נובלה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אמיר מלכי-אור (שיחה | תרומות) מ תקלדה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
התפתחות הנובלה כ[[ז'אנר ספרותי]] החלה בימיה הראשונים של תקופת ה[[רנסאנס]] באירופה, בידי [[סופר|סופרים]] צרפתים ואיטלקים. הבולט מביניהם היה [[ג'ובאני בוקאצ'ו]], שספרו ה[[דקאמרון]] הכיל כ-100 יצירות ספרותיות שונות הנחשבות כאבות היסוד של הסוגה. בסוף [[המאה ה-18]] ובראשית [[המאה ה-19]] החלו להיווצר קווים וחוקים סגנונים קבועים לטיב הנובלה, בעיקר בספרות הגרמנית. |
התפתחות הנובלה כ[[ז'אנר ספרותי]] החלה בימיה הראשונים של תקופת ה[[רנסאנס]] באירופה, בידי [[סופר|סופרים]] צרפתים ואיטלקים. הבולט מביניהם היה [[ג'ובאני בוקאצ'ו]], שספרו ה[[דקאמרון]] הכיל כ-100 יצירות ספרותיות שונות הנחשבות כאבות היסוד של הסוגה. בסוף [[המאה ה-18]] ובראשית [[המאה ה-19]] החלו להיווצר קווים וחוקים סגנונים קבועים לטיב הנובלה, בעיקר בספרות הגרמנית. |
||
נובלות משמשות לעתים כבסיס ליצירות ארוכות ומפותחות יותר, בעיקר בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. לדוגמה אפשר למנות את יצירתה של [[ננסי קרס]],"קבצנים בספרד", שפורסם בהתחלה כנובלה ולאחר מכן הורחב לרומן. דוגמאות נוספות לטכניקה זו אפשר למצוא אצל [[רוג'ר זילאזני]], [[אורסולה לה-גווין]], [[אן מק'קאפרי]] ועוד. אחת הנובלות הטובות ביותר לדעת אנשים רבים, |
נובלות משמשות לעתים כבסיס ליצירות ארוכות ומפותחות יותר, בעיקר בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. לדוגמה אפשר למנות את יצירתה של [[ננסי קרס]],"קבצנים בספרד", שפורסם בהתחלה כנובלה ולאחר מכן הורחב לרומן. דוגמאות נוספות לטכניקה זו אפשר למצוא אצל [[רוג'ר זילאזני]], [[אורסולה לה-גווין]], [[אן מק'קאפרי]] ועוד. אחת הנובלות הטובות ביותר לדעת אנשים רבים, נכתבה על ידי [[לב טולסטוי|טולסטוי]] ב-1889 בשם "[[סונטת קרויצר]]" אשר הסעירה בזמנו את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש. |
||
בספרות העברית אחד מכותבי הנובלות המפורסמים ביותר הוא [[ש"י עגנון]], שמספר רב מיצירותיו נחשבות לנובלות, ביניהן "[[והיה העקוב למישור]]" ו"[[תהילה (נובלה)|תהילה]]". |
בספרות העברית אחד מכותבי הנובלות המפורסמים ביותר הוא [[ש"י עגנון]], שמספר רב מיצירותיו נחשבות לנובלות, ביניהן "[[והיה העקוב למישור]]" ו"[[תהילה (נובלה)|תהילה]]". |
||
גרסה מ־01:56, 16 בנובמבר 2013
נוֹבֶלַה (מאיטלקית: novella) היא סוגה ספרותית מרכזית בספרות, החובקת סיפורים קצרים יחסית, שעלילתם מתרכזת במקום אחד, נמשכת לאורך תקופה קצרה וסובבת ציר רעיוני או עלילתי אחד. לעתים מוגדרת נובלה גם על־פי אורכה: ארוכה מסיפור קצר וקצרה מרומן.[1]
התפתחות הנובלה כז'אנר ספרותי החלה בימיה הראשונים של תקופת הרנסאנס באירופה, בידי סופרים צרפתים ואיטלקים. הבולט מביניהם היה ג'ובאני בוקאצ'ו, שספרו הדקאמרון הכיל כ-100 יצירות ספרותיות שונות הנחשבות כאבות היסוד של הסוגה. בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 החלו להיווצר קווים וחוקים סגנונים קבועים לטיב הנובלה, בעיקר בספרות הגרמנית.
נובלות משמשות לעתים כבסיס ליצירות ארוכות ומפותחות יותר, בעיקר בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. לדוגמה אפשר למנות את יצירתה של ננסי קרס,"קבצנים בספרד", שפורסם בהתחלה כנובלה ולאחר מכן הורחב לרומן. דוגמאות נוספות לטכניקה זו אפשר למצוא אצל רוג'ר זילאזני, אורסולה לה-גווין, אן מק'קאפרי ועוד. אחת הנובלות הטובות ביותר לדעת אנשים רבים, נכתבה על ידי טולסטוי ב-1889 בשם "סונטת קרויצר" אשר הסעירה בזמנו את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש.
בספרות העברית אחד מכותבי הנובלות המפורסמים ביותר הוא ש"י עגנון, שמספר רב מיצירותיו נחשבות לנובלות, ביניהן "והיה העקוב למישור" ו"תהילה".
הערות שוליים
- ^ לצורך פרס הוגו ופרס נבולה, הפרסים היוקרתיים ביותר בתחומי ספרות המדע בדיוני והפנטזיה, נובלה מוגדרת כיצירה שאורכה 17,500 מילים עד 40,000 מילים.
