מרד 1682 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־15:03, 3 במאי 2014

בהיסטוריה של רוסיה, מרד 1682 היה מרד של יחידות צבא המוצבות במוסקבה. כתוצאה ממנו, השלטון במדינה הועבר לנסיכה סופיה אלכסייבנה רומנובה כעוצרת ליד שני אחיה הצעירים, איוואן החמישי ופיוטר הראשון (הגדול).

רקע

הסיבות למרד היו קיימות כבר בתקופת שלטונו של הצאר פיודור השלישי. קופת אוצר המדינה הייתה ריקה, ותשלומי השכר לחיילים לא הועברו באופן סדיר. קצינים היו משאירים אצלם חלק מן השכר, ובנוסף, חייבו חיילים לעבוד באחוזותיהם.

ב-27 באפריל 1682 נפטר הצאר פיודור השלישי ללא צאצאים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה אמור לעבור לאחיו בן ה-16 איוואן איוואן, בנו של הצאר אלכסיי הראשון, צאר רוסיה מאשתו הראשונה מריה מילוסלבסקי, או לאחיו בן ה-10 פיוטר, בנו של הצאר אלכסיי מאשתו השנייה נטליה נרישקין. איוואן היה ילד חולני ונראה היה שלא יאריך ימים. היריבות בין שני המשפחות הגיעה לשיאה, כי החלטה על היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת בויארים. לאחר התלבטויות, האסיפה הבויארית והפטריארך הרוסי החליטו ביום פטירתו של הצאר שפיוטר יהיה הצאר הבא.

למשפחת מילוסלבסקי החלטה זו הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. הנסיכה סופיה, אחותו הגדולה של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי, החליטה לנצל את התמרמרות יחידות הצבא המוצבות במוסקבה לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחתה, חלק מן הבויארים, והנסיכים ואסילי גוליצין ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.

תחילת המרד

נטליה נרישקינה מראה את איוואן החמישי לחיילים המורדים

תומכי משפחת מילוסלבסקי הפיצו בין החיילים שמועות ולפיהן תחת השלטון החדש קצב תשלום השכר יהיה גרוע עוד יותר מבעבר. ב-15 במאי התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגה את הנסיך איוואן. חיילים רבים נהרו לקרמלין של מוסקבה, עברו את המשמר, והתאספו בכיכר הקתדרלות בחזית הארמון. הצארינה נטליה נרישקינה, אלמנתו של הצאר אלכסיי, יצאה מהארמון עם בנה פיוטר ועם הנסיך איוואן. איוואן ענה לשאלות החיילים שבריאותו טובה, שמשפחת נרישקין מתייחסת אליו כראוי, ושאין לו טענות כלפיה. מצב זה העמיד את פעולות החיילים באור בעייתי, כמרד נגד השלטון. אחד הקצינים, הנסיך דולגורוקי, איים על החיילים והאשים אותם במרד גלוי. ההמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את דולוגורסקי. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו כמה מבני משפחת נרישקין ותומכיה. מעשי הרצח התפשטו לעיר כולה. החיילים המורדים הציבו שמירה על הקרמלין ולמעשה כל יושבי הארמון היו עצורים.

למחרת חזרו החיילים לארמון ודרשו להסגיר לידם את איוואן נרישקין, אחיה של נטליה נרישקינה. הנסיכה סופיה ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין. איוואן נרישקין הוסגר לידי המורדים והוצא להורג. קיריל נרישקין, אביה של הצארינה, אולץ להתנזר והוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-18 במאי. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם פטר הגדול היה באופן פורמלי צאר ואמו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. רבים מתומכיהם נהרגו או נמלטו ממוסקבה.

ב-19 במאי נציגי החיילים הציגו לפיוטר אולטימאטום - לשלם להם לאלתר את החוב, שלטענתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך הנסיכה סופיה, למרות שפורמלית לא הייתה לה בשלב זה כל סמכות, נתנה פקודה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.

