יהושע פלמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־22:03, 21 באפריל 2013

יהושע (ג'וש) פלמון (1913 – 1995) היה מומחה לענייני ערבים. בתקופת טרום המדינה היה איש המחלקה הערבית של הש"י וראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית. בתקופת המדינה היה יועץ לענייני מיעוטים של ראש הממשלה וראש המחלקה לענייני ערבים במשרד החוץ.

נולד בתל אביב כבן הזקונים לאסתר וחייקל פלמן, ממייסדי תל אביב. גדל בעקרון בימי מלחמת העולם הראשונה וחזר לתל-אביב בסיומה. למד בתחכמוני ואחר כך בגימנסיה נורדיה. כמו אחיו לפניו, יצא לעבוד בגיל 16 לסייע בפרנסת הבית. זמן קצר לאחר מכן כבר היה חבר בהגנה. עבד במפעלי האשלג בסדום בשנים 1939-1935 כמאבטח, שם ניצל את שליטתו בערבית לתקשורת עם הפועלים הערבים.

כאיש המחלקה הערבית של הש"י, בשנת 1941, כאשר סוריה ולבנון היו תחת שלטון צרפת של וישי והבריטים התכוננו לפלישה אליהן מארץ ישראל, פיקד פלמון על קבוצה של 12 מסתערבים, ראשוני המחלקה הסורית, שנשלחו לביירות ולדמשק, לפעולות מודיעין וחבלה כהכנה לפלישה.

בהמשך שימש פלמון ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית. בתפקידו זה, למחרת הרצח בגן הוואי שאירע ב-10 באוגוסט 1947, נפגש יהושע פלמון עם מפקד ארגון הנג'אדה, מוחמד נימר אל-הווארי (לימים שופט מחוזי במדינת ישראל), בבית-קפה בחולון. השניים הסכימו שמעשה הרצח היה התגרות שמטרתה לגרום לתנועת הנג'אדה המתונה לחבור לחוסיינים הקיצוניים. אל הווארי יצא למסע הסברה בקרב אנשיו וקרא להם לא להתפתות למסיתים. פלמון הודיע למפקדי ההגנה כי פגיעה באנשים שלא השתתפו ברצח תשרת את כוונת החוסיינים, וכי יש לפגוע באשמים בלבד.

במהלך מלחמת העצמאות היה פלמון אחד המארגנים של תחילת שיתוף הפעולה של הדרוזים עם צה"ל, והשתתף במפגש עם איסמעיל קבלאן שהוביל לנסיגת הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה ועריקת חלק מאנשיו.

בתום מלחמת העצמאות השתתף בשיחות עם סוריה להשגת הסכם שביתת נשק עמה והיה אחד משלושת החותמים בשם מדינת ישראל על הסכם שביתת הנשק עם סוריה. בראשית תקופת המדינה שימש יועץ לענייני מיעוטים של ראש הממשלה דוד בן-גוריון ולאחר מכן ראש המחלקה לענייני ערבים במשרד החוץ.

קישורים חיצוניים

דוד פלד, ראיון עם ג'וש פלמון על המשא ומתן עם קאוקג'י
ג'וש פלמון במרכז למורשת המודיעין

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 '''יהושע''' ('''ג'וש''') '''פלמון''' ([[1913]] – [[1995]]) היה מומחה לענייני [[ערבים]]. בתקופת טרום [[מדינת ישראל|המדינה]] היה איש המחלקה הערבית של ה[[ש"י]] וראש המחלקה הערבית ב{{ה|סוכנות היהודית}}. בתקופת המדינה היה יועץ לענייני מיעוטים של [[ראש הממשלה]] וראש המחלקה לענייני [[ערבים]] ב[[משרד החוץ]].
-נולד בתל אביב כבן הזקונים לאסתר וחייקל פלמן, מ[[מייסדי תל אביב]]. גדל ב[[עקרון]] בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] וחזר לתל-אביב בסיומה. למד ב[[תחכמוני]] ואחר כך ב[[גימנסיה נורדיה]]. כמו אחיו לפניו, יצא לעבוד בגיל 16 לסייע בפרנסת הבית. זמן קצר לאחר מכן כבר היה חבר ב[[הגנה]]. עבד ב[[מפעל המלח בסדום|מפעלי האשלג בסדום]] בשנים 1939-1935 כמאבטח, שם ניצל את שליטתו בערבית לתקשורת עם הפועלים הערבים.
+נולד בתל אביב כבן הזקונים לאסתר וחייקל פלמן, מ[[מייסדי תל אביב]]. גדל ב[[עקרון]] בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] וחזר לתל-אביב בסיומה. למד ב[[בית הספר תחכמוני (תל אביב-יפו)|תחכמוני]] ואחר כך ב[[גימנסיה נורדיה]]. כמו אחיו לפניו, יצא לעבוד בגיל 16 לסייע בפרנסת הבית. זמן קצר לאחר מכן כבר היה חבר ב[[הגנה]]. עבד ב[[מפעל המלח בסדום|מפעלי האשלג בסדום]] בשנים 1939-1935 כמאבטח, שם ניצל את שליטתו בערבית לתקשורת עם הפועלים הערבים.
 כאיש המחלקה הערבית של הש"י, בשנת [[1941]], כאשר [[סוריה]] ו[[לבנון]] היו תחת שלטון [[צרפת של וישי]] ו[[בריטניה|הבריטים]] התכוננו ל[[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|פלישה]] אליהן מ[[ארץ ישראל]], פיקד פלמון על קבוצה של 12 [[מסתערב]]ים, ראשוני [[המחלקה הסורית]], שנשלחו ל[[ביירות]] ול[[דמשק]], לפעולות [[מודיעין צבאי|מודיעין]] וחבלה כהכנה לפלישה.