פאשא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:46, 6 בינואר 2014

ערך זה עוסק בתואר כבוד באימפריה העות'מאנית. אם התכוונתם לשם חיבה עבור אברהם דשא (פשנל), ראו אברהם דשא (פשנל).

פאשה (בטורקית: Paşa; בפרסית: پاشا) או באשה (בערבית: باشا) היה תואר כבוד צבאי ואזרחי מקובל באימפריה העות'מאנית ובעולם המוסלמי. פאשה הוא הגבוה בין ארבעת התארים העות'מאניים לגברים. מתחתיו התארים: ביי, אע'א ואפנדי.

באימפריה העות'מאנית הוענק התואר לקציני צבא בדרגות שמעל אלוף משנה, למושלי סנג'קים, לממונים על מושלי המחוזות (ביילרביי), לפקידי ממשל בדרגים גבוהים, ואף לשרים. עד ימי שלטונו של מהמט השני שימש גם כתואר כבוד למלומדים ואנשי מדע בולטים. בימי הרפובליקה הטורקית הקביל אל דרגה צבאית מוגדרת: אלוף, גנרל, אדמירל.

כיום משמשת המילה "באשה" במצרים, ובמידה פחותה בארצות הסהר הפורה דוברות הערבית, לציון "אדון".

אטימולוגיה

על פי המילון לאטימולוגיה טורקית, שורש המילה הוא טורקי: beşe, שמשמעה: בן, בפרט בנו של שליט או של אדם מיוחס, נסיך; ומקורה הוא בפרסית: بچّه (תעתיק: בצ'ה), שמשמעה: ילד. המובן הטורקי: "נושא תפקיד רם דרג או פקיד בכיר בארמון" נגזר ככל הנראה מהתואר "lala-i beşe", שמשמעה: מחנך, מורה, אומן הנסיך. מוסיף המילון לאטימולוגיה ומבאר: לסברה הרווחת כי מקורה של מילה זו במילים: padişah או başağa (תעתיק: באש אע'א), שהיה כינוי לראש שבט, אין אסמכתאות.

במקורות עבריים כונה פאשה טורקי פעמים רבות בכינוי המקראי פחה, שמו של מושל המחוז באימפריה הפרסית לפי ספרי עזרא ונחמיה. כינוי שמקורו בשפה הארמית. ככל הנראה הסיבה לכך הוא הדמיון בין השמות והתפקיד. כיום פרשנות זו אינה מקובלת.

נושאי התואר באימפריה העות'מאנית

לסולטאן העות'מאני ולח'דיו של מצרים הייתה הסמכות להעניק את התואר פאשה. במקור היה התואר צבאי ועם הזמן הפך לתואר כבוד גם בהיררכיה האזרחית. מפקד הצי העות'מאני כונה קפודן פאשה. בשדה הקרב נישא לפני הקצינים הבכירים דגל לפי דרגתם. על הנס היו 1-3 זנבות סוס או טווס (לפי המסורת הטורקו מונגולית), כאשר לסולטאן לבדו היה נס עם ארבעה זנבות. בין נושאי התפקיד (גם אם לא תמיד צורף להם התואר פאשה בפועל) ניתן למנות את:

הוזיר הגדול - ראש הממשלה ומפקד הצבא.
פריק - סגן מפקד הצי.
ליבה - גנרל או אדמירל ראשי.
קיזלר אע'א - הסריס השחור האחראי על נשות ההרמון למרות היותו פורמלית בעל תואר אע'א.
מפקד יחידת בלטאג'י של נושאי הרמחים.
שיהולאסלאם (שייח' האסלאם) נושא התואר הבכיר ביותר בהיררכיה הדתית באימפריה.

כמו כן, מושלי מחוזות באימפריה כונו פאשה (או באשה בחבלים דוברי הערבית). שטח שלטונם כונה פאשליק. מושלים של מחוז וילאייט או איילט נושאי התארים ביילרביי (מושל בכיר - "ביי של הביים" בתרגום מילולי) או ואלי (מושל רגיל) כונו בתואר זה. במילים אחרות, כל יחידה מנהלית הייתה פאשליק.

התואר הוענק גם לזרים שהעניקו שירותים לאימפריה העות'מאנית ולמצרים כמו הובארט פאשה וגורדון פאשה (צ'ארלס גורדון). בני הפאשות כונו בכינוי פאשהזאדה.

התואר מחוץ לאימפריה

במרוקו שלא הייתה תחת שלטון האימפריה הוענק התואר באשה למושלי מחוזות. גם במדינות הערביות שקמו על בסיס האימפריה הוענק התואר בהתחלה. כך למשל כונה מפקדו הבריטי של הלגיון הערבי, גלאב פאשה.

ערכים על נושאי התואר

ראו גם

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{פירוש נוסף|נוכחי=תואר כבוד באימפריה העות'מאנית|אחר=שם חיבה עבור אברהם דשא (פשנל)|ראו=[[אברהם דשא (פשנל)]]}}
-'''פאשה''' ([[טורקית]] '''Paşa''', [[פרסית]] '''پاشا''') או '''באשה''' ( [[ערבית]]  '''باشا''')
+'''פאשה''' (ב[[טורקית]]: '''Paşa'''; ב[[פרסית]]: '''پاشا''') או '''באשה''' (ב[[ערבית]]: '''باشا''') היה [[תואר כבוד]] צבאי ואזרחי מקובל ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]] ובעולם ה[[מוסלמי]]. פאשה הוא הגבוה בין ארבעת התארים [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאניים]] לגברים. מתחתיו התארים: [[ביי]], [[אע'א]] ו[[אפנדי]].
-היה [[תואר כבוד]] [[צבא]]י ואזרחי מקובל ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]] ובעולם ה[[מוסלמי]]. פאשה הוא הגבוה בין ארבעת התארים [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאניים]] ל[[גבר]]ים. מתחתיו התארים: [[ביי]], [[אע'א]] ו[[אפנדי]].
 באימפריה העות'מאנית הוענק התואר לקציני צבא בדרגות שמעל [[אלוף משנה]], למושלי [[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'קים]], לממונים על מושלי המחוזות (ביילרביי), לפקידי ממשל בדרגים גבוהים, ואף לשרים. עד ימי שלטונו של [[מהמט השני]] שימש גם כתואר כבוד למלומדים ואנשי מדע בולטים. בימי [[הרפובליקה הטורקית]] הקביל אל [[דרגה צבאית]] מוגדרת: [[אלוף]], גנרל, אדמירל.