כינין

נוסחת המבנה של כינין

כִּינִין (נכתב גם חינין; ספרדית: Quinina) הוא תרכובת ארומטית המשמשת בעיקר כתרופה לטיפול בקדחת הביצות (מלריה).

הכינין מופק מקליפת עץ הצ'ינצ'אה, עץ הכינין, שמקורו בדרום אמריקה; ומכאן שמו: בלשון קצ'ואה המילה kina פירושה "קליפה". תרופה זאת הייתה מוּכּרת לרפואה האירופית כבר בשנת 1640, והיא נמכרה לראשונה באנגליה ב-1658.

הגרסה המודרנית של תרופה זאת נקראת כּינידין או כּינידוּראן (שם מסחרי). הכינידין הינה נגזרת של הכינין והיא נמצאת בשימוש משנות ה-20 של המאה ה-20; שימושה העיקרי כיום בשמירת קצב לב סדיר באנשים הסובלים מפרפורי פרוזדורים, ומניעת הפרעות קצב בחדרי הלב. בנוסף, משמש הכינין כחומר טעם בתעשיית המזון, בעיקר במשקאות מרירים, כגון ביטר למון או מי טוניק.

הכינין במינונים גבוהים שימש בעבר כטיפול למלריה. בשל תופעות הלוואי שלו, השימוש בו פחת עם גילויין של תרופות חדשות למלריה. במינונים נמוכים הכינין משמש למניעת התכווצויות שרירים. במקרים רבים די בשתיית "מי טוניק" כדי להשיג הקלה משמעותית. במינונים הנמוכים לא צפויות תופעות לוואי.

במינון גבוה כינין גורם להפלה,כינין נחשב גם לחומר טרגוני,כלומר גורם לעיוותים בעובר.

וכן הכינין גורם לתופעות לוואי נוספות:בחילות,כאבי ראש,חירשות,עיוורון,ובמקרים נדירות אפילו למוות.

התאור הראשון של טיפול בעזרת הכינין כתרופה למלריה, בשנת 1633, מיוחס לאנטוניו דה לה קלנצ'ה. לדבריו, מסיונרים ישועים בפרו למדו לטפל במלריה בעזרת חומר אבקתי בצבע קנמון שהופק מקליפת העץ שנקרא arbol de calenturas (עץ גלי החום) (שמות אחרים :בשפה ילידית -"קינה" , בסיווג של בוטנאים - Ganna periodes, ושנודע גם בשם Cinchona). האבקה שקיבלה את השם "קליפת הישועים" ניתנה במשקה והקלה על החום ועשתה נסים נגד המלריה.

ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.