יהודים-נוצרים

יהודים נוצרים או הכת היהודית נוצרית ולעתים גם נוצרים יהודים היו יהודים שקיבלו עליהם את האמונה הנוצרית עוד טרם הפיצול בין הנצרות ליהדות.

הנצרות החלה כזרם בתוך היהדות. כפי שהיו זרמים אחרים בני אותה תקופה (פרושים, צדוקים, איסיים, בייתוסים, תיראפויטים, הפילוסופיה הרביעית, אלכסאים). היהודים הנוצרים ראו עצמם כיהודים ופרט לטבילה שהוסיפו לעצמם והאמונה כי ישו היה משיח קיימו את מצוות היהדות (כשרות, ברית מילה, שמירת שבת וכו') ואף ראו בבית המקדש את המרכז הרוחני והדתי שלהם. ביקורת שהייתה לישו עצמו על הנעשה במקדש לא הייתה על עצם היותו של המקדש מרכז רוחני אלא על מעשי בני אדם במקדש (החלפנים למשל).

לאחר מותם של יוחנן המטביל וישו התקיימו ביהדות במקביל שתי כתות בעלות מאפיינים דומים, תלמידי יוחנן ותלמידי ישו.

עד פאולוס והשינויים שערך בעיקרי האמונה, ההבדלים בין היהדות לנצרות היו זניחים ולכן היו יהודים שהגדירו עצמם תלמידי ישו מנצרת (כלומר נוצרים) ועדיין החשיבו עצמם כיהודים וכך גם הסביבה הקרובה ראתה בהם יהודים. היהודים הנוצרים ראו בהתחלה רק ביהודים מועמדים להצטרף לאמונתם אולם במשך הזמן הרעיון הנוצרי מצא חן גם בעיני נוכרים (בעיקר בעלי תרבות הלניסטית) והם ביקשו להסתפח לכת. ברגע שהנוכרים רצו להסתפח, התעוררו שאלות לגבי שני נושאים עיקריים והם שמירת הכשרות והמילה.

בחצר כנסיית דומינוס פלוויט בירושלים נמצאים קברים של יהודים נוצרים מהמאות ה-1 וה-2.

קהילות יהודיות-נוצריות המשיכו להתקיים עד המאה ה-7 לפחות. יש קטעי מידע על יהודים-נוצרים בארץ ישראל וסביבותיה (בעיקר אנטיוכיה) במהלך המאות ה-5 וה-6, אולם אין מידע על קהילות אלו אחרי הכיבוש הערבי. על פי הסברה המקובלת רובם נטמעו בכנסיות הסוריות (הכנסיות המלכיתיות, הכנסייה האנטיוכית, הכנסייה הסורית אורתודוקסית). גם הכנסייה הסורית של מלבר בהודו טוענת לשורשים בקהילה היהודית-נוצרית. בנוסף, היו כתות כמו האתינגאנים, שייתכן והיו להן שורשים בקהילות יהודיות נוצריות.

יחס הרומאים ליהודים הנוצרים

הרומאים ראו ביהודים הנוצרים (ומאוחר יותר בנוצרים) כזרם או כת בתוך היהדות. איסורים והתרים שחלו על היהודים חלו גם על היהודים-נוצרים.

התפצלות הנצרות מתוך היהדות

ערך מורחב – התפצלות הנצרות מתוך היהדות

הפיצול בין היהדות הרבנית לבין הנצרות החל בתוך הקהילה היהודית נוצרית (הנצרנים) עוד בדור הראשון של שנים-עשר השליחים והתעצם במהלך המאות הראשונה והשנייה עד ששתי הקהילות נפרדו לגמרי במאה ה-3. זה היה תהליך איטי שהיה כרוך בהתפשרות על קיום מצוות מצד היהודים הנוצרים לטובת קליטה קלה של גויים אל תוך הקהילה.

תהליך ההיפרדות בין הקבוצה המשיחית לבין הזרמים המרכזיים ביהדות נמשך למעלה מ-100 שנה והסתיים סופית עם אימוץ הנצרות כדת המדינה של רומא. היהודים הנוצרים שבארץ ישראל כינו עצמם "נצרנים" (מהמילה "נוצר" במשמעות "שומר"), כלומר שומרי האמונה ובקהילת אנטיוכיה כינו עצמם "משיחיים" (כריסטיאנים).

ראו גם

• אגבוס
• יהדות משיחית
• אנוסים
• כנסיית דומינוס פלוויט
• משל גרגר החרדל

קישורים חיצוניים

• היהודים הנוצרים - לקסיקון לתרבות ישראל
• היהודים הנוצרים - מט"ח