מסילת הרכבת באיקל-אמור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־10:49, 8 בפברואר 2014

מסילת הרכבת בייקל-אמור- (ברוסית:Байкало-Амурская магистраль,БАМ ) מסילת רכבת באורך של כ-4287 ק"מ שמקשרת את סיביר המרכזי עם חוף האוקיינוס השקט. בנייתה נמשכה בשנים 1984-1938 עם הפסקות ארוכות. תנופת בנייה גדולה הייתה לאחר חידושה בשנת 1974. המנהרה האחרונה בתוואי נכנסה לשימוש קבוע רק בשנת 2003.

תאור התוואי

התוואי המרכזי כולל 4287 ק"מ. התוואי עובר צפונית להרכבת הטרנס-סיבירית ומתפצל ממנה בתחנת רכבת "טאישט". המסילה חוצה את הנהר אנגרה באזור העיר ברטסק, חוצה נהר לנה, חוצה נהר אמור באזור העיר קומסומולסק על אמור ומסתיים בחוף האוקיינוס השקט בסביבת עיר הנמל סובטסקאיה גאבאן. מהתוואי הראשי קיימות התפצלויות צפונה ודרומה.

התוואי עובר בשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה של 1323 מ' מעל פני הים. לאורך התוואי נבנו 11 מנהרות (כולל מנהרה ארוכה במיוחד באורך 15 ק"מ) ו-2230 גשרים.

חלק מהתוואי מחושמל.

בניית המסילה הייתה חלק של תוכנית כוללת לניצול משאבי טבע לאורך התוואי. היה מתוכנן להקים 9 אזורי תעשיה חדשים עם מכרות שונות לניצול מחצבים שונים. מעשית, נבנה רק אזור מכרות אחד.

בהתאם להערכת כלכלנים עד לבניית מכרות לניצול משאבי טבע באזור המסילה תהיה לא כלכלית. לאור העדר מכרות לאורך המסילה היא לא מנוצלת בהיקף המתוכנן. יחד עם זאת, אחד המטרות שלה היה בניית מסילת רכבת בתוואי צפוני לעומת הרכבת הטרנס-סיבירית הקיימת שעוברת בקרבת הגבול עם סין.

תאור מהלך הבנייה

הדיונים הראשונים על בניית מסילה בתוואי זה נערכו עוד בשנת 1888. בשנת 1889 באזור פעלה משלחת טכנית של הצבא. בסופו של דבר סוכם שבניית המסילה בתוואי אינה ריאלית ולא תואמת את היכולות הטכניות.

בשנת 1926 הבדיקות חודשו ובשנת 1932 הממשל הסובייטי החליט על בניית המסילה. תוך זמן קצר התברר שלא ניתן לגייס 25 אלף עובדים הנדרשים לבנייה. בעקבות כך הוחלט להעביר אחריות על הבנייה לידי גולאג ולהמשיך את בנייה בעזרת אסירי גולג.

לקראת בשנת 1937 הוחלט על התוואי אך לא היה ניתן להתחיל בתכנון חלקים גדולים בהעדר מפות מפורטות. עבודות בחלק המערבי של התוואי החלו בשנת 1938 ובשנת 1939 החלו עבודות מוקדמות בחלק המזרחי. בשנת 1942 חלקי המסילה שכבר הונחו פורקו והועברו למערב לבניית מסילת רכבת באוזר הוולגה.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הבנייה נמשכה. בקטע טאיישט-נהר לנה הרכבת הראשון עבר בשנת 1951 ובשנת 1958 החל ניצול סדיר של המסילה. באותם השנים גם החלה לפעול קטע מהעיר קומסומולסק על אמור ועד לחופי האוקיינוס השקט. בשלב זה למעשה עבודות הופסקו.

בשנת 1967 החלו עבודות מחודשות בבדיקת התוואי ואפשרויות טכניות להקמת המסילה. בשנת 1974 מועצת השרים של ברית המועצות הכריזה על בניית מסילה רכבת בייקל-אמור. העבודות היו צריכים להתבצע לאורך כול התוואי, כאשר בקטע קיים דובר על הכמת מסילות נוספות.

לאזור הגיעו אלפי צעירים מכול רחבי ברית המועצות. ארגון הקומסומול אימץ את הפרוקיט והוא הוכרז "אתר בניית מחץ של הקומסומול". לבניית המסילה הוקדשו שירים רבים. מנהלת בניית המסילה התמקמה בעיירה "טינדה" ותוכניות דיברו על כך שמספר תושבי העיירה תגדל ל-100 אלף במהלך שנות ה-90. לבוני המסילה שעבדו על הפרויקט שלוש שנים לפחות הוענקו מדליות מיוחדות "על בניית מסילת בייקל-אמור" ובשנת 1984 הוענקה מדלייה נוספות לציון 30 שנים מחידוש הבנייה. מדלייה זו הוענקה לבוני ועובדי המסילה שהועסקו בנייה או תחזוקה 15 שנים לפחות.

1977 החלו להיכנס לניצול קטעים ראשונים החלק הערי של הבנייה הסתיים בשנת 1984. בשנת 1989 החלה תנועת הרכבות לכול אורך התוואי שהיה מתוכנן לבנייה. בניית המנהרה הגדולה באורך של כ-15 ק"מ החלה בשנת 1977 והסתיימה בשנת 2001. רכבת סדירה ראשונה עברה במנהרה בשנת 2003.

עלות הבנייה הייתה עדירה ועברה פי 4 את האומדן הראשוני.

בשנת 2009 החלו עבודות בשדרוג הקטע המזרחי של התוואי מהעיר קומסומולסק על אמור לכיוון החוף. עבודות אלו כוללות בניית מנהרה חדשה באורך של כ-3.5 ק"מ. עבודות בניית המנהרה הסתיימו בשנת 2012. הם מאפשרות להגדיל בהרבה היקף העברות הסחורות במסילה. בשלבי בנייה נמצאת התפצלות מהמסילה לכיוון העיר יאקוטסק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסילת הרכת בייקל-אמור בוויקישיתוף

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 ==תאור התוואי==
-התוואי המרכזי כולל 4287 ק"מ. התוואי עובר צפונית ל[[הרכבת הטרנס-סיבירית]] ומתפצל ממנה בתחנת רכבת "טאישט". המסילה חוצה את הנהר [[אנגרה]] באזור  העיר [[ברטסק]], חוצה נהר [[לנה]], חוצה נהר [[אמור]] באזור העיר [[קומסומולסק על אמור]] ומסתיים בחוף [[האוקיינוס השקט]] בסביבת עיר ה[[נמל]] סובטסקאיה גאבאן. מהתוואי הראשי קיימות התצלויות צפונה ודרומה.
+התוואי המרכזי כולל 4287 ק"מ. התוואי עובר צפונית ל[[הרכבת הטרנס-סיבירית]] ומתפצל ממנה בתחנת רכבת "טאישט". המסילה חוצה את הנהר [[אנגרה]] באזור  העיר [[ברטסק]], חוצה נהר [[לנה]], חוצה נהר [[אמור]] באזור העיר [[קומסומולסק על אמור]] ומסתיים בחוף [[האוקיינוס השקט]] בסביבת עיר ה[[נמל]] סובטסקאיה גאבאן. מהתוואי הראשי קיימות התפצלויות צפונה ודרומה.
-התוואי עובר בשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה של 1323 מ' מעל פני הים. לאורך התוואי נבנו 11 מנהרות (כוול מנהרה ארוכה במיוחד באורך 15 ק"מ) ו-2230 גשרים.
+התוואי עובר בשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה של 1323 מ' מעל פני הים. לאורך התוואי נבנו 11 מנהרות (כולל מנהרה ארוכה במיוחד באורך 15 ק"מ) ו-2230 גשרים.
 חלק מהתוואי מחושמל.
@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 בניית המסילה הייתה חלק של תוכנית כוללת לניצול משאבי טבע לאורך התוואי. היה מתוכנן להקים 9 אזורי תעשיה חדשים עם מכרות שונות לניצול מחצבים שונים. מעשית, נבנה רק אזור מכרות אחד.
-בהתאם להערכת כלכלנים עד לבניית מכרות לניצול משאבי טבע באזור המסילה תהיה לא כלכלית. לאור העדר מכרות לאורך המסילה היא לא מנוצלת בהיקף המתוכנן. יחד עם זאת, אחד המטרות שלה היה בניית מסילת רכבת בתוואי צפוני לעומת [[הרכבת הטרנס-סיבירית]] הקיימת שעובת בקרבת הגבול עם [[סין]].
+בהתאם להערכת כלכלנים עד לבניית מכרות לניצול משאבי טבע באזור המסילה תהיה לא כלכלית. לאור העדר מכרות לאורך המסילה היא לא מנוצלת בהיקף המתוכנן. יחד עם זאת, אחד המטרות שלה היה בניית מסילת רכבת בתוואי צפוני לעומת [[הרכבת הטרנס-סיבירית]] הקיימת שעוברת בקרבת הגבול עם [[סין]].
 ==תאור מהלך הבנייה==
@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 הדיונים הראשונים על בניית מסילה בתוואי זה נערכו עוד בשנת [[1888]]. בשנת [[1889]] באזור פעלה משלחת טכנית של הצבא. בסופו של דבר סוכם שבניית המסילה בתוואי אינה ריאלית ולא תואמת את היכולות הטכניות.
-בשנת [[1926]] הבדיקות חודשו ובשנת [[1932]] הממשל הסובייטי החליט על בניית המסילה. תוך זמן קצר התברר שלא ניתן לגייס 25 אלף עובדים הנדרשים לבנייה. בעקבות כך הוחלט להעביר אחריות על הבנייה לידי [[גולאג]] ולהמשיך את בנייה באזרת אסירי גולג.
+בשנת [[1926]] הבדיקות חודשו ובשנת [[1932]] הממשל הסובייטי החליט על בניית המסילה. תוך זמן קצר התברר שלא ניתן לגייס 25 אלף עובדים הנדרשים לבנייה. בעקבות כך הוחלט להעביר אחריות על הבנייה לידי [[גולאג]] ולהמשיך את בנייה בעזרת אסירי גולג.
-לקראת בשנת [[1937]] הוחלט על התוויא אך לא היה ניתן להתחיל בתכנון חלקים גדולים בהעדר מפות מפורטות. עבודות בחלק המערבי של התוואי החלו בשנת [[1938]] ובשנת [[1939]] החלו עבודות מוקדמות בחלק המזרחי. בשנת [[1942]] חלקימסילה שכבר הונחו פורקו והועברו למערב לבניית מסילת רכבת באוזר ה[[וולגה]].
+לקראת בשנת [[1937]] הוחלט על התוואי אך לא היה ניתן להתחיל בתכנון חלקים גדולים בהעדר מפות מפורטות. עבודות בחלק המערבי של התוואי החלו בשנת [[1938]] ובשנת [[1939]] החלו עבודות מוקדמות בחלק המזרחי. בשנת [[1942]] חלקי המסילה שכבר הונחו פורקו והועברו למערב לבניית מסילת רכבת באוזר ה[[וולגה]].
