הגנה מרחבית

הגנה מרחבית מוגדרת כמערכת הגנה המיועדת לפעול עם כוחות הצבא בהגנה על מרחבי הספר של המדינה. היא מבוססת על יישובים, מחולקת למחוזות וכפופה לפיקודים המרחביים. מושג זה, נוצר לפני קום המדינה, כאשר המערך ההגנתי של הישובים היה מערך שדאג לא רק להגנת הישוב, אלא להגנת מרחב המקום כולו, כשהוא מבוסס על תושבי היישוב.

מבנה מערכת ההגנה מרחבית

מבחינה ארגונית כפופה ההגנה המרחבית לפיקוד המרחבי. לכל פיקוד יש מפקדת הגנה מרחבית. באחת ממחלקות האגף המטה הכללי מצוי קצין הגנה מרחבית, המתאם את הפעולות בתחום זה. החלוקה המשנית של ההגנה המרחבית היא: המחוז, במקרה שעיר גדולה נמצאת בתחומו. באזורים כפריים החלוקה היא לגושים ולחבלים, עם מפקדה בראשם. המחוז, או הגוש, מקיימים את המגעים עם מפקדות הג"א והמשטרה באזוריהם. הם גם אחראים לארגון ולאימון הכוחות העומדים תחת פיקודם. מלבד הישובים הנמצאים בתחומם, יקבלו כוחות נוספים במקרה של מלחמה. החבל מתפצל לאזורים, וכל ישוב כפרי מוגדר כאזור. בימי רגיעה מטפל בענייני הביטחון השוטף באזור רכז ביטחון. בעת מלחמה עובר הפיקוד על האזור למפקד אזור.

תפקידי ההגנה מרחבית

למערך ההגנה המרחבית יש תפקידים הן במלחמה הן בביטחון השוטף. תפקידה העיקרי של ההגנה המרחבית בעת מלחמה הוא במגננה. מערך ההגנה המרחבית הבנוי ללחימה במצבים של ניתוק מאפשר לכוחות צה"ל שפטורים מהגנה על היישובים לפנות כוחות למתקפה על מנת שיוכלו להתפנות להתקפה על האויב. כמו כן, יישוב בכלול במערך ההגנה המרחבית מאלץ את האויב להקצות כוחות לכיתורו של היישוב, דבר הפוגע במאמץ המלחמתי שלו.

כמו כן, ציוד הישובים והאזורים בכלי נשק מתאימים מאפשר לישוב או לאזור לבלום לזמן מסוים את ההתקדמות של האויב המצויד בשריון ובארטילריה ולשבור את תנופת מתקפתו. קיומם של הישובים על צירי הפריצה של האויב מהווה סיכון והטרדה למערך הלוגיסטי שלו ויכול לסכן את עצמת המתקפה ואולי גם את המשכה.

מציאותם של אנשי ההגנה המרחבית דרך קבע בגזרה והכרתם את השטח הכרות מעמיקה עושה אותם גורם מודיעיני אמין ויעיל. סיורים ותצפיות המבוצעים על ידי אנשי ההגנה המרחבית יכולים לספק לדרגים השונים של המודיעין מידע חיוני לפעולות יזומות על ידי צה"ל.

תרומה אחרת של ההגנה המרחבית למאמץ המלחמתי היא במיקסום מצאי כוח האדם והאמצעים הלוגיסטיים ביישובים. כמו כן הגשמת העיקרון של מלחמה עיקשת על כל יישוב ואי-פינוי לוחמים יש חשיבות רבה מבחינת המוראל.

מבחינת ביטחון שוטף, קיומם של יישובים מבוצרים, מאומנים ומצוידים על קו הגבול מכבידים על פעילותם של מסתננים. כמו כן, נוכחות, פעילות ותנועה של מתיישבים בגבולות הם תצפיות ופטרולים מנקודת ראות מודיעינית וביטחונית בעלות ערך רב כאמצעי התרעה המונע הפתעות.

רקע היסטורי

ההגנה המרחבית הוקמה על סמך לקחי מלחמת העצמאות, שבה מילאו ישובים תפקיד חשוב בבלימת האויב. ישובים נהפכו למעוזים ומרכזים שמהם בוצעו פעולות הטרדה נגד האויב. אחרי המלחמה קיבלה ההגנה המרחבית תנופה ואורגנה בגושים. הוחלט על סתימת אזורים ריקים בישובים חדשים, אם אי אפשר להקים במקום היאחזויות צבאיות ולצרפן להגנה המרחבית. הישובים חולקו לסוגים שונים בהתאם לקרבתם לגבול. לפי חלוקה זו הוקצו להם כלי נשק והוצבו בהם יחידות נח"ל. התפיסה הצבאית של צה"ל לגבי ההגנה המרחבית, כי על מערכת זו לבלום את האויב הפולש בשיתוף עם היחידות הסדירות, עד התארגנות יחידות המילואים. מערכת ההגנה המרחבית היא שתעניק לישראל עומק אלטרנטיבי במקום העומק הגאוגרפי שהיא חסרה אותו. בעתות רגיעה תקיים את הביטחון השוטף באזורה, ותחסוך בכך לצה"ל הוצאות רבות ותאפשר לו להתרכז באימונים והתכוננות למשימות התקפיות.

רק בעקבות מלחמת ששת הימים שיצרה עומק אסטרטגי טבעי למדינה, חלה הזנחה רבה בתפישת ההגנה המרחבית. הגורמים לכך היו הישגי המלחמה אשר הביאו להגדלה טריטוריאלית והושג עומק אסטרטגי יחסי ומרחבי הגנה. גורם נוסף היה שקווי ההגנה הפכו להיות נוחים יותר. מלבד זאת התעצם צה"ל ובמיוחד בכוחות שריון ניידים. התבססה הקונספציה של העברת המלחמה לשטח האויב. התעצמות צבאות ערב בשריון הקטינו את המשקל הסגולי של היישוב כמעוז להגנה המבוסס על חיל רגלים. הוכח שאי טיפוחו של ההגנה המרחבית לא הביא נזק ואפילו נחסך כוח, מאמצים ומשאבים. פריסת צה"ל בגבולות והיתרונות המוענקים על ידי שטח וכן דלילות היישובים והתושבים שינו את משקל ההגנה המרחבית כגורם הגנתי צבאי.

הייתה זו מלחמת יום הכיפורים שהביאה לתמורה בחשיבה הצבאית על חשיבותה של ההגנה המרחבית. האפשרות של מכה ראשונה על ידי האויב ולחימה בשטחי ישראל העלו שוב את הצורך במערך הגנתי שיוכל להתארגן במהירות מרבית ולעכב לפחות זמנית את התקדמות צבאות האויב. יישובים מבוצרים, מאומנים ומצוידים ברמת הגולן יכולים היו אולי לסייע עד להתארגנות הצב למגננה והתקפות נגד. הלקחים הופקו והתפיסה של ההגנה המרחבית חזרה לתפוש מקומה הנאות במחשב הצבאית שלאחר מלחמת יום הכיפורים. אולם היו גם כאלה שטענו שהיישובים ברמת הגולן היוו נטל ביטחוני והפריעו במהלך הלחימה ועל כן פונו.

לקריאה נוספת

• יגאל אלון, מסך של חול, תל-אביב, 1959.
• יגאל אלון, כלים שלובים, תל-אביב, 1980.
• ישראל בר, במעגל בעיות הביטחון, תל-אביב, 1957.
• דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", מבפנים, ל"ט, 3, דצמבר 1977, עמ' 255-243.
• גבי שריג, בטחון שוטף (צה"ל) בפיקוד הצפון 1967-1949, קצרין, 1987/8.
• גבי שריג, גדות של גשרי הירדן 1967-1949, קצרין, 1985/6.
• שושנה שטיפטל, ההתיישבות הביטחונית בזיקה למלחמת העצמאות: נובמבר 1947 - יולי 1949, תל-אביב, 1992.
• זאב דרורי, אוטופיה במדים: תרומת צה"ל להתיישבות, לקליטת העלייה ולחינוך בראשית ימי המדינה, ירושלים, 2000.
• אלחנן אורן, "ההתיישבות, ייעודה ויעדיה - והביטחון", מערכות, 270-1, אוקטובר 1979, עמ' 125-109.
• דוד טל, תפיסת הביטחון השוטף של ישראל: מקורותיה והתפתחותה 1956-1949, ירושלים, 1998.
• יגאל עילם, "התיישבות וביטחון", מערכות, 280-279, מאי 1981, עמ' 63-57.
• מרדכי גור, "הגנה מרחבית", דפי אלעזר, 3, 1981.
• ישראל גלילי, "התיישבות וביטחון", דפי אלעזר, 3, 1981.
• היש תמורות בתפקידו הביטחוני של הקיבוץ? : מקראה סימפוזיונית, תל-אביב, 1974.
• הנועד תפקיד בטחוני לקיבוצים ולהתיישבות בגבולות המדינה? יום עיון על הנושא, חיפה, 1978.
• התיישבות וגבולות מדינת ישראל, ימי עיון בפרשיות היסטוריות ובעיות יסוד, 13, 1975.
• רחבעם זאבי, תפקיד ההתיישבות בהבטחת הגבולות ובשמירת הריבונות ממלחמת ששת הימים ואילך, דפי אלעזר, 3, 1981.
• יצחק זייד, "ההגנה האזרחית וההגנה המרחבית במלחמת המחר", מערכות, 271-270, אוקטובר 1979.
• אהרן יריב, "עומק אסטרטגי - השקפה ישראלית", מערכות, 271-270, אוקטובר 1979.
• אלי פיינגרש, "ההגנה המרחבית בעבר ובהווה", על המשמר, 26/9/1980.
• אלי פיינגרש, "הגנה מרחבית אזורית כתפיסה אסטרטגית", על המשמר, 3/10/1980.
• זאב צור, התיישבות וגבולות מדינה, מרחביה, 1980.
• אורי אולניק, ההגנה המרחבית, עבודת גמר מוגשת למשרד החינוך, ינואר 1981.
• זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לבטחון ישראל, תל-אביב, 1976.
• משה כרמל, "ההתיישבות במערכות ישראל", מבפנים, ל"ו, 2-1, מרץ 1974.
• צבי רענן (עורך), צבא ומלחמה בישראל ובעמים, תל-אביב, 1955.
• עמירם אורן, שטחים מגויסים, 2009.