מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667) – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
לא כל האוקראינים קיבלו שינוי עמדת השלטונות, חלק מהקצינים האוקראינים המשיכו להלחם בצד הרוסי. לאחר מאבקים פנימיים, איוואן ויגובסקי סולק מהשלטון ולתפקיד ה[[הטמן]] נבחר יורי חמלניצקי, בנו של בוגדן חמלניצקי. |
לא כל האוקראינים קיבלו שינוי עמדת השלטונות, חלק מהקצינים האוקראינים המשיכו להלחם בצד הרוסי. לאחר מאבקים פנימיים, איוואן ויגובסקי סולק מהשלטון ולתפקיד ה[[הטמן]] נבחר יורי חמלניצקי, בנו של בוגדן חמלניצקי. |
||
==מערכה של שנת |
==מערכה של שנת 1660== |
||
בתחילת השנה רוסים כבשו את [[ברסט ליטובסק|ברסט]]. באביב הפולנים חתמו הסכם שלום עם [[שבדיה]] וכל הצבא התפנה ללחימה נגד הרוסים. בהדרגה הרוסים החלו לסגת מזרחה ופינו רוב שטחי בלרוס וליטא, למעט [[וילנה]]. |
בתחילת השנה רוסים כבשו את [[ברסט ליטובסק|ברסט]]. באביב הפולנים חתמו הסכם שלום עם [[שבדיה]] וכל הצבא התפנה ללחימה נגד הרוסים. בהדרגה הרוסים החלו לסגת מזרחה ופינו רוב שטחי בלרוס וליטא, למעט [[וילנה]]. |
||
גרסה מ־04:42, 15 בנובמבר 2013
תבנית:מלחמה מלחמת רוסיה-פולין (1654 - 1667) הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית לבין האיחוד הפולני-ליטאי על השליטה בשטחי אוקראינה ובלרוס. המלחמה הייתה למלחמה האחרונה שהתקיימה בין רוסיה לאיחוד הפולני-ליטאי. המלחמה החלה לאחר פניית האוקראינים להסתפח לרוסיה הצארית והסתיימה בשנת 1667 עם חתימת הסכם אנדרוסובו. על אף שהאיחוד ניצח ברוב קרבות המלחמה, והשיב לעצמו שטחים שאבדו בתחילתה, הכלכלה הירודה שלו לא יכלה לתמוך במאבק ארוך וקשה. לאור משבר פנימי ומלחמת אזרחים שפקדו את האיחוד, נאלץ האיחוד הפולני-ליטאי לחתום על הסכם הפסקת אש בתנאים קשים עם רוסיה. המלחמה נסתיימה עם כיבושים נרחבים של רוסיה בשטחי בלארוס ואוקראינה, ותחילת הפיכתה למעצמה באירופה.
רקע
תושביה האורתודוקסים של אוקראינה, שהייתה נתונה לשליטתו של האיחוד הפולני ליטאי, הרגישו לחץ מהכמורה הקתולית הפולנית. ולכן, מפעם לפעם פרצו מרידות כנגד השלטון הזר. מרד משמעותי, בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי, פרץ בשנת 1648. חמלינצקי שאב את מירב התמיכה הבינלאומית למרד מהצאר הרוסי אלכסיי הראשון, והבטיח לו את נאמנותו בתמורה. על אף שהזמסקי סובור של 1651 התנגד לסיפוח אוקראינה לשטחי הממלכה והצטרפות למלחמה כוללת כנגד האיחוד הפולני ליטאי, הצאר המתין על לאסיפה הבאה ב-1653, אשר אישרה את הסיפוח. לאחר האישרור האוקראיני של הסיפוח בינואר 1654, הצטרפות רוסית למלחמה כנגד הפולנים הייתה בלתי נמנעת.
מערכה של 1654 - 1655
תחילת המלחמה הייתה מוצלחת מאוד לרוסיה הצארית. ב-18 במאי הצבא בראשות הצאר החל בהתקדמות ממוסקבה לכיוון סמולנסק. במהלך הקיץ נכבשו מספר ערים אך מתקפה על סמולנסק שנערכה ב-16 באוגוסט לא הייתה מוצלחת. ב-20 באוגוסט נכבש הומל. לאחר מצור ממושך, ב-23 בספטמבר הפולנים שהתבצרו בסמולנסק נכנעו. ב-22 בנובמבר 1654 גם ויטבסק נכבש על ידי הרוסים.
גם בשנת 1655 הצלחות של הרוסים נמשכו. ב-31 ביולי 1655 נכבשה וילנה ובאוגוסט קובנו והרודנה.
בחזית הדרומית, הרוסים התקדמו עד ללבוב אך לא כבשו אותה.
לקראת סוף שנת 1655 כל שטחי אוקראינה ובלרוס היו בשליטה רוסית והלחימה עברה לשטחי ליבה של הדוכסות הגדולה של ליטא ופולין.
מערכה מול שבדיה
בקיץ 1655 שבדיה הכריזה על מלחמה נגד האיחוד הפולני ליטאי. תוך זמן קצר שבדים כבשו את ורשה וקרקוב. לאור המצב נחתם הסכם אי-לוחמה בין הרוסים לפולנים וב-17 במאי 1656 רוסיה הצארית הכריזה על מלחמה נגד שבדיה. תוך זמן קצר נכבשו ערי ליבוניה כמו דרפט, דבינסק ועוד. המצור על ריגה לא היה מוצלח ועיר לא נכבשה. בהמשך לא הייתה התקדמות מצד הרוסים וביוני 1658 נחתם הסכם אי-לוחמה למשך שלוש שנים. בהתאם להסכם, חלק משטחי ליבוניה כולל דרפט הועבר לשליטה רוסית.
מערכה 1658 - 1659
בשנת 1657 נפטר בוגדן חמלניצקי ובמקומו נבחר להטמן אוקראינה איוואן ויגובסקי. בוילנה נערך משא ומתן בהקשר לסימון גבולות וחתימת הסכם קבע. למרות בקשות הרוסים, ההטמן החדש של אוקראינה לא שלח את נציגיו לוילנה והרוסים ניהלו את משא ומתן על דעת עצמם. בשנת 1658 התברר שהסיבה לכך הייתה משא ומתן שאוקראינים ניהלו עם הפולנים בנפרד. בהתאם להסכם שהתגבש, אוקראינה הסכימה להיות חלק של האיחוד הפולני ליטאי.
כתוצאה מהסכם שהתגבש, הכוחות של פולנים ואוקראינים החלו להלחם ברוסים. בקרב שהתקיים ביוני 1659 הכוחות המשותפים של אוקראינים ושל חאנות קרים ניצחו את הכוח הרוסי.
לא כל האוקראינים קיבלו שינוי עמדת השלטונות, חלק מהקצינים האוקראינים המשיכו להלחם בצד הרוסי. לאחר מאבקים פנימיים, איוואן ויגובסקי סולק מהשלטון ולתפקיד ההטמן נבחר יורי חמלניצקי, בנו של בוגדן חמלניצקי.
מערכה של שנת 1660
בתחילת השנה רוסים כבשו את ברסט. באביב הפולנים חתמו הסכם שלום עם שבדיה וכל הצבא התפנה ללחימה נגד הרוסים. בהדרגה הרוסים החלו לסגת מזרחה ופינו רוב שטחי בלרוס וליטא, למעט וילנה.
בחזית הדרומית בסתיו 1660 הכוחות הרוסים ספגו מספר מפלות נגד הכוחות המשותפים של פולין וחאנות קרים. כוחות בפיקוד של יורי חמלניצקי ספגו מפלה קשה והוא נאלץ לחתום על הסכם סיום הלחימה. המפקד העליון של הכוחות הרוסים באזור חתם על הסכם כניעה תוך הסכמה על כך שצבא רוסי יפנה את קייב, צ'רניגוב וערים נוספות. אומנם ראש הכוחות בקייב, וויוודה יורי בריאטינסקי לא הסכים להכניס את הפולנים לעיר והם לא תקפו אותה. כתוצאה מכך, הפולנים נעצרו ולא תקפו יותר אך גם לרוסים לא הייתה יכולת מעשית להמשיך בפעילות צבאית התקפית. לאור המצב הצבאי הקשה, רוסים גם נאלצו לחתום על הסכם חדש עם שבדיה. בהתאם להסכם זה הם פינו כל השטחים הכבושים בליבוניה וחזרו לגבולות שהוגדרו בחוזה סטולבובו.
מערכה 1661 - 1666
הפעילות הצבאית הממשית נמשכת רק בחזית הצפונית. בלחץ צבא פולין הרוסים עוזבים את מוהילב, בוריסוב ולאחר מצור ממושך גם את וילנה.
בסתיו 1663 החלה מערכה אחרונה של המלחמה. הצבא הפולני החל בהתקפה ונכבשו מספר ערים בגדה השמאלית של הדנייפר. אומנם בסוף השנה הם ספגו מפלה קשה ורוב הכוח הלך.
בשנים 1665 - 1666 לא הייתה פעילות צבאית בכנה מידה גדול. קרבות ברמה מקומית נמשכו אך לשני הצדדים לא הייתה יכולת להכריע את המערכה.
ב-30 בינואר 1667 בכפר ליד סמולנסק נחתם הסכם אנדרוסובו שסיים לחימה שנמשכה מעל 13 שנים.
השלכות המלחמה
המלחמה למעשה סיימה את התפקיד של האיחוד הפולני ליטאי כמעצמה אירופאית, ועצרה את התפשתתות הנצרות קתולית מזרחה.
רוסיה הצארית החלה בהתפשטות מערבה לשטחים של אוקראינה ובלרוס. חתימת הסכם שלום יציב עם האיחוד הפולני ליטאי איפשר לרוסים להתרכז במאבקים עם שבדיה, חאנות קרים ואימפריה העות'מאנית.
בשנת 1686 הסכם שלום נחתם מחדש. רוסיה המשיכה בשליטה על קייב ולא היה שינוי בגבולות. הסכם זה היה בסיס ללחימה משותפת נגד שבדיה במסגרת מלחמת הצפון הגדולה ושיתוף פעולה נגד האימפריה העות'מאנית.