ב-23 במאי וב-29 במאי החיילים הציגו דרישות נוספות, ביניהן הכרזה על איוואן החמישי כצאר לצד פיוטר, ומינוי הנסיכה סופיה כעוצרת לידם, בהתאם לאינטרסים של משפחת מילוסלבסקי. מחוסר ברירה האסיפה הבויארית והפטריארך נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו, אך היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב ומותנה בנוכחותם בקרמלין. במטרה להבטיח לעצמם ביטחון לטווח ארוך, הם דרשו מן הממשל לפרסם צו ולפיו כל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב, ולהציב בכיכר אנדרטה שעליה שמות הבויארים שנהרגו ופרוט פשעיהם, לכאורה, נגד השלטון. מחוסר ברירה הממשל הסכים גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה הנסיכה סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.

תקופת הנסיך חובאנסקי

סופיה מינתה את הנסיך חובאנסקי למפקד העליון של החיילים במוסקבה. הוא היה ידוע כתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולארי בקרב החיילים. במינוי זה הנסיכה סופיה ציפתה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח הקרמלין ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטבות נוספות.

מתנגדי הרפורמה הדתית ברוסיה חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו למוסקבה מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובאנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא דתי שהיה בידי הכנסייה והפטריארך. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם הנסיכה סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע בתדמית אביה ואחיה שהתחילו את הרפורמה.

למציאת הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על הכיכר האדומה. הנסיך חובאנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. פטריארך התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון קיום הדיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרובי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-5 ביולי 1682 הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא ייתכן שרפורמה שנתמכה על ידי הצארים הקודמים לא נכונה. היא גם עיימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. לעומתם, הנסיך חובאנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה.

שלב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל19 באוגוסט. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טקס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטקס הפמליה הייתה צריכה לעזוב את הקרמלין ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטקס השתתפו שני הצארים, שני אלמנות של אלכסיי הראשון, קרובי המשפחה והנסיכה סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. עם עזיבת העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת לאוורת השילוש-סרגייב בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני חדש. בספטמבר התאספו סביבם בויארם ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובאנסקי והוא החליט להגיע לנסיכה סופיה לקראת 17 בספטמבר שהיה יום הולדתה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע על אספת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.

סיום המרד

ללא מנהיג ברור, החיילים במוסקבה איבדו את יכולתם לביצוע פעולות החלטיות. הם שלחו לסופיה מספר מכתבים בהם ביקשו את תמיכתה והבטיחו לשרת אותה. בסופו של דבר, בחודש אוקטובר 1682 הם כתבו מכתב בו ציינו שכל הפעולות שבוצעו החל מחודש מאי היו לא חוקיות, ביקשו חנינה כללית והריסת פסל שהוצב לפי דרישתם בכיכר האדומה. סופיה הסכימה לחנינה והוציא להורג רק מספר מצומצם של מנהיגי החיילים. מפקד החדש השליט משמעת נוקשה.

בתחילת נובמבר 1682 חצר הצאר חזר למוסקבה. נטליה נרישקינה ובנה פטר הגדול לא חזרו לבירה. הם עברו להתגורר בכפר פראוברז'נסקי תחת שמירת החיילים הנאמנים. פטר הגדול בעצמו היה מגיע לבירה רק לצורך השתתפות בטקסים הנדרשים.

מצב שלטוני זה נשמר שבע שנים, עד לשנת 1689. באותה שנה, פטר הגדול המתבגר סילק את סופיה מתפקיד עוצרת.

קישורים חיצוניים

תיאור המרד(ברוסית)

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''מרד 1682''' - מרד של יחידות צבא המוצבות ב[[מוסקבה]] שכתוצאה ממנו השלטון במדינה הועבר ל[[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] ליד [[איוואן החמישי]] ו[[פטר הגדול]] שהיו בגיל צעיר.
+בהיסטוריה של [[רוסיה]], '''מרד 1682''' היה מרד של יחידות צבא המוצבות ב[[מוסקבה]]. כתוצאה ממנו, השלטון במדינה הועבר לנסיכה [[סופיה אלכסייבנה רומנובה]] כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] ליד שני אחיה הצעירים, [[איוואן החמישי]] ו[[פטר הגדול|פיוטר הראשון (הגדול)]].
 ==רקע==
-הסיבות למרד היו קיימות כבר בתקופת שלטון של [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]. קופת אוצר המדינה הייתה רקה ותשלומים לחיילים היו מועברים באופן לא סדיר. קצינים היו משאירים חלק מהתשלומים אצלם וגם היו מחייבים את החיילים לבצע עבודות שונות באחוזות הקצינים.
+הסיבות למרד היו קיימות כבר בתקופת שלטונו של ה[[צאר]] [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]. קופת אוצר המדינה הייתה ריקה, ותשלומי השכר לחיילים לא הועברו באופן סדיר. קצינים היו משאירים אצלם חלק מן השכר, ובנוסף, חייבו חיילים לעבוד באחוזותיהם.
-ב-[[27 באפריל]] [[1682]] [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]שנת [[1676]] נפטר ולא היו לו יורשים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה צריך לעבור לבנו [[איוואן החמישי|איוואן]] מאשתו הראשונה (ממשפחת מילוסלבסקי) שהיה בן 16, או לבן [[פטר הגדול|פיוטר]] מאשתו השנייה (ממשפחת נרישקין) שהיה בן 10. היריבות בין שני המשפחות הגיעה לשיאו, כי החלטה על היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת [[בויאר|ביוארים]]. בנוסף לכך, למרות שאיוואן היה מבוגד יותר הוא היה ילד חולני והיה סביר שלא יאריך ימים. לאחר התלבטויות, ב-[[27 באפריל]] [[1682]] (ביום פטירת הצאר) האסיפה הבויארית וה[[פטריארך]] הרוסי החליטו על כך ש[[פטר הגדול|פיוטר]] יהיה הצאר הבא.
+ב-[[27 באפריל]] [[1682]] נפטר הצאר פיודור השלישי ללא צאצאים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה אמור לעבור לאחיו בן ה-16 איוואן איוואן, בנו של הצאר [[אלכסיי הראשון|אלכסיי הראשון, צאר רוסיה]] מאשתו הראשונה מריה מילוסלבסקי, או לאחיו בן ה-10 פיוטר, בנו של הצאר אלכסיי מאשתו השנייה נטליה נרישקין. איוואן היה ילד חולני ונראה היה שלא יאריך ימים. היריבות בין שני המשפחות הגיעה לשיאה, כי החלטה על היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת [[בויאר|בויארים]]. לאחר התלבטויות, האסיפה הבויארית וה[[פטריארך]] הרוסי החליטו ביום פטירתו של הצאר שפיוטר יהיה הצאר הבא.
-למשפחת מילוסלבסקי החלטה זו הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]], אחות של [[איוואן החמישי|איוואן]] ונציגת משפחת מילוסלבסקי החליטה לנצל את התמרמרות יחידות צבאיות המוצבות ב[[מוסקבה]] לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחה עצמה, חלק מהבויארים, ונסיכים [[ואסילי גוליצין]] ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.
+למשפחת מילוסלבסקי החלטה זו הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. הנסיכה סופיה, אחותו הגדולה של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי, החליטה לנצל את התמרמרות יחידות הצבא המוצבות ב[[מוסקבה]] לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחתה, חלק מן הבויארים, והנסיכים [[ואסילי גוליצין]] ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.
 ==תחילת המרד==
-[[תמונה:Orenburgsky.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נתליה נרישקינה מראה את [[איוואן החמישי]] לחיילים המורדים]]
+[[תמונה:Orenburgsky.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נטליה נרישקינה מראה את [[איוואן החמישי]] לחיילים המורדים]]
-תומכי משפחת מילוסלבסקי החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-[[15 במאי]] התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגה את נסיך [[איוואן החמישי|איוואן]]. חיילים רבים נהרו ל[[קרמלין]] של [[מוסקבה]] עברו את המשמר והתאספו ב[[כיכר הקתדרלות]] בחזית הארמון. צארינה נטליה נרישקינה (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה [[פטר הגדול|פיוטר]] והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים שבריאותו טובה ושמשפחת נרישקין מתייחסת אליו טוב ואין לו שום טענות. במידה וזה נכון, פעולות החיילים היו בעייתיות מאוד וזה היה למעשה מרד נגד השלטון. אחד הקצינים, נסיך דולגורוקי החל לאיים על החיילים תוך האשמתם במרד גלוי. ההמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את הנסיך. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו מספר נציגים בולטים של משפחת נרישקין ותומכיה. מעשי הרצח התפשטו לעיר כולו. בקרמלין החיילים המורדים הציבו שמירה ולמעשה כל יושבי הארמון היו אצורים.
