיאטרון האומנותי על שם גורקי" ו"התיאטרון האומנותי על שם צ'כוב".

בניין התיאטרון

היסטוריה

לפני מהפכת אוקטובר

היסטוריית התיאטרון התחילה מפגישת שחקן ובמאי קונסטנטין סטניסלבסקי עם מחזאי ומורה למשחק ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו ב-19 ביוני 1897 במסעדה במוסקבה. במהלך הפגישה סוכם על הקמת תיאטרון חדש שיתבסס על עקרונות של הבמאי הצרפתי אנדרה אנטואן והבמאי הגרמני טוטו בראם. אחד העקרונות של התיאטרון החדש היה מחיר נמוך של כרטיסי כניסה. תחילה הועברה פניה לעירית מוסקבה אך העיריה סירבה לתמוך בתיאטרון. כתוצאה מכך המייסדים נאלצו לפנות לספונסרים ולהעלות את מחיר הכרטיסים.

המייסדים היו בראש התיאטרון כבמאים הראשיים ושחקנים באו מקבוצת תלמידים של נמירוביץ'-דנצ'נקו ומקבוצת שחקנים חובבנים שהשתתפו בהצגות בבימוי של סטניסלבסקי. ההצגה הראשונה התקיימה ב-14 באוקטובר (26 באוקטובר 1898 כאשר על הבמה הועלה מחזה של אלכסיי טולסטוי "צאר פיודור יואנוביץ'" בבימוי המשותף של המייסידם ועם איוואן מוסקבין בתפקיד הראשי. ההצלחה הייתה גדולה ובינואר 1901 ההצגה הועלתה בפעם ה-100. ב-17 בדצמבר 1898 הועלתה הצגה "בית השחף" על פי אנטון צ'כוב ושחף נעשה לסמל של התיאטרון.

עד לשנת 1902 לתיאטרון לא היה בניין קבוע אך לקראת העונה השלישית היה ברור שנדרש בניין לתיאטרון הצעיר. היה צורך לאיחסון תעפורות ומקום קבוע לחזרות. סוכם על הקמת קואופרטיב בהרכב של 13 חברים, כאשר סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו היו נציגי השחקנים. החלטות בוועד המנהל היו מתקבלות באספה כללית כאשר מספר קולות היה יחסי לתרומה הכספית. התרומה הכספית הגדולה הייתה של סאבה מורוזוב, תעשיין מוסקבאי. במהלך קיץ 1902 בוצע התאמת בניין קיים לתיאטרון עם 1200 מקומות ישיבה. בסתיו 1902 התיאטרון החל לעבוד בבמתו הקבועה.

אנטון צ'כוב מקריא לשחקני התיאטרון את המחזה שלו

בשנת 1902 וסבולוד מיירהולד עזב את התיאטרון והקים תיאטרון חדש בהנהגתו.

עד לשנת 1905 התיאטרון העדיף הצגות של מחזאים רוסים כמו אלכסיי טולסטוי, אנטון צ'כוב ומקסים גורקי. בשנת 1905 התיאטרון העלה על הבמה מחזה של מקסים גורקי, אך המחזה הנוסף שלו הועלה רק כעבור 30 שנים. בנוסף התיאטרון העלה מספר מחזות של הנריק איבסן וגרהרט האופטמן.

בשנת 1906 התיאטרון נסע לסבב הופעות ראשון באירופה.

התיאטרון ניסה למצוא דרכים חדשים בבימוי ומשחק ולכן מפעם לפעם הוקמו סטוסיות בהן סטניסלבסקי היה מפתח את רעיונותיו.

בשנת 1902 התגלו חילוקי דעות בין מייסדי התיאטרון ובהתאם לכך בשנת 1906 הם הפסיקו בבימוי משותף.

התקופה הסובייטית

במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה התיאטרון התפצל - חלק משחקניו נסעו להופעות מחוץ למוסקבה ולאור אי-סדר במדינה לא יכלו לחזור ואף נסעו לתקופה מסויימת לאירופה. רק בשנת 1921 כל השחקנים התאספו במוסקבה מחדש.

בשנת 1920 התיאטרון קיבל שם "אקדמי" וזה סימל את הכרת חשיבותו בעיני הממשל. ולדימיר לנין היה בין מעריצי התיאטרון. באותה שנה התיאטרון לקח תחת חסותו את השחקנים שלמדו אצל יבגני וכטנגוב תחת השם "הסטודיו ה-3". בשנת 1921 הוקמה גם "הסטודיו ה-4".

בשנת 1919 סטניסלבסקי הקים סטודיו לאופרה ליד תיאטרון בולשוי. באותה שנה נמירוביץ'-דנצ'נקו הקים "סטודיו מוזיקאלי". במשך עשרות שנים סטודיות אלו התחרו זו בזו, למרות שלפעמים הצגיו את ההצגות באותה במה. רק בשנת 1941 הם אוחדו תחת "תיאטרון מוזיקלי על שם סטניסלבסקי ונמרוביץ'-דנצ'נקו" שקיים גם כיום.

בשנת 1922 קבוצה גדולה של שחקני התיאטרון בראשות קונסטנטין סטניסלבסקי נסע לסבב הופעות שנמשך שנתיים לארצות אירופה וארצות הברית. בהצגות התיאטרון הייתה הצלחה גדולה, אך סטניסלבסקי כתב לנמירוביץ'-דנצ'נקו מברלין: "בהצגות שלנו אין שום דבר חדש. השחקנים הוותיקים לא רוצים ללמוד מחדש ושחקנים הצעירים לא יכולים".

במהלך שנת 1924 הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטראות עצמיות.

נמירוביץ'-דנצ'נקו היה מודע למשבר והחליט לקלוט קבוצה גדולה של שחקנים צעירים כולל יורי זבדסקי מהסטודיו ה-3. שחקנים אלו קיבלו שם "הדור השני". בשנת 1926 סטניסלבסקי שחזר לברית המועצות העלה על הבמה מחזה של אלכסנדר בולגקוב "ימי משפחת טורביני" על מלחמת האזרחים ברוסיה. החל ממחצית השנייה של שנות ה-20 התיאטרון החל יותר ויותר להשתמש מחזות של מחזאים סובייטים.

בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר 1932 לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת 1937 לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת 1938 עיטור הגדל האדום.

בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של מקסים גורקי על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.

כאשר בשנת 1936 בוצעו הענקות ראשונות של תואר העמן העממי ל-13 פעילי תרבות של ברית המועצות, 4 אנשי אתיאטרון האומנותי זכו בתואר (קונסטנטין סטניסלבסקי, ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו, איוואן מוסקבין וואסילי קצ'לוב.

במהלך מלחמת העולם השנייה התיאטרון פונה לסרטוב וחזר למוסקבה בשנת 1943. באותה שנה ליד התיאטרון הוקם בית הספר לשחקנים. בשנת 1943 נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו ניקולאי חמליוב (משחקנים בולטים של "הדור השני") כמנהל אומנותי ואיוואן מוסקבין כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת 1946 מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.

בשנות ה-50 וה-60 התיאטרון עבר משבר קשה שהלך והעמיק. לתיאטרון היו הרבה שחקנים אך רוח ההתחדשות נעלמה. השחקנים הקימו קבוצות לחץ וכמה שחקנים ותיקים לא השתתפו בהצגות במשך שנים.

בשנת 1970 לבמאי הראשי של התיאטרון מונה אולג יפרמוב (מבוגרי בית הספר ליד התיאטרון). הוא הצליח להביא לתיאטרון שחקנים חדשים וטיפל בהוצאה מהרכב שחקנים ותיקים. אומנם הוא לא קיבל סמחויות רחבות כמו גאורגי טובסטונוגוב בלנינגרד ולכן מספר שחקני התיאטרון בשנות ה-80 הגיע לכ-200. מעשית, בתוך התיאטרון היו שני קבוצות שחקנים עם רפרטואר ובמאים נפרדים. לאור המצב, בשנת 1987 אפרמוב הציע לפצל את התיאטרון

לאחר הפיצול

תיאטרון על שם צ'כוב

בשנת 1987 קובצת שחקנים התפצלה מהתיאטרון, אך קבוצת הרוב בראשות אולג יפרמוב נשראה והמשיכה להעבוד בניין המקורי של התיאטרון. לאחר פטירת אולג יפרמוב בראשות התיאטרון עומד אולג טבקוב.

תיאטרון על שם גורקי

בשנת 1987 קובצת שחקנים התפצלה מהתיאטרון והקימה תיאטרון חדש בראשות טטיאנה דורוניה. תיאטרון זה רואה את עצמו כממשיך דרך של התיאטרון המקורי שהוקם בסוף המאה ה-19 ומעלה את הצגותיו בבניין חדש. למרות שרוב השחקנים לא עברו לתיאטרון זה והוא מעלה את הצגותיו לא בננין המקורי של התיאטרון, עיטורים שהתיאטרון האומנותי קיבל בתקופה הסובייטי נחשבים כשייכים לתיאטרון זה.

קישורים חיצוניים