מעשר שני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏המצווה: נתקשר בתחילת הערך
מ קישור פנימי
שורה 1: שורה 1:
'''מעשר שני''' היא [[מצווה]] מה[[תורה]], להפריש עשירית מיבול ה[[תבואה]] השנתי.
'''מעשר שני''' היא [[מצווה]] מה[[תורה]], להפריש עשירית מיבול ה[[תבואה]] השנתי.
==המצווה==
==המצווה==
בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור ה[[שמיטה]] צריך החקלאי להפריש מעשר שני בנוסף על המעשר הראשון. מעשר שני הינו מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם. על החקלאי לאכול את המעשר השני בקדושה ובטהרה ב[[ירושלים]].
בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור ה[[שמיטה]] צריך החקלאי להפריש מעשר שני בנוסף על [[מעשר ראשון|המעשר הראשון]]. מעשר שני הינו מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם. על החקלאי לאכול את המעשר השני בקדושה ובטהרה ב[[ירושלים]].
אם חושש החקלאי שהיבול ייהרס עד שיגיע לירושלים ויאכל אותו בקדושה ובטהרה, הוא רשאי להמיר את היבול בכסף (בתהליך הנקרא "פדיה") ולעלות עם הכסף הזה לירושלים ושם לקנות בכסף אוכל, ולאוכלו ב"קדושת מעשר" (ואסור לקנות עם הכסף משהו שלא לצורך אכילה ושתייה). ההגיון הערכי העומד מאחרי המעשר השני מיוחד ביחס לעומד מאחרי שאר התרומות והמעשרות: למעשה, האדם 'מתיר' את האוכל באכילה שהיה אסור עד כה. המקור לכך מן התורה הוא ב[[ספר דברים]], פרק י"ב, פסוקים י"ז-כ"א:
אם חושש החקלאי שהיבול ייהרס עד שיגיע לירושלים ויאכל אותו בקדושה ובטהרה, הוא רשאי להמיר את היבול בכסף (בתהליך הנקרא "פדיה") ולעלות עם הכסף הזה לירושלים ושם לקנות בכסף אוכל, ולאוכלו ב"קדושת מעשר" (ואסור לקנות עם הכסף משהו שלא לצורך אכילה ושתייה). ההגיון הערכי העומד מאחרי המעשר השני מיוחד ביחס לעומד מאחרי שאר התרומות והמעשרות: למעשה, האדם 'מתיר' את האוכל באכילה שהיה אסור עד כה. המקור לכך מן התורה הוא ב[[ספר דברים]], פרק י"ב, פסוקים י"ז-כ"א:

גרסה מ־04:56, 4 ביוני 2013

מעשר שני היא מצווה מהתורה, להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי.

המצווה

בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה צריך החקלאי להפריש מעשר שני בנוסף על המעשר הראשון. מעשר שני הינו מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם. על החקלאי לאכול את המעשר השני בקדושה ובטהרה בירושלים.

אם חושש החקלאי שהיבול ייהרס עד שיגיע לירושלים ויאכל אותו בקדושה ובטהרה, הוא רשאי להמיר את היבול בכסף (בתהליך הנקרא "פדיה") ולעלות עם הכסף הזה לירושלים ושם לקנות בכסף אוכל, ולאוכלו ב"קדושת מעשר" (ואסור לקנות עם הכסף משהו שלא לצורך אכילה ושתייה). ההגיון הערכי העומד מאחרי המעשר השני מיוחד ביחס לעומד מאחרי שאר התרומות והמעשרות: למעשה, האדם 'מתיר' את האוכל באכילה שהיה אסור עד כה. המקור לכך מן התורה הוא בספר דברים, פרק י"ב, פסוקים י"ז-כ"א:

לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ ...

מעשר עני

בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, במקום מעשר שני, מופרש מעשר עני, אשר ניתן כמתנה לעניים נוסף על שאר מתנות העניים המוזכרות בתורה. עם זאת, כדי למנוע סרבול מיותר, רשאי החקלאי להלוות לעני כסף, ולנכות את דמי החוב ממעשר העני, ובעצם להשאירו אצלו.

עני על פי התורה נחשב אדם שיש ברשותו פחות ממאתים זוזים, סכום מינימלי לצורכי מחייה. מקור הדין הוא בספר דברים פרק י"ד, פסוקים כ"ב-כ"ז:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ ... וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין-לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

וכן בספר דברים פרק כ"ו, פסוקים י"ב-ט"ו: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ ..."

בזמן הזה

אכילת מעשר שני מותנית בקיום בית המקדש.

לפיכך, מעשר שני שאינו ניתן לאכילה "מחולל" על גבי מטבע. בשונה מ"פדיה" שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר. לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות רשאיים באכילה, אך יש לנהוג במטבע בקדושה. מעשר שני הוא למעשה היחיד מבין המעשרות שנוהג גם היום, ללא שינוי.

הערות שוליים