אטיין דה לה בואסי – הבדלי גרסאות
סיבת מותו+קטגוריה+תמונה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 28: | שורה 28: | ||
[[קטגוריה:פילוסופים צרפתים]] |
[[קטגוריה:פילוסופים צרפתים]] |
||
[[קטגוריה:ליברליזם: הוגים]] |
[[קטגוריה:ליברליזם: הוגים]] |
||
[[קטגוריה:נספי מחלת הדבר |
[[קטגוריה:נספי מחלת הדבר]] |
גרסה מ־16:12, 22 בינואר 2014
אטיין דה לה בואסי (בצרפתית: Étienne de La Boétie; 1 בנובמבר 1530 – 18 באוגוסט 1563) היה סופר ופילוסוף צרפתי.
ביוגרפיה
לה בואסי נולד בעיר סארלה במחוז דורדון בחבל אקיטן שבדרום-מערב צרפת. כבן למשפחת משפטנים, הוא גדל בחברה בורגנית, ואף למד משפטים באוניברסיטה של העיר אורליאן. הוא פיתח נטייה לפילולוגיה של לשונות העת העתיקה (יוונית ולטינית). תרגם לצרפתית את יצירותיהם של פלוטארכוס ושל ורגיליוס, וכתב 29 סונטות אהבה. אולם, כיצירתו החשובה נחשבת "מסה על עבדות מרצון".
בינואר 1553 התקבל לה בואסי כחבר המועצה המשפטית של בורדו (שם פגש במישל דה מונטן, מחבר ספר "המסות"). ב-13 בדצמבר של אותה שנה נתמנה לתפקיד יועץ בחצרו של מלך צרפת. ב-1560 הוסמך על ידי מישל ל'אופיטאל, ראש לשכת המלך, לנהל משא ומתן במטרה להביא להסכמה בין הפרוטסטנטים לבין הקתולים בצרפת.
בחיבורו "על ההשתעבדות מרצון" תקף לה בואסי את המונרכיה האבסולוטית ואת העריצות. במסה זו טען שכוחם של עריצים נובע מהסכמתם של הנשלטים. לדעתו, הפתרון הוא לחדול מלשתף פעולה עם העריץ. המסה נכתבה תחת הרושם של דיכוי אכזרי של התקוממות בבורדו. ב-1539 ניסה המלך פרנסואה הראשון לאחד את מס המלח ברחבי צרפת. לשם כך הטיל מס מלח על אזור הגבול של צרפת עם ספרד, שבו מס זה לא היה קיים. הדבר גרם להתקוממות ב-1548, שדוכאה באכזריות על ידי אן דה מונמורנסי, המפקד העליון של צבא צרפת.
מישל דה מונטן התרשם מאוד ממסה זו והיכרותו עם לה בואסי הפכה לידידות שהונצחה במסה של מונטן "על הידידות". כעבור ארבע מאות שנה, תיאר אליאס קנטי דמות של שליט פראנואידי - בדומה למסה של לה בואסי - ביצירת המופת שלו: "ההמון והכוח" (1960).
אטיין דה לה בואסי נפטר לאחר שנדבק במחלת הדבר שפקדה את בורדו וסביבותיה ב-1563[1].
לקריאה נוספת
- על ההשתעבדות מרצון, תרגם ראובן מירן, אחרית דבר: אלי בר נביא, הוצאת נהר ספרים, 2007.
קישורים חיצוניים
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אטיין דה לה בואסי, באתר iCast, 31 ביולי 2011
- אווה אילוז, איך למדנו לציית ושכחנו להתנגד, באתר הארץ, 22 במאי 2013.