הכנסת השישית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: דו-קרב\1, הייתה, \1לוויין
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(\.pdf .*?])\s*\{\{PDF\}\} +\1)
שורה 77: שורה 77:


==חקיקה==
==חקיקה==
במהלך כהונתה של הכנסת השישית, אישרה הכנסת 259 [[חוק]]ים, מהם 234 ב[[הצעת חוק ממשלתית|יוזמה ממשלתית]] (90.3%) והיתר ב[[הצעת חוק פרטית|יוזמה פרטית]]<ref>דנה בלאנדר וערן קליין, "[http://www.idi.org.il/media/319108/%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA%20.pdf חקיקה פרטית - נייר עמדה]", באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]{{PDF}}{{כ}}</ref>. בין החוקים הבולטים שנחקקו בתקופת כהונתה של הכנסת השישית: [[חוק יסוד: הממשלה]], [[חוק המקרקעין]], חוק [[בית הדין לעבודה]], חוק ה[[הוצאה לפועל]], [[חוק רישוי עסקים]], חוק [[נייר ערך|ניירות ערך]], חוק ה[[בוררות]], [[חוק המכר]], חוק הפטנטים, חוק משכן הכנסת ורחבתו, [[חוק ועדות חקירה]], ועוד.
במהלך כהונתה של הכנסת השישית, אישרה הכנסת 259 [[חוק]]ים, מהם 234 ב[[הצעת חוק ממשלתית|יוזמה ממשלתית]] (90.3%) והיתר ב[[הצעת חוק פרטית|יוזמה פרטית]]<ref>דנה בלאנדר וערן קליין, "[http://www.idi.org.il/media/319108/%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA%20.pdf חקיקה פרטית - נייר עמדה]", באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]{{כ}}</ref>. בין החוקים הבולטים שנחקקו בתקופת כהונתה של הכנסת השישית: [[חוק יסוד: הממשלה]], [[חוק המקרקעין]], חוק [[בית הדין לעבודה]], חוק ה[[הוצאה לפועל]], [[חוק רישוי עסקים]], חוק [[נייר ערך|ניירות ערך]], חוק ה[[בוררות]], [[חוק המכר]], חוק הפטנטים, חוק משכן הכנסת ורחבתו, [[חוק ועדות חקירה]], ועוד.


===חוקי יסוד===
===חוקי יסוד===

גרסה מ־23:49, 7 באפריל 2013

כהונתה של הכנסת השישית החלה ב-22 בנובמבר 1965, בעקבות הבחירות שנערכו ב-2 בנובמבר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה זלמן שזר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, דוד בן-גוריון. מיד אחר כך נבחר קדיש לוז ליושב ראש הכנסת, לכהונתו השלישית ברציפות. לוז היה המועמד היחיד, והוא נבחר בתמיכתם של 102 מחברי הכנסת וללא מתנגדים. 11 מחברי הכנסת נמנעו.

בדומה לכנסת החמישית, גם הכנסת השישית מילאה את ימיה. הבחירות לכנסת השביעית התקיימו במועדן, 28 באוקטובר 1969, וכהונתה של הכנסת השישית נמשכה עד ה-17 בנובמבר 1969.

הרכב פוליטי

תוצאות הבחירות

ערך מורחב – הבחירות לכנסת השישית

אלה היו תוצאות הבחירות עם תחילת כהונתה של הכנסת השישית:

מפלגה מנדטים
המערך 45
גח"ל 26
מפד"ל 11
רפ"י 10
מפ"ם 8
ליברלים עצמאיים 5
אגודת ישראל 4
רק"ח 3
קידמה ופיתוח 2
פאג"י 2
שיתוף ואחווה 2
העולם הזה - כוח חדש 1
מק"י 1

לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל, התמודדה מפלגת השלטון, מפא"י, כשבראשה לא עומד דוד בן-גוריון, אלא לוי אשכול, שהחליף אותו כיושב ראש המפלגה וכראש הממשלה ב-1963. ביוזמתו של אשכול, התמודדה מפא"י ברשימה משותפת עם אחדות העבודה - פועלי ציון, רשימת המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל ("המערך הראשון"). הרשימה ניצחה בבחירות, לאחר שזכתה ב-45 מנדטים (בכנסת החמישית היו לשתי המפלגות יחדיו 50 מנדטים). בן-גוריון פרש מהמפלגה והקים מפלגה עצמאית, רפ"י, שכללה גם כמה מצעירי מפא"י, ובהם משה דיין, שמעון פרס ויצחק נבון. בן-גוריון קיווה לנגוס בכוחו של המערך באופן שיאפשר לו לאחר הבחירות להרכיב ממשלה, ואף לשוב ולהתאחד עם מפא"י, לאחר שאשכול, פנחס לבון ואנשיהם יסולקו ממנה. עם זאת, זכתה המפלגה ב-10 מנדטים בלבד.