+תומכי משפחת מילוסלבסקי הפיצו בין החיילים שמועות ולפיהן תחת השלטון החדש קצב תשלום השכר יהיה גרוע עוד יותר מבעבר. ב-[[15 במאי]] התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגה את הנסיך [[איוואן החמישי|איוואן]]. חיילים רבים נהרו ל[[קרמלין]] של מוסקבה, עברו את המשמר, והתאספו ב[[כיכר הקתדרלות]] בחזית הארמון. הצארינה נטליה נרישקינה, אלמנתו של הצאר אלכסיי, יצאה מהארמון עם בנה פיוטר ועם הנסיך איוואן. איוואן ענה לשאלות החיילים שבריאותו טובה, שמשפחת נרישקין מתייחסת אליו כראוי, ושאין לו טענות כלפיה. מצב זה העמיד את פעולות החיילים באור בעייתי, כמרד נגד השלטון. אחד הקצינים, הנסיך דולגורוקי, איים על החיילים והאשים אותם במרד גלוי. ההמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את דולוגורסקי. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו כמה מבני משפחת נרישקין ותומכיה. מעשי הרצח התפשטו לעיר כולה. החיילים המורדים הציבו שמירה על הקרמלין ולמעשה כל יושבי הארמון היו עצורים.
-למחרת החיילים חזרו לארמון עם דרישה להסגיר לידם את האח של נטליה נרישקינה. [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין והיא נענתה לדרישות החיילים. איוואן נרישקין הוסגר והוצא להורג על ידי החיילים. האב של צארינה, קיריל נרישקין הוכרח להתנזר והוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-[[18 במאי]]. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם [[פטר הגדול]] היה באופן פורמלי [[צאר]] ואימו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. כל התומכים שלהם נהרגו או נמלטו מ[[מוסקבה]].
+למחרת חזרו החיילים לארמון ודרשו להסגיר לידם את איוואן נרישקין, אחיה של נטליה נרישקינה. הנסיכה סופיה ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין. איוואן נרישקין הוסגר לידי המורדים והוצא להורג. קיריל נרישקין, אביה של הצארינה, אולץ להתנזר והוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-[[18 במאי]]. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם פטר הגדול היה באופן פורמלי [[צאר]] ואמו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. רבים מתומכיהם נהרגו או נמלטו ממוסקבה.
-ב-[[19 במאי]] נציגי החיילים העבירו לידי [[פטר הגדול]] בקשה, שהייתה למעשה אולטימאטום - לשלם להם לאלתר את החוב שלפי הערכתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]], למרות שפורמלית לא הייתה לה בשלב זה כל סמכות, נתנה פקודה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.
+ב-[[19 במאי]] נציגי החיילים הציגו לפיוטר אולטימאטום - לשלם להם לאלתר את החוב, שלטענתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך הנסיכה סופיה, למרות שפורמלית לא הייתה לה בשלב זה כל סמכות, נתנה פקודה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.
-ב-[[23 במאי]] וב-[[29 במאי]] החיילים העבירו בקשות נוספות. הבקשות החדשות כללו הכרזת [[איוואן החמישי]] [[צאר]] בנוסף ל[[פטר הגדול]] ומינוי נסיכת סופיה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] לידם.  הבקשות היו תואמים את האינטרסים של משפחת מילוסלבסקי. מחוסר ברירה האסיפה הבויארית ו[[פטריארך]] נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו במצב, אך הם היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב וברגע שהם יעזבו את [[הקרמלין]] הכול יכול להשתנות. במטרה להבטיח לעצמם את הביטחון לתווך ארוך הם הוציאו דרישה חדשה. הממשל היה צריך לפרסם [[צו]] מיוחד בו הכרזה על כך שכל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב וב[[כיכר האדומה]] היה צריך להציב פסל עם פרוט שמות כל ה[[בויאר|בויארים]] שנהרגו תוך ציון פשעים שהם ביצעו לכאורה נגד השלטון. מחוסר ברירה הממשל הסכים גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה נסיכת סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.
+ב-[[23 במאי]] וב-[[29 במאי]] החיילים הציגו דרישות נוספות, ביניהן הכרזה על איוואן החמישי כ[[צאר]] לצד פיוטר, ומינוי הנסיכה סופיה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] לידם, בהתאם לאינטרסים של משפחת מילוסלבסקי. מחוסר ברירה האסיפה הבויארית והפטריארך נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו, אך היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב ומותנה בנוכחותם בקרמלין. במטרה להבטיח לעצמם ביטחון לטווח ארוך, הם דרשו מן הממשל לפרסם [[צו]] ולפיו כל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב, ולהציב בכיכר אנדרטה שעליה שמות ה[[בויאר|בויארים]] שנהרגו ופרוט פשעיהם, לכאורה, נגד השלטון. מחוסר ברירה הממשל הסכים גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה הנסיכה סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.
