צרפת (עיר פיניקית) – הבדלי גרסאות

**צרפת (סַרַפַנְד)**
**الصرفند**
מדינה / טריטוריה	לבנון
תאריך ייסוד	המאה ה-14 לפנה"ס
קואורדינטות	33°27′27″N 35°17′45″E / 33.45750°N 35.29583°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת לבנון רגילה) צרפת

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־16:32, 9 באפריל 2014

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים ריקים [ שנת מטרופולין, שנת צפיפות, מחוז, נפה, שנת אוכלוסייה, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

צרפת היא עיר פיניקית המוזכרת במקרא. העיר ממוקמת בין הערים צור וצידון שבלבנון של ימינו. כיום נקראת העיר בערבית "סַרַפַנְד".

היסטוריה

תבנית:השלמה

במקרא

העיר צרפת מוזכרת בין השאר בספר מלכים א' פרק י"ז כאתר שאליו נשלח אליהו הנביא על ידי אלוהים לאחר התייבשות נחל כרית בו הסתתר בזמן הבצורת הקשה שפקדה את הארץ בימי אחאב. בסיפור מכונה העיר ”צרפתה אשר לצידון”. אליהו נשלח בציווי אלוהי לגור בביתה של אישה אלמנה מקומית, שם הוא חי ביחד איתה ובנה. המשפחה מתקיימת גם כך בקושי רב לפני הצטרפות אליהו לביתם, האלמנה אף מתלוננת על כך בפני אליהו וזה מבטיח לה שאין צורך בדאגה מכיוון שעד שתסתיים הבצורת בישראל לא יחסר לה דבר.^[1] ואכן, בתקופת מגוריו בבית האלמנה מתואר מצב אל-טבעי בו לא חסר לאלמנה שום מצרך לכלכלתה כפי שניבא אליהו.^[2] בהמשך הסיפור מסופר כי בנה של האלמנה חלה כל כך קשה עד שמת, האלמנה באה בטענה לאליהו כי מות בנה קרה באשמתו, אליהו בתגובה לוקח את הילד לחדרו שבמעלה הבית, השתטח ונשכב עליו שלוש פעמים והתפלל לאלוהי ישראל שישיב את נפשו לאחר שהילד "מת" לדברי המחבר המקראי. אליהו מחולל נס והילד חוזר לחיים. לאחר שהציל את בנה מכנה האישה את אליהו בכינוי "נביא האלוהים".

העיר מוזכרת גם בספר עובדיה: ”וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד-צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלַים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב.” (עובדיה פסוק 20).

ארכאולוגיה

תבנית:השלמה

שימוש בשם כיום

על שמה של העיר נקראת בשפה העברית המודרנית צרפת אשר במערב אירופה.

לקריאה נוספת

ביאור:מלכים א' פרק י"ז

הערות שוליים

^ "ותאמר חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו". ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק י"ב.
^ " כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו" ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק ט"ז.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] "ותאמר חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו". ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק י"ב.

[2] " כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו" ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק ט"ז.

[1]

[2]

@@ שורה 37: / שורה 37: @@
 ==במקרא==
-העיר צרפת מוזכרת בין השאר ב[[ספר מלכים א']] פרק י"ז כאתר שאליו נשלח [[אליהו הנביא]] על ידי [[אלוהים]] לאחר התייבשות [[נחל כרית]] בו הסתתר בזמן הבצורת הקשה שפקדה את ה[[ארץ ישראל|ארץ]] בימי [[אחאב]]. בסיפור מכונה העיר {{ציטוטון|צרפתה אשר לצידון}}. אליהו נשלח בציווי אלוהי לגור בביתה של [[האישה הצרפית|אישה אלמנה מקומית]], שם הוא חי ביחד איתה ובנה. המשפחה מתקיימת גם כך בקושי רב לפני הצטרפות אליהו לביתם, האלמנה אף מתלוננת על כך בפני אליהו וזה מבטיח לה שאין צורך בדאגה מכיוון שעד שתסתיים הבצורת בישראל לא יחסר לה דבר.{{הערה|"ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו". {{תנ"ך|מלכים א|יז|יב}}.}} ואכן, בתקופת מגוריו בבית האלמנה מתואר מצב אל-טבעי בו לא חסר לאלמנה שום מצרך לכלכלתה כפי שניבא אליהו.{{הערה|"  כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו" {{תנ"ך|מלכים א|יז|טז}}.}} בהמשך הסיפור מסופר כי בנה של האלמנה חלה כל כך קשה עד שמת, האלמנה באה בטענה לאליהו כי מות בנה קרה באשמתו, אליהו בתגובה לוקח את הילד לחדרו שבמעלה הבית, השתטח ונשכב עליו שלוש פעמים והתפלל לאלוהי ישראל שישיב את נפשו לאחר שהילד "מת" לדברי המחבר המקראי. אליהו מחולל [[נס]] והילד חוזר לחיים. לאחר שהציל את בנה מכנה האישה את אליהו בכינוי "נביא האלוהים".
+העיר צרפת מוזכרת בין השאר ב[[ספר מלכים א']] פרק י"ז כאתר שאליו נשלח [[אליהו הנביא]] על ידי [[אלוהים]] לאחר התייבשות [[נחל כרית]] בו הסתתר בזמן הבצורת הקשה שפקדה את ה[[ארץ ישראל|ארץ]] בימי [[אחאב]]. בסיפור מכונה העיר {{ציטוטון|צרפתה אשר לצידון}}. אליהו נשלח בציווי אלוהי לגור בביתה של [[האישה הצרפית|אישה אלמנה מקומית]], שם הוא חי ביחד איתה ובנה. המשפחה מתקיימת גם כך בקושי רב לפני הצטרפות אליהו לביתם, האלמנה אף מתלוננת על כך בפני אליהו וזה מבטיח לה שאין צורך בדאגה מכיוון שעד שתסתיים הבצורת בישראל לא יחסר לה דבר.{{הערה|"ותאמר חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו". {{תנ"ך|מלכים א|יז|יב}}.}} ואכן, בתקופת מגוריו בבית האלמנה מתואר מצב אל-טבעי בו לא חסר לאלמנה שום מצרך לכלכלתה כפי שניבא אליהו.{{הערה|"  כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו" {{תנ"ך|מלכים א|יז|טז}}.}} בהמשך הסיפור מסופר כי בנה של האלמנה חלה כל כך קשה עד שמת, האלמנה באה בטענה לאליהו כי מות בנה קרה באשמתו, אליהו בתגובה לוקח את הילד לחדרו שבמעלה הבית, השתטח ונשכב עליו שלוש פעמים והתפלל לאלוהי ישראל שישיב את נפשו לאחר שהילד "מת" לדברי המחבר המקראי. אליהו מחולל [[נס]] והילד חוזר לחיים. לאחר שהציל את בנה מכנה האישה את אליהו בכינוי "נביא האלוהים".
 העיר מוזכרת גם ב[[ספר עובדיה]]: {{ציטוטון|וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד-צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלַים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב.}} (עובדיה פסוק 20).