חופש החוזים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:52, 27 בדצמבר 2013

חופש החוזים הוא אחד העקרונות הבסיסיים בדיני חוזים ופיו לכל אדם ולכל התאגדות נתון החופש להתקשר בחוזה עם מי שייבחרו, ללא התערבות של הרשויות בתוכן החוזה. חופש החוזים נמצא בבסיסן של אסכולת לסה פר וכלכלת שוק. חופש החוזים עשוי להיות מוצדק הן על ידי תפיסות אינדיבידואליסטיות (מטעמים של אוטונומיית הרצון החופשי) והן על ידי תפיסות כלכליות המקנות משנה תוקף לרצונם החופשי של הצדדים (מטעמים של השאת רווחת הפרטים המתקשרים והרווחה המצרפית).

היסטוריה

המשפטן וההיסטוריון הבריטי הנרי ג'יימס סמנר מיין הציג בשנת 1861, בספרו "Ancient Law", את הרעיון של מעבר החברה ממעמד לחוזה, כלומר ממצב שבו גורלו של אדם נקבע בהתאם למעמד שלתוכו נולד, למצב שבו בני האדם חופשיים ושווים זה לזה. ליברטריאניזם מודרני, כדוגמת זה שמקודם על ידי רוברט נוזיק, רואה בחופש החוזים מימוש של זכותו של היחיד לעצב את חייו בהתאם לרצונו.

פסק דין לוכנר נגד ניו יורק,^[1] שניתן בשנת 1905, הוא ציון דרך בתולדות חופש החוזים בארצות הברית. בפסק דין זה נקבע שחוק המגביל את מספר שעות העבודה השבועיות (ובכך פוגע בחופש החוזים שבין המעביד לעובדיו) מנוגד לחלק 1 של התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית.

בשלהי המאה ה-19 נחשב באנגליה חופש החוזים כמרכיב חשוב של מדיניות ציבורית. מאוחר יותר, במהלך המאה ה-20 השתנתה הגישה, ולורד דנינג השווה את חופש החוזים לדיכוי החלש.

חופש החוזים, שהיה דומיננטי במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הולך ומצטמצם עקב הגבלות שבחקיקה, למשל במקרה שהחוזה נערך בין צד חזק וצד חלש, והתערבות המדינה באה להגן על הצד החלש, במחיר של פגיעה בחופש החוזים. בעקבות זאת יש האומרים שבמקום חופש החוזים מתקיים בימינו צדק חוזי. השופט חיים כהן ציין: "'הצדק החוזי' השתלט - ועתיד להוסיף ולהשתלט - על דיני החוזים, לא רק כדי למנוע עושק וניצול, כפייה והטעיה, אי־חוקיות ואי־מוסריות, אלא בעיקר כדי להכניס לתוכם ערכים וסטנדרדים מחייבים של תום לב ושל סבירות".^[2]

בישראל

בישראל קובע סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי) כי: "תכנו של חוזה יכול להיות ככל אשר הסכימו הצדדים", ובכך מטמיע בחוק הישראלי את עקרון חופש החוזים. סעיף 30 לחוק מסייג חופש זה, בקובעו: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל".

ביטוי נוסף לעקרון חופש החוזים מצוי בדברי חקיקה רבים המאפשרים התנאה מצד הצדדים על הוראותיהם. מקובל לומר כי אחד המאפיינים של החקיקה האזרחית הישראלית היא היכולת להתנות על הוראותיה.^[3] יחד עם זאת, קיימים חוקים אשר אינם מאפשרים להתנות על הוראותיהם באמצעות חוזה בין שני הצדדים גם אם שני הצדדים מעוניינם בכך. דוגמה בולטת לכך הם חוקי המגן שבמסגרת דיני העבודה, המטילים מגבלות רבות על כריתתו של חוזה עבודה, כגון החובה לשלם שכר מינימום.

לקריאה נוספת

גבריאלה שלו, "חופש העיסוק וחופש החוזים", ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, 2002, עמ' 486.
חיים ה' כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, הסעיף "חופש החוזים", עמ' 860-852.

קישורים חיצוניים

גבריאלה שלו, דיני חוזים - בין חופש החוזים לעקרון תום הלב, בערוץ יוטיוב של אוניברסיטת חיפה
מנחם גולדברג, הגבלת "חופש החוזים" בהסכם קיבוצי ובחוזה עבודה אישי, המשפט 4, מרץ 1994
עקרון חופש החוזים, באתר של משרד עו"ד - מיכאל חוואי

הערות שוליים

^ פסק דין לוכנר, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
^ חיים ה' כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, הסעיף "חופש החוזים", עמ' 860-859
^ גבריאלה שלו, אפי צמח, דין פירוש החוזה - על מחלוקת פוסקים והסכמת הצדדים, קרית המשפט

[1] פסק דין לוכנר, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית

[2] חיים ה' כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, הסעיף "חופש החוזים", עמ' 860-859

[3] גבריאלה שלו, אפי צמח, דין פירוש החוזה - על מחלוקת פוסקים והסכמת הצדדים, קרית המשפט

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 בשלהי [[המאה ה-19]] נחשב ב[[אנגליה]] חופש החוזים כמרכיב חשוב של מדיניות ציבורית. מאוחר יותר, במהלך [[המאה ה-20]] השתנתה הגישה, ו[[לורד דנינג]] השווה את חופש החוזים לדיכוי החלש.
-חופש החוזים, שהיה דומיננטי במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הולך ומצטמצם עקב הגבלות שבחקיקה, למשל במקרה שהחוזה נערך בין צד חזק וצד חלש, ולכן באה התערבות של המדינה שמטרתה להגן על הצד החלש, במחיר של פגיעה בחופש החוזים. בעקבות זאת יש האומרים שבמקום חופש החוזים מתקיים בימינו צדק חוזי. השופט [[חיים כהן]] ציין: "'הצדק החוזי' השתלט - ועתיד להוסיף ולהשתלט - על דיני החוזים, לא רק כדי למנוע עושק וניצול, כפייה והטעיה, אי־חוקיות ואי־מוסריות, אלא בעיקר כדי להכניס לתוכם ערכים וסטנדרדים מחייבים של תום לב ושל סבירות".{{הערה|[[חיים ה' כהן]], '''המשפט''', [[מוסד ביאליק]], 1991, הסעיף "חופש החוזים", עמ' 860-859}}
+חופש החוזים, שהיה דומיננטי במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הולך ומצטמצם עקב הגבלות שבחקיקה, למשל במקרה שהחוזה נערך בין צד חזק וצד חלש, והתערבות המדינה באה להגן על הצד החלש, במחיר של פגיעה בחופש החוזים. בעקבות זאת יש האומרים שבמקום חופש החוזים מתקיים בימינו צדק חוזי. השופט [[חיים כהן]] ציין: "'הצדק החוזי' השתלט - ועתיד להוסיף ולהשתלט - על דיני החוזים, לא רק כדי למנוע עושק וניצול, כפייה והטעיה, אי־חוקיות ואי־מוסריות, אלא בעיקר כדי להכניס לתוכם ערכים וסטנדרדים מחייבים של תום לב ושל סבירות".{{הערה|[[חיים ה' כהן]], '''המשפט''', [[מוסד ביאליק]], 1991, הסעיף "חופש החוזים", עמ' 860-859}}
 ==בישראל==
 ב[[ישראל]] קובע סעיף 24 ל[[חוק החוזים (חלק כללי)]] כי: "תכנו של חוזה יכול להיות ככל אשר הסכימו הצדדים", ובכך מטמיע בחוק הישראלי את עקרון חופש החוזים. סעיף 30 לחוק מסייג חופש זה, בקובעו: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל".