כאב

"כאב ראש", קריקטורה מאת ג'ורג' קרוקשנק משנת 1819

לכאב שני מובנים. במובנו הרפואי, שהוא המקובל ביותר, מייצג הכאב תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מדחפים עצביים הנושאים למוח שדר על פגיעה ברקמות הגוף, ומכונה בהרחבה כאב פיזי. מלבד מובן זה, נעשה שימוש מושאל במושג "כאב" כדי לתאר סבל נפשי. במובן זה, כאב מייצג תחושת צער נפשית. תחושה זו עלולה להיגרם מפגיעה בדבר מה חשוב לאדם (אהבה רומנטית נכזבת, למשל, ידועה בכוחה לגרום סבל לנפש).

כאב פיזי

הכאב הוא נושא מרכזי ברפואה, מאחר שקיומו, הכרוני או אף הרגעי, עלול לפגוע במידה ניכרת באיכות החיים של הפרט והצורך למנוע אותו עשוי לשנות את אופי הטיפול הרפואי שעליו לקבל. עם זאת, אין לראות בכאב תופעה שלילית בלבד. תועלתו של הכאב מרובה מנזקו.

הכאב מתריע בפני האדם או בעל החיים על סכנה מיידית לפגיעה גופנית, או על נזקים ארוכי טווח צפויים, וכן דוחק בו לקרוא לעזרה. בנוסף הוא מועיל לקולקטיב, המבחין באותות המצוקה שמשדר הפרט ולומד לנקוט באמצעי זהירות כהגנה מפני הסכנה.

הכאב הוא גם תחושה סוביקטיבית התלויה במרכיבים שונים של התודעה והתרבות. ידועים למשל הולכי הגחלים בהודו, המסוגלים להכניס עצמם למצב בו אינם חשים כאב. ידוע גם שבעת מצוקה קיומית חשים בפחות כאב מאשר בעת מנוחה במקום מבטחים. כאב יכול להיות מוקל גם בעזרת תרופות.

קיימים מצבים רפואיים שמפריעים בחישת כאב, בין אם באופן חלקי (כמו במקרה של אוטיזם) ובין אם באופן מוחלט. מאידך, כאב פנטום מורגש בחלק החסר של איבר קטוע. קיימת תסמונת מולדת נדירה (נפוצה יחסית בקרב הבדואים בישראל עקב נישואי קרובים) שהלוקה בה אינו מסוגל לחוש כאב, אף על פי שחוש המישוש שלו הוא תקין לחלוטין. תסמונת זו (congenital insensitivity to pain) מקצרת במידה משמעותית את תוחלת החיים של הלוקים בה, שמתקשים להישמר מפני מפגעים למיניהם.

מדידת כאב פיזי

נכון לשנת 2010 אין דרך אובייקטיבית למדוד את עוצמת תשדורת הכאב אל המוח על כן יש להסתמך על דיווחים כמותיים של המטופל ויש לקבל דיווחים אלה בעזרת שיטות שמידת האובייקטיביות שלהן נחקרה ונמצאה גדולה. שיטות אלה לרוב משתמשות בהצגה של מספר אפשרויות לתאור כאב כשהן מדורגות בסולם מדידה. התאורים יכולים להיות מספריים, מילוליים, חזותיים או משולבים.

• אחת הדרכים למדידת כאב היא שימוש בסולמות כאב ויזואלים (דוגמת VAS), מילוליים או מיספריים הבנויים מסולם מדורג עליו איורים או מספרים המייצגים את עוצמת הכאב או תיאורים מילוליים הקשורים לכאב.

• סולם הכאב של מקגיל מאפשר למדוד כאב על מרכיביו התחושתיים, הרגשיים והקוגניטיביים. המטופלים נדרשים לבחור מתוך רשימה את המילים המתאימות ביותר לתיאור תחושת הכאב שלהם. נמצא שהדרך שבה מתוארים סוגי כאב שונים שונה במידה משמעותית.

נעשו גם נסיונות לכמת דיווחים ספונטניים על כאב כמו בכי או תנוחות גוף המעידות על קיומו.

• שיטת פרדיי למדידת עוצמת כאב כרוני - צילום וידאו של שעות ארוכות של מי שמתלונן על כאב כרוני כשהוא עסוק בעבודה הדורשת ריכוז, חלוקת ההקלטה לרווחי זמן זהים וספירת תנועות ספונטניות המדווחות על כאב בכל רווח זמן לשם השוואת רווחי הזמן.

שלא לצורך טיפולי, אלא לצורך מחקרי בלבד, הכאב נמדד גם בעזרת גירויים פיזיים מכומתים. כך למשל ניתן למדוד בעזרת מד כוח צביטה בלחץ המקסימלי שיכול לשאת נבדק או בעזרת תרמומטר את הטמפרטורה המקסימלית הנסבלת.