גם בימין נרשם איחוד, בין תנועת החירות לבין המפלגה הליברלית, שהתמודדו לראשונה ברשימה משותפת - גח"ל. הרשימה זכתה ב-26 מנדטים (לעומת 34 מנדטים בהן זכו שתי המפלגות ביחד בכנסת החמישית), והייתה למפלגה השנייה בגודלה. כמה מחברי המפלגה הליברלית, בראשותו של משה קול, פרשו ממנה בעקבות האיחוד, והתמודדו ברשימה נפרדת, ליברלים עצמאיים, שקיבלה 5 מנדטים.

מפלגה נוספת בה חל פילוג הייתה מק"י. חילוקי דעות באשר לעמדת המפלגה בנוגע להענקת פרס לנין לשלום לנשיא אלג'יריה אחמד בן בלה, שקרא להשמדת ישראל, יצר קרע במפלגה, ולפרישתם של חברי המפלגה הערבים ושל כמה חברים יהודים אנטי ציונים. רק"ח קיבלה בבחירות אלה 3 מנדטים, ואילו מק"י נותרה עם מנדט אחד בלבד.

מפד"ל ומפ"ם איבדו כל אחד מנדט אחד (11 ו-8 מנדטים, בהתאמה), ואילו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל שמרו על כוחן, עם 4 ו-2 מנדטים, בהתאמה, וגם מפלגות הלוויין של מפא"י, קידמה ופיתוח ושיתוף ואחווה, שמרו על כוחן, עם שני מנדטים לכל אחת. לראשונה, נבחרה לכנסת גם רשימת העולם הזה - כוח חדש, שקיבלה מנדט אחד.

הרכב קואליציוני

ראש הממשלה לוי אשכול מדליק נרות חנוכה עם רעייתו מרים

לוי אשכול הרכיב את הממשלה ה-13, שהושבעה ב-12 בינואר 1966. הקואליציה כללה את הסיעות שהרכיבו גם את הממשלה ה-12: המערך, מפד"ל, פאג"י, שיתוף ואחווה וקידמה ופיתוח, ואליהן נוספו גם סיעות מפ"ם וליברלים עצמאיים. הקואליציה מנתה, עם הקמתה, 75 חברי כנסת.

ב-1 ביוני 1967, במהלך תקופת ההמתנה, הצטרפה לקואליציה גם סיעת רפ"י. עם פרוץ מלחמת ששת הימים הצטרפה לקואליציה גם גח"ל. עם הצטרפותה של גח"ל מנתה הקואליציה 111 חברי כנסת, וכל הסיעות פרט לאגודת ישראל, רק"ח, מק"י והעולם הזה היו חברות בה.

ב-26 בפברואר 1969 נפטר ראש הממשלה לוי אשכול. סגנו, יגאל אלון, כיהן כראש הממשלה בפועל, עד שב-17 במרץ 1969 הרכיבה גולדה מאיר ממשלה חדשה. הקואליציה התבססה על אותן סיעות שהרכיבו את קודמתה, ואולם מספר החברים בהן הצטצמצם מעט, ל-104, עקב פרישתם של מספר חברי כנסת מסיעותיהם.

שינויים בהרכבי הסיעות במהלך כהונתה של הכנסת

בדצמבר 1967 החליטה ועידת רפ"י להתאחד עם המערך, וב-21 בינואר 1968 הוקמה מפלגה חדשה, שכללה את המפלגות שהרכיבו את המערך, מפא"י ואחדות העבודה - פועלי ציון, ואת רפ"י - מפלגת העבודה. תשעה מחברי רפ"י הצטרפו למפלגה, ואילו יושב ראש המפלגה, דוד בן-גוריון, הקים סיעת יחיד. במאי אותה שנה פרש חבר הכנסת יזהר הררי מסיעתו, ליברלים עצמאיים, והצטרף אף הוא למפלגת העבודה. ב-28 בינואר 1969 אוחדו סיעות מפלגת העבודה ומפ"ם לסיעה אחת - המערך ("המערך השני"). בניגוד למפלגות האחרות, שהאיחוד ביניהם היה מוחלט, שמרה מפ"ם על מוסדות עצמאיים, והאיחוד היה רק במסגרת הסיעה בכנסת. מפלגת העבודה ומפ"ם התמודדו ברשימה משותפת במהלך חמש מערכות הבחירות הבאות, ורק לאחר הבחירות לכנסת ה-11 התפלגה מפ"ם מהמערך. הסיעה החדשה שהוקמה כללה את 45 חברי המערך הראשון, 9 חברי רפ"י, 8 חברי מפ"ם וחבר הכנסת הררי, ובסך הכל למעלה ממחצית מחברי הכנסת - 63.

ב-29 במרץ 1967 פרשו מגח"ל 3 חברי כנסת בהנהגתו של שמואל תמיר, שקרא תיגר על מנהיגותו של מנחם בגין, וקרא להחליפו נוכח כישלונו בבחירות. השלושה הקימו את סיעת המרכז החופשי. ב-11 בפברואר 1969 הצטרף אליהם חבר כנסת נוסף, שלמה כהן-צידון.

ב-5 ביולי 1966 התאחדו סיעות שיתוף ואחווה וקידמה ופיתוח, והקימו את סיעת שיתוף ופיתוח. איחוד זה החזיק מעמד פחות מ-6 חודשים, עד ה-1 בינואר 1967. ב-11 באפריל 1967 פרש ג'בר מועדי מסיעת שיתוף ואחווה והקים את הסיעה הדרוזית הישראלית. אליאס נח'לה פרש מקידמה ופיתוח ב-22 באוקטובר 1968 והקים את סיעת האחווה היהודית-ערבית.

אירועים מרכזיים

האירוע הבולט ביותר במהלך כהונתה של הכנסת השישית היה מלחמת ששת הימים, שפרצה ב-5 ביוני 1967. במהלך תקופת ההמתנה שקדמה לה, הצטרפה רפ"י לקואליציה, ומשה דיין מונה לשר הביטחון. ביום בו פרצה המלחמה, הצטרפה גם גח"ל לקואליציה, לראשונה מאז קום המדינה, והוקמה ממשלת האחדות הראשונה בתולדות המדינה. כשבועיים לאחר המלחמה נערכו תיקוני החקיקה הדרושים לשם החלת החוק הישראלי במזרח ירושלים. סוגיית גורלם של יתר השטחים שנכבשו במלחמה החלה להעסיק את חברי הכנסת עם סיום המלחמה, והיא עודה מעסיקה את הכנסת.

ב-28 במרץ 1966 נאם במליאת הכנסת נשיא איסלנד, אאוסגייר אאוסגיירסון, והיה ראש המדינה הזר הראשון שעשה כן.

משכן הכנסת

ב-30 באוגוסט 1966 נחנך משכן הכנסת במקומו הנוכחי בגבעת רם, לאחר שב-16 השנים הקודמות פעלה הכנסת בבית פרומין. ישיבתה הראשונה של הכנסת במשכנה החדש התקיימה ב-31 באוגוסט.

ב-26 ביולי 1967 אישרה הכנסת את תקנון הכנסת.

ב-26 במרץ 1968 בחרה הכנסת בזלמן שזר לתקופת כהונה שנייה כנשיא המדינה. שזר היה המועמד היחיד, והוא נהנה מתמיכתם של 86 מחברי הכנסת. 24 חברי כנסת נוספים שלשלו פתק לבן.

ב-26 בפברואר 1969 נפטר ראש הממשלה לוי אשכול. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שראש הממשלה נפטר במהלך כהונתו. יגאל אלון התמנה לראש הממשלה בפועל, עד ה-17 במרץ, אז הקימה גולדה מאיר את הממשלה ה-14. עם הרכבת הממשלה הייתה מאיר לאישה הראשונה, והיחידה עד כה, שמכהנת כראש ממשלת ישראל.

