מיכה פרי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 39: שורה 39:
במהלך [[מבצע מוות לפולש]] פיקד פרי על קרב הסחה אבוד ב[[משלטי חוליקאת]] (מצפון ל[[חלץ]] של היום), לאחר ש[[מג"ד]] ''' הגדוד השביעי''' [[עוזי נרקיס]] וסגנו [[מאיר פעיל]] סירבו לפקד עליו. במהלך הקרב נקלעה מחלקה של אנשי [[גח"ל]] וחברי קיבוצים מהאזור, חסרי הכשרה קרבית, לאש כבדה של [[הצבא המצרי]] מטווח קצר, ונסוגה כשהיא משאירה 21 נפגעים בשטח. גופותיהם נמצאו ב[[קבר אחים]] לאחר כארבעה חודשים, עם כיבוש משלטי חוליקאת על ידי [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]] ב[[מבצע יואב]].
במהלך [[מבצע מוות לפולש]] פיקד פרי על קרב הסחה אבוד ב[[משלטי חוליקאת]] (מצפון ל[[חלץ]] של היום), לאחר ש[[מג"ד]] ''' הגדוד השביעי''' [[עוזי נרקיס]] וסגנו [[מאיר פעיל]] סירבו לפקד עליו. במהלך הקרב נקלעה מחלקה של אנשי [[גח"ל]] וחברי קיבוצים מהאזור, חסרי הכשרה קרבית, לאש כבדה של [[הצבא המצרי]] מטווח קצר, ונסוגה כשהיא משאירה 21 נפגעים בשטח. גופותיהם נמצאו ב[[קבר אחים]] לאחר כארבעה חודשים, עם כיבוש משלטי חוליקאת על ידי [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]] ב[[מבצע יואב]].


ב[[מבצע עובדה]] – מהלך הסיום של מלחמת העצמאות – היה פרי בכוח החוד של חטיבת הנגב שהגיע למשטרת [[אום רשרש]] והנציח במצלמתו את התמונה האיקונית של הנפת [[דגל הדיו]].
ב[[מבצע עובדה]] – מהלך הסיום של מלחמת העצמאות – היה פרי בחפ"ק מפקד חטיבת הנגב, שבניגוד להוראות חצתה את הגבול המצרי והגיעה לפני הכוחות למשטרת [[אום רשרש]], שננטשה ע"י הלגיון הירדני. פרי הנציח במצלמתו את התמונה האיקונית של הנפת [[דגל הדיו]] ע"י 'ברן'.


לאחר סיום המלחמה הקים פרי את יחידת הסיור 17 ופיקד עליה.
לאחר סיום המלחמה הקים פרי את יחידת הסיור 17 ופיקד עליה.

גרסה מ־23:47, 10 ביוני 2013

תבנית:חייל מיכה פרי (1923, תרפ"ג11 ביוני 1998, י"ז בסיוון תשנ"ח) היה מלוחמי ההגנה והפלי"ם, וממפקדי הפלמ"ח בחטיבת הראל ובחטיבת הנגב במהלך מלחמת העצמאות. עבד גם כמהנדס בניין וכצלם, ועמד שנים רבות בראש אגודת דור הפלמ"ח.

קורות חייו

מיכאל (מיכה) פרלסון נולד ב-1923 בירושלים למאשה ולאליעזר פרלסון, וגדל בתל אביב. אביו היה מראשי "החלוץ" ומפא"י, ניהל את קופת חולים כללית וכיהן כסגן ראש עיריית תל אביב. מיכה פרי למד בבית חינוך לילדי העובדים ובגימנסיה הרצליה. בצעירותו הצטרף לתנועת הנוער המחנות העולים, ועבר במסגרת הכשרה צעירה לקבוצת גבע, שם עבד כשומר שדות.

בתקופת המחתרות

כנער הצטרף פרי להגנה, ובשנת 1942 התגייס לפלמ"ח, שם שימש כמפקד מחלקה וכאחראי על תחומי האימון הגופני וקרב פנים אל פנים.

בשנת 1946 התנדב לפלי"ם, והשתתף במבצע שחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית. הוא פיקד על קורס מפקדי סירות מס' 7 של הפלי"ם, ואחר כך יצא, בשמו המחתרתי "גד", בשליחות המוסד לעלייה ב' לארגון ההעפלה מאירופה. בין היתר שימש כסגנו של יוסי הראל בפיקוד על אוניית המעפילים "אקסודוס", שבה הופקד על הסדר ועל הביטחון. כמפקד ב"אקסודוס" זכה פרי לשבחים על ארגון המעפילים להתנגדות שעוררה מודעות בינלאומית. מיכה היה בכיר המלווים שנשארו עם המעפילים כמפקד מטעם "ההגנה" על אוניית הגירוש "אמפייר רויאל", בדרכה לצרפת ומשם להמבורג. עם זאת, הוא ננזף על ידי שאול אביגור על הניסיון - שנכשל וכמעט ופגע בעיתונאים - להפעיל חבלה באוניית הגירוש, שלא על דעת פיקוד המוסד לעלייה ב'.[1].

בדצמבר 1947 הוא הצטרף ברומניה לצוות המלווים של האוניה 'עצמאות' Pan Crescent שהובלה על ידי הבריטים ישירות לקפריסין, שם הוא הדריך קורסי הכשרת מעפילים במחנות המעצר בקפריסין.

במלחמת העצמאות

עם פרוץ מלחמת העצמאות חזר מקפריסין לארץ, והוכשר בקורס מזורז שאורגן על ידי יצחק שדה כמפקד גדוד שריון. הוא מונה למפקד פלוגת המשוריינים של הגדוד הרביעי של חטיבת הראל שהוצב בקריית ענבים. בתקופה זו היה פרי בין פורצי דרך בורמה, השתתף בקרבות בדרך לירושלים ובעיר עצמה, ונפצע מרסיסים בבאב אל ואד.

במהלך קרב נבי סמואל במבצע יבוסי, פיקד פרי על כוח המשוריינים שיצא דרך מעלה החמישה לכיוון נבי סמואל כדי לחלץ את הנפגעים הרבים במתקפה שכשלה. המשוריינים נתקלו במחסום ליד גבעת הרדאר, ונפגעו מאש כוחות ערביים מקומיים וחיילי הלגיון הירדני ששהו במוצב הרדאר. 15 לוחמים נפלו בקרב. ביקורת נמתחה על פרי שנסוג ונטש פצועים והרוגים מאחור. ברבות הימים כתב הסופר יורם קניוק את סיפורו "העייטים" בהשראת אירוע זה בו ננטש בשטח.

לאחר קרבות קטמון עבר פרי לחטיבת הנגב ומונה למפקד פלוגת הג'יפים של החטיבה, חיות הנגב.

ערב מבצע יואב מונה פרי לסגנו של חיים בר-לב, מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב. במסגרת זו השתתף בקרבות מבצע מוות לפולש, במבצע יואב ובמבצע חורב.

הנפת דגל הדיו באום רשרש (כיום אילת), 1949, כפי שצולמה על ידי מיכה פרי.

במהלך מבצע מוות לפולש פיקד פרי על קרב הסחה אבוד במשלטי חוליקאת (מצפון לחלץ של היום), לאחר שמג"ד הגדוד השביעי עוזי נרקיס וסגנו מאיר פעיל סירבו לפקד עליו. במהלך הקרב נקלעה מחלקה של אנשי גח"ל וחברי קיבוצים מהאזור, חסרי הכשרה קרבית, לאש כבדה של הצבא המצרי מטווח קצר, ונסוגה כשהיא משאירה 21 נפגעים בשטח. גופותיהם נמצאו בקבר אחים לאחר כארבעה חודשים, עם כיבוש משלטי חוליקאת על ידי חטיבת גבעתי במבצע יואב.

במבצע עובדה – מהלך הסיום של מלחמת העצמאות – היה פרי בחפ"ק מפקד חטיבת הנגב, שבניגוד להוראות חצתה את הגבול המצרי והגיעה לפני הכוחות למשטרת אום רשרש, שננטשה ע"י הלגיון הירדני. פרי הנציח במצלמתו את התמונה האיקונית של הנפת דגל הדיו ע"י 'ברן'.

לאחר סיום המלחמה הקים פרי את יחידת הסיור 17 ופיקד עליה.

בחייו האזרחיים

ב-1949 עברת, בעקבות אביו, את שם משפחתו לפרי. ב-1950 השתחרר מצה"ל, כרבים ממפקדי הפלמ"ח, ויצא ללימודי הנדסה בטכניון. ב-1960 חבר לגיסיו, האדריכלים משה זרחי ויעקב רכטר, ועסק באדריכלות ובהנדסת בניין במסגרת משרד "רכטר-זרחי-פרי". כמהנדס בנה פרויקטים גדולים כדוגמת בית החולים וולפסון ומלון הילטון בתל אביב. ב-1973 פרש פרי מהשותפות והקים משרד הנדסה אזרחית משל עצמו.

פרי היה מעורב כל ימיו בהנצחת מורשת הפלמ"ח. הוא נמנה עם יוזמי אנדרטת חטיבת הנגב שיצר הפסל דני קרוון ליד באר שבע. משנת 1983 ועד פטירתו ב1998, ניהל את אגודת דור הפלמ"ח. בתפקידו זה הוביל את תכנונו, מימונו והקמתו של מוזיאון הפלמ"ח ברמת אביב שנפתח זמן לא רב לאחר מותו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תבנית:אין בינוויקי