העברת הכאב בגוף

הדרך שבה כאב נקלט ומועבר במערכת העצבים אינה נהירה דיה, אם כי הושגו התקדמויות משמעותיות במחקר בנושא. אחד הממצאים החשובים הוא שהמערכת האחראית להעברת כאב חד ומיידי שונה מהמערכת העצבית המופקדת על הכאב המתמשך והקהה יותר. כאב "חד" מועבר על ידי סיבים עצביים "מהירים" המצופים מיאלין (Aδ fiber) ואילו כאב עמום ומתמשך מועבר על ידי סיבים "איטיים" שאינם מצופים מיאלין (C fiber). זהו המקרה היחיד המוכר בבני אדם של סיבים עצביים תחושתיים (סנסוריים) שאינם מצופים במיאלין. בהתאמה, מהירות הולכת דחפים עצביים בסיבים בעלי המיאלין היא כ-20 מטרים בשנייה ואילו בסיבים החשופים היא נמוכה מ-2 מטרים לשנייה.

סיבי ה-Aδ ו-C המעבירים תשדורת עצבית בעקבות גירוי מזיק (מכאיב) נקראים נוססיספטורים (nociceptors), משום שבלטינית nocre משמעו להזיק וסיבים אלו "מדווחים על נזק פוטנציאלי לרקמה". את המונח נוסיספטורים טבע החוקר סר צ'ארלס שרינגטון וממנו בא המונח נוסיספציה- תהליך הגילוי והעברת התישדורת על ידי מערכת העצבים על גירוי מזיק. תחושת הכאב נוצרת בין היתר כאשר תאי עצב קולטים מולקולות שפולטות רקמות פגועות, כגון היסטמין אשלגן ופרוסטגלנדין.

העברתו קשורה למוליך עצבי נוירופפטידי בשם חומר P המופרש באזור עמוד השדרה. בשל חשיבותו של עמוד השדרה ביצירת הכאב, מעדיפים להזריק משככי כאבים לאזור זה, וכך נמנעים מתופעות הלוואי הקשורות להתפשטותם של המשככים לזרם הדם. אחד המודלים המחקריים מתאר מערכת של "שערים" בעמוד השדרה שבאמצעותה יכול הגוף עצמו לעצור את העברת הכאב הלאה. נוצרת אינטראקציה בין עמוד השדרה לגזע המוח ולמוח הקטן שרק לאחריה יוכל הכאב, אם הוא מוחשי, להגיע אל אזור התלמוס, ומשם להמשיך אל קליפת המוח, והכאב יופיע בתודעה.

לפי מודל זה, הסיבים הסנסוריים המהירים, המעבירים תחושות של מגע, הם בעלי השפעה מעכבת על הכאב. יש בכך כדי להסביר מדוע שפשוף אצבע או ליקוקה מהווים תגובה שבאינסטינקט לדקירה.

שיכוך כאב

ערך מורחב – שיכוך כאב

במשך מאות שנים היה ידוע שסמים ממשפחת האופיום מסוגלים להפחית כאב (כמו המורפין), אם כי לא כל מטופל יפיק מהם תועלת שווה. מלבד זאת, יעילותם קטנה כאשר מרבים להשתמש בהם.

המחקר החדש גילה כי הגוף עצמו יודע להפיק חומרים הפועלים על אותם קולטנים ובעלי השפעה דומה. מעריכים שלחומרים אלו, האנדורפינים, יש השפעה, לפחות חלקית, על כמה תופעות מעניינות הקשורות ברגישות לכאב. למשל, יכולתם של בעלי חיים (ובכללם בני אדם) להתעלם מתחושת הכאב במצבי חירום. ליכולת זו יש תועלת אבולוציונית ברורה. באופן דומה, נמצא כי היפנוזה יעילה למדי בהפחתת הרגישות לכאב, ככל הנראה על ידי הפחתת הקשב לקלט חושי.

עוד תופעה הקשורה בחומרים האופיים היא יעילותן המפתיעה של תרופות אינבו (פלסבו) בהפחתת כאב. נראה שהן מעודדות הפרשת חומרים אלו בגוף.

ראו גם

• תאוריית שליטת השער בכאב

לקריאה נוספת

• אורית מיטל ושירה סתיו (עורכות), כאב בשר ודם: קובץ מאמרים על הגוף החולה, הסובל, המתענג, הוצאת דביר והוצאת מסה קריטית – מכון הקשרים אוניברסיטת בן-גוריון, 2013.

קישורים חיצוניים

• תבנית:אנציקלופדיה ynet
• העמותה למאבק בכאב בישראל
• אורן הרמן, הקשר המדעי בין כאב לעונג, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2012
• מיכאל טל, מסע אל תוך הכאב שלכם, באתר הארץ, 16 במרץ 2014