פלוגות הגיוס של בית"ר

סמל פלוגות הגיוס

פלוגות הגיוס של בית"ר היו מסגרות עבודה התנדבותיות של תנועת בית"ר בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20.

היסטוריה

גלגול ראשון לפלוגות התקיים בדמות קבוצת מנורה. היה זה גרעין ראשון של עולים חברי "הסתדרות תרומפלדור" אשר יסדו בפתח תקווה בשנת 1926 את הקבוצה שפעלה בין היתר בייבוש ביצות כבארה באזור השומרון. בשנת 1929, לאחר מאורעות תרפ"ט ייסדו עולים בני תנועת בית"ר קבוצות עבודה ברחובות, ראש פינה וכפר סבא.

ברחובות למשל פעלה הקבוצה תחת "גדוד העבודה ע"ש זאב טיומקין". בראש פינה הקימו עולים יוצאי רומניה ופולין את "פלוגת חלוצי בית"ר בגליל", ובמסגרתה עסקו בחקלאות ואריזת טבק.

ההחלטה על הקמת הפלוגות התקבלה הכינוס העולמי הראשון של בית"ר שהתקיים בדנציג באפריל 1931. שם הוחלט כי העולים הבית"רים אל ארץ ישראל יגויסו למסגרת עבודה תחת מה שכונה "צבא עבודה" לתקופה של שנתיים, עם הגיעם ארצה. בקיץ של אותה שנה "שלטון בית"ר", המוסד העליון של התנועה, מינה הנהגה לפלוגות העבודה בארץ ישראל, ובראשה הועמד גרשון שץ. במסגרת הפלוגות אורגנו למעלה מ-200 צעירים וצעירות לכדי קבוצות בשבע מושבות. הוחלט כי כל פלוגה רשאית לבחור מה יהיה אורח החיים החברתי בה (כגון קומונה או קואופרטיב), כל עוד יתקיים החופש המרבי לכל אחד מחבריה. בשנת 1935 הוחלט כי הגיוס לפלוגות יחול גם על חברי בית"ר בארץ ישראל, והשם השתנה ל"פלוגות הגיוס של בית"ר".

מספרם של המגויסים עלה לכדי 800 אנשי פלוגה ב-18 מוקדים בארץ. מספר זה עלה בעקבות עליית אף על פי אשר בית"ר והארגונים הרוויזיוניסטיים קיימו. עיקר הפעילות התמקדה בחקלאות, שמירה, קליטת ופיזור מעפילים ואימון צבאי. הרוב המוחלט של הפלוגות היווה גם בסיסי אצ"ל. ביישובי הספר היקנו הפלוגות בפעולותיהן ביטחון אך בד בבד גם היוו מוקד חברה ותרבות לתושבי המקום.

בין הפלוגות הידועות היו:

פלוגת ראש פינה

הייתה הגדולה בפלוגות וקיבלה את הכינוי "אם הפלוגות".

פלוגת הכותל

הוקמה בשנת 1937 ביוזמת בית"ר והאצ"ל לאור התגברות הפגיעות ביהודים בעיר העתיקה בירושלים. הפלוגה מנתה 24 איש, מתוכן שש בנות. חברי הפלוגה נהגו לעבוד במשך היום ובערבים לעסוק באימונים והכשרה צבאית, בשמירה ובנוטרות תוך דאגה לביטחונם של מתפללי הכותל המערבי בלילות. בנוסף, הם התנגדו לאיסור הממשלה הבריטית על תקיעה בשופר בסמוך לכותל, כיוון שהדבר הפריעה לאוכלוסייה הערבית, ומדי יום כיפור אחד מחברי הפלוגה התנדב לתקוע בשופר. על הפלוגה פיקד רפאל סבן. המשטרה הבריטית התנגדה לפעילות הפלוגה עד שבקיץ 1938 נסגר בית הפלוגה מכוח חוקי החירום.

פלוגת הכביש

שכנה במשלט שהוקם בקילומטר ה-11 מירושלים, ונודע גם בשם "נחלת יצחק". חברי הפלוגה אבטחו את התנועה היהודית לעיר ועבדו במחצבה סמוכה שהוקמה מול הכפר הערבי צובה. המשלט הוכר על ידי השלטונות כתחנת נוטרים.

פרט לכך פעלו הפלוגות במוקדים נוספים, בהם באר טוביה, בנימינה, הרצליה, זכרון יעקב, חדרה, חיפה, טבריה, יסוד-המעלה, כפר סבא, מגדיאל, מחניים, מטולה, משמר הירדן, נהריה, נתניה - רמת טיומקין, עתלית, פתח-תקווה, קריית שאול, ראש-פינה, ראשון לציון, רמת-גן, רחובות ותל-צור.

חלק מבוגרי הפלוגות מילאו לאחר שירותם תפקידים בכירים בבית"ר בפרט ובכלל בתנועה הרוויזיוניסטית. המספר הכולל של הפלוגות עומד על 40. 800 איש רשומים כמסיימי תקופת גיוס מלאה, אולם כ-2500 איש שרתו תקופות זמן שונות בפלוגות. הפלוגות התפזרו בשנות מלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספת

• יעקב מרקוביצקי, לקסיקון אצ"ל, הוצאת משרד הביטחון וברית חיילי האצ"ל, 2005.

קישורים חיצוניים

• פלוגת הכותל, באתר בית"ר.
• פרופ' יהודה לפידות, ‏פלוגת הכותל:קבוצות בית"רים שהתארגנו להגן על יהודי הרובע היהודי., באתר "דעת"