-לאחר סיום [[מלחמת העולם השנייה]] הבנייה נמשכה. בקטע טאיישט-נהר לנה הרכבת הראשון עבר בשנת [[1951]] ובשנת [[1958]] החל ניצול סדיר של המסילה. באותם השנים גם החלה לפרול קטע מהעיר [[קומסומולסק על אמור]] ועד לחופי [[האוקיינוס השקט]]. בלשב זה למעשה עבודות הופסקו.
+לאחר סיום [[מלחמת העולם השנייה]] הבנייה נמשכה. בקטע טאיישט-נהר לנה הרכבת הראשון עבר בשנת [[1951]] ובשנת [[1958]] החל ניצול סדיר של המסילה. באותם השנים גם החלה לפעול קטע מהעיר [[קומסומולסק על אמור]] ועד לחופי [[האוקיינוס השקט]]. בשלב זה למעשה עבודות הופסקו.
-בשנת [[1967]] החלו עובודת מחודשות בבדיקת התוואי ואפשרויות טכניות להקמת המסילה. בשנת [[1974]] מועצת השרים של ברית המועצות הכריזה על בניית מסילה רכבת בייקל-אמור. העבודות היו צריכים להתבצע לאורך כול התוואי, כאשר בקטע קיים דובר על הכמת מסילות נוספות.
+בשנת [[1967]] החלו עבודות מחודשות בבדיקת התוואי ואפשרויות טכניות להקמת המסילה. בשנת [[1974]] מועצת השרים של ברית המועצות הכריזה על בניית מסילה רכבת בייקל-אמור. העבודות היו צריכים להתבצע לאורך כול התוואי, כאשר בקטע קיים דובר על הכמת מסילות נוספות.
-לאזור הגיעו אלפי צעירים מכול רחבי [[ברית המועצות]]. ארגון ה[[קומסומול]] אימץ את הפרוקיט והוא הוכרז "אתר בניית מחץ של הקומסומול". לבניית המסילה הוקדשו שירים רבים. מנהלת בניית המסילה התמקמה בעיירה "טינדה" ותוכניות דיברו על כך שמספר תושבי העיירה תגדל ל-100 אלף במהלך שנות ה-90. לבוני המסילה שעבדו על הפרויקט שלוש שנים לפחות הוענקו מדליות מיוחדות "על בניית מסילת בייקל-אמור" ובשנת [[1984]] הוענקה מדלייה נוספות לציון 30 שנים מחידוש הבנייה. מדלייה זו הוענקה לבוני ועובדי המסילה שהועסקו בנניה או תחזוקה 15 שנים לפחות.
+לאזור הגיעו אלפי צעירים מכול רחבי [[ברית המועצות]]. ארגון ה[[קומסומול]] אימץ את הפרוקיט והוא הוכרז "אתר בניית מחץ של הקומסומול". לבניית המסילה הוקדשו שירים רבים. מנהלת בניית המסילה התמקמה בעיירה "טינדה" ותוכניות דיברו על כך שמספר תושבי העיירה תגדל ל-100 אלף במהלך שנות ה-90. לבוני המסילה שעבדו על הפרויקט שלוש שנים לפחות הוענקו מדליות מיוחדות "על בניית מסילת בייקל-אמור" ובשנת [[1984]] הוענקה מדלייה נוספות לציון 30 שנים מחידוש הבנייה. מדלייה זו הוענקה לבוני ועובדי המסילה שהועסקו בנייה או תחזוקה 15 שנים לפחות.
 [[1977]] החלו להיכנס לניצול קטעים ראשונים החלק הערי של הבנייה הסתיים בשנת [[1984]]. בשנת [[1989]] החלה תנועת הרכבות לכול אורך התוואי שהיה מתוכנן לבנייה. בניית המנהרה הגדולה באורך של כ-15 ק"מ החלה בשנת [[1977]] והסתיימה בשנת [[2001]]. רכבת סדירה ראשונה עברה במנהרה בשנת [[2003]].
@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 עלות הבנייה הייתה עדירה ועברה פי 4 את האומדן הראשוני.
-בשנת [[2009]] החלו עבודות בשדרוג הקטע המזרחי של התוואי מהעיר [[קומסומולסק על אמור]] לכיוון החוף. עבודות אלו כוללות בניית מנהרה חדשה באורך של כ-3.5 ק"מ. עבודות בניית המנהרה הסתיימו בשנת [[2012]]. הם מאפשרות להגדיל בהרבה היקף העברות הסחורות במסילה. בשלבי בנייה נמצאת התפצלות מהמסילה לכיוון העיר [[יאקוצק]].
+בשנת [[2009]] החלו עבודות בשדרוג הקטע המזרחי של התוואי מהעיר [[קומסומולסק על אמור]] לכיוון החוף. עבודות אלו כוללות בניית מנהרה חדשה באורך של כ-3.5 ק"מ. עבודות בניית המנהרה הסתיימו בשנת [[2012]]. הם מאפשרות להגדיל בהרבה היקף העברות הסחורות במסילה. בשלבי בנייה נמצאת התפצלות מהמסילה לכיוון העיר [[יאקוטסק]].