חקיקה

במהלך כהונתה של הכנסת השישית, אישרה הכנסת 259 חוקים, מהם 234 ביוזמה ממשלתית (90.3%) והיתר ביוזמה פרטית[1]. בין החוקים הבולטים שנחקקו בתקופת כהונתה של הכנסת השישית: חוק יסוד: הממשלה, חוק המקרקעין, חוק בית הדין לעבודה, חוק ההוצאה לפועל, חוק רישוי עסקים, חוק ניירות ערך, חוק הבוררות, חוק המכר, חוק הפטנטים, חוק משכן הכנסת ורחבתו, חוק ועדות חקירה, ועוד.

חוקי יסוד

חקיקה בתחום המשטר

השטח שסופח לישראל והרחבת תחום השיפוט של ירושלים
  • חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 10). תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקק בעקבות מלחמת ששת הימים, וקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". לאחר חקיקת החוק, הוציאה הממשלה צו שקבע כי המשפט, השיפוט והמינהל יחולו במזרח ירושלים.
  • חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 6). תיקון זה לפקודת העיריות היה מהלך משלים לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט, והוא הסמיך את שר הפנים להרחיב את תחום שיפוטה של רשות מקומית לשטח שהממשלה הוציאה לגביו צו להחלת המשפט, השיפוט והמינהל, ללא הצורך בהליך המקובל של ועדת גבולות. באמצעות התיקון הורחב תחום השיפוט של ירושלים כך שנכלל בו גם השטח שהממשלה הוציאה לגביו צו.
  • חוק משכן הכנסת ורחבתו. החוק מסדיר את חסינות משכן הכנסת ואת תפקידיהם וסמכויותיהם של קצין הכנסת ומשמר הכנסת.
  • חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 8). תיקון לחוק הבחירות לכנסת, שבין היתר הסדיר את הקמתה של ועדת הבחירות המרכזית ואת סוגיית ההצבעות בכלי שיט.
  • חוק ועדות חקירה.
  • חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה).
  • חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 3). תיקון זה הסדיר את שידורי תעמולת הבחירות בטלוויזיה.

חקיקה חברתית

  • חוק ההגנה על חוסים.
  • חוק הסעד (טיפול במפגרים)
  • חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 6). תיקון זה קבע, בין היתר, כי יראו בחבלה שגרמה למותו של חייל בדרכו למחנה או ממנו כחבלה שנגרמה בעת מילוי תפקידו, וכן שינה חלק מהתגמולים הניתנים למשפחות שכולות.
  • חוק שירות המילואים (תגמולים) (תיקון מס' 4). חוק שהסדיר מתן תגמולים לסטודנטים המשרתים במילואים.

חקיקה כלכלית

קו צינור אילת אשקלון
  • חוק רישוי עסקים.
  • חוק ניירות ערך.
  • חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 5). תיקון לפקודת העיריות שהסדיר מחדש הוראות בעניין תשלום ארנונה.
  • חוק עידוד התעשייה (מסים). חוק שהעניק הטבות כלכליות למפעלי תעשייה.
  • חוק זכיון צינור הנפט. חוק המסדיר את הזיכיון שניתן לחברה המפעילה את קו צינור אילת אשקלון.
  • חוק להסדר ההימורים בספורט. החוק כונן את המועצה להסדר ההימורים בספורט, והסדיר את תפקידיה ואת סמכויותיה.
  • חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 5). תיקון לחוק לעידוד השקעות הון שהעניק הטבות מס לבעלי בניינים המיועדים להשכרה.
  • חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס). החוק נועד לאפשר לרשויות שונות הגובות מסים להחליף ביניהן מידע אודות נישומים.
  • חוק החזרת תשלומים (התקנת טלפון וטלקס). בעקבות הפחתת התעריף בעד התקנת קווי טלפון וטלקס, נחקק החוק שקבע החזר רטרואקטיבי למי ששילם את הסכום הגבוה יותר.

חקיקה פלילית

  • חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 28). התיקון כלל שורה של שינויים בדרכי הענישה הקבועות בפקודת החוק הפלילי המנדטורי, ובהן עדכון שיעורי הקנסות, ביטול עונשי מאסר הפחותים מחודש, וביטול החובה להטיל עונש חמור יותר במקרה של עבירה חוזרת. כן בוטלו מספר עבירות ובהן הזמנה לדו-קרב וניסיון התאבדות.
  • חוק ביטול התיישנות בפשעים נגד האנושות. החוק קבע כי בעבירות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם ובחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם לא תהיה תקופת התיישנות.
  • חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 2). התיקון קבע עבירה של הדחת קטין לשימוש בסמים.
  • חוק לתיקון פקודת שפיכתם של שמנים לתוך מי הים. התיקון החמיר את הענישה בעבירות לפי הפקודה.

חקיקה אזרחית

מערכת המשפט

בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

חקיקה ביטחונית

  • חוק סמכויות חיפוש בשעת חירום (הוראת שעה). חוק שהקנה סמכויות חיפוש ותפיסה לשוטרים, חיילים וחברי הג"א לשם שמירה על ביטחון הציבור או אם יש להם חשד שאדם נושא נשק שלא כדין.
  • חוק שירות עבודה בשעת חירום. חוק המסמיך את שר העבודה[2] להוציא צווי ריתוק לעובדים חיוניים בשעת חירום.
  • חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 2). תיקון מקיף בחוק ההתגוננות האזרחית, בעקבות דו"ח מבקר המדינה בנושא, שבו נקבעו, בין היתר: סמכותו של ראש הג"א לקבוע חלוקה לפיקודים, הוראות בעניין תשלום למי שממלא תפקיד נדרש בתקופת קרבות, הוראות לקביעת תקציב הגא מקומי ברשויות המקומיות, הסמכות לקביעת מפרטים למקלטים וחובת רשויות התכנון לבדוק את קיומו של מקלט לפני מתן היתר בנייה, סמכות ראש הג"א להועיד מקומות למחסות ציבוריים, הסמכות לאמן עובדי מפעלים בפעולות התגוננות אזרחית, הוראות לגבי פינוי מיטלטלין ממקלטים, סמכויות שר הביטחון לקבוע הוראות בנוגע לחומרים רעילים ואחסנתם, הסמכת שר הביטחון להטיל היטל המיועד לרכישת ציוד אישי לצורכי התגוננות אזרחית, כן הוראות דין משמעתי הנוגעות לחברי הג"א שאינם חיילים, ועוד.
שילוט דרכים בכניסה לשבי ציון
  • חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (תיקון מס' 2). חוק שאפשר לשר הביטחון להציב תנאים לפני הכרזה על גן לאומי בשטח צבאי או בשטח שיש לו לדעתו חשיבות ביטחונית וכן קבע כי הוראות החוק לא יחולו על מערכת הביטחון בגנים לאומיים המצויים בשטחים צבאיים.

תעבורה

חינוך

  • חוק לימוד חובה (תיקון מס' 5). תיקון לחוק לימוד חובה שבמסגרתו עלו שנות לימוד החובה מ-8 שנים ל-10 (מגיל 5 ועד 15).
  • חוק פיקוח על בתי ספר.

שונות

תחנת הכוח רדינג בתל אביב

בעלי תפקידים

התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת קדיש לוז
קדיש לוז
קדיש לוז
סגני יושב ראש הכנסת אריה בן-אליעזר, רות הקטין, יצחק נבון, דבורה נצר, טובה סנהדראי, יוסף סרלין, אמה תלמי
אריה בן-אליעזר
אריה בן-אליעזר
יצחק נבון
יצחק נבון
יוסף סרלין
יוסף סרלין
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון דוד הכהן
דוד הכהן
דוד הכהן
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט משה אונא
משה אונא
משה אונא
יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות אלימלך-שמעון רימלט
אלימלך שמעון רימלט
אלימלך שמעון רימלט
יושב ראש ועדת הכלכלה בנימין אבניאל
בנימין אבניאל
בנימין אבניאל
יושב ראש ועדת הכנסת ברוך אזניה
ברוך אזניה
ברוך אזניה
יושב ראש ועדת הכספים ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן
יושב ראש ועדת העבודה משה ארם, משה ברעם
משה ארם
משה ארם
יושב ראש ועדת הפנים מרדכי סורקיס
יושב ראש ועדת השירותים הציבוריים שלמה רוזן
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה מנחם בגין
מנחם בגין
מנחם בגין
באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה משה ברעם
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת משה רוזטי, חיים ליאור
משה רוזטי
משה רוזטי
קצין הכנסת משה גת, יצחק בן-גל

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  2. ^ נכון לשנת 2012 מצויה סמכות זו בידי שר התמ"ת.