-==תקופת נסיך חובאנסקי==
+==תקופת הנסיך חובאנסקי==
-סופיה מינתה את נסיך חובאנסקי למפקד העליון של החיילים ב[[מוסקבה]]. הוא היה ידוע כתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולארי בקרב החיילים. במינוי זה [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] ציפתה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח [[הקרמלין]] ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטובות נוספות.
+סופיה מינתה את הנסיך חובאנסקי למפקד העליון של החיילים ב[[מוסקבה]]. הוא היה ידוע כתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולארי בקרב החיילים. במינוי זה הנסיכה סופיה ציפתה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח [[הקרמלין]] ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטבות נוספות.
 [[תמונה:Nikita Pustosviat. Dispute on the Confession of Faith.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיון בנושא הדת בארמון בקרמלין]]
-מתנגדי [[הרפורמה הדתית ברוסיה]] חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו ל[[מוסקבה]] מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובאנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא דתי שהיה בידי הכנסייה וה[[פטריארך]]. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע בתדמית אביה ואחיה שהתחילו את הרפורמה.
+מתנגדי [[הרפורמה הדתית ברוסיה]] חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו ל[[מוסקבה]] מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובאנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא דתי שהיה בידי הכנסייה וה[[פטריארך]]. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם הנסיכה סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע בתדמית אביה ואחיה שהתחילו את הרפורמה.
 למציאת הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על ה[[כיכר האדומה]]. הנסיך חובאנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. [[פטריארך]] התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון קיום הדיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרובי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-[[5 ביולי]] [[1682]] הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא ייתכן שרפורמה שנתמכה על ידי הצארים הקודמים לא נכונה. היא גם עיימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. לעומתם, הנסיך חובאנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה.
-שלב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל[[19 באוגוסט]]. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טקס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטקס הפמליה הייתה צריכה לעזוב את [[הקרמלין]] ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטקס השתתפו שני הצארים, שני אלמנות של [[אלכסיי הראשון, צאר רוסיה|אלכסיי הראשון]], קרובי המשפחה ונסיכת סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. עם עזיבת העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת [[לאוורת השילוש-סרגייב]] בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני חדש. בספטמבר התאספו סביבם [[בויאר|בויארם]] ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובאנסקי והוא החליט להגיע לנסיכת סופיה לקראת [[17 בספטמבר]] שזה היה יום הולדת שלה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע על אספת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.
+שלב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל[[19 באוגוסט]]. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טקס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטקס הפמליה הייתה צריכה לעזוב את [[הקרמלין]] ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטקס השתתפו שני הצארים, שני אלמנות של [[אלכסיי הראשון, צאר רוסיה|אלכסיי הראשון]], קרובי המשפחה והנסיכה סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. עם עזיבת העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת [[לאוורת השילוש-סרגייב]] בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני חדש. בספטמבר התאספו סביבם [[בויאר|בויארם]] ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובאנסקי והוא החליט להגיע לנסיכה סופיה לקראת [[17 בספטמבר]] שהיה יום הולדתה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע על אספת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.
 ==סיום המרד==