הבדלים בין גרסאות בדף "שלילת התארים"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 32 בתים ,  לפני 5 שנים
מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q938946)
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
 
הקביעה בדבר אחדות האל מוציאה מכלל אפשרות תיאור של אלוהים ב'''הגדרה מורכבת'''.<br />
כדי להבין מדוע, יש לשים לב לכך שמהקביעה שישנה הגדרה מורכבת לאלוהים נובע שישנן הגדרות שעומדות בזכות עצמן, והן מרכיבות את האלוהים. כלומר, אילו היו קיימים שני תארים "א" ו-"ב" ששניהם מגדירים את מהותו של אלוהים, הרי שבאופן מחשבתי יש קיום ל-"א" מבלי "ב" וכן להפך, וממילא אלוהים איננו '''אחד''' במובן החמור של המילה, אלא מורכב מ2 מהויות נפרדות.<ref>{{הערה|1=כמו כן, הדבר מתנגש עם אמונת [[קדמות האל]]; בהגדרה מורכבת אנו מודים שאין קיומו של אלוהים '''ראשוני''' או '''קדמון''', שכן קדמו לו (מבחינת '''מציאות''', לא מבחינת זמן) דברים אחרים: הגדרות אחרות שעומדות בזכות עצמן.</ref>}}
 
מכאן נובע שאין הגדרה מורכבת לאלוהים, ולפיכך לא ניתן לתארו בתיאור '''מגדיר חלקי''' (שהוא חלק מ'''תיאור מורכב'''), ואף לא בתיאור '''מגדיר מלא''' שהוא מורכב. עם זאת, כמובן אין מניעה לתארו בתיאור '''מגדיר מלא''' כאשר התיאור איננו מורכב, אלא מהווה מילה נרדפת בלבד.
על פי האמור לעיל, תוארי האלוהים ב[[מקרא]] הם למעשה רק דימוי או [[משל]], בהתאם לאופן שבו בני אדם רואים את מעשי האל במציאות.
 
כל תואר יובן על פי אחת משתי האפשרויות הבאות:<ref>{{הערה|1=מורה הנבוכים, חלק א, פרק נח</ref>}}
#'''תאר פעולה''' – בא לומר שהאל מבצע את הפעולות שהתואר מורה עליהן. דוגמאות:
#*בורא העולם = האל ברא את העולם
===רמזים לתורת שלילת התארים במקרא ובספרות חז"ל===
הרמב"ם במורה הנבוכים מביא פסוקים מקרא המתפרשים לפיו כראיה לתורת שלילת התארים, ולהגיון הפנימי שלה (מיעוט הדיבור על אלוהים כי אין האדם יכול לומר עליו דבר):
* "אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר, לְהוֹצִיא דָבָר--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ, עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." <ref>{{הערה|1=קהלת ה, א</ref>}}
* "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן" <ref>{{הערה|1=תהלים, סה, ב</ref>}}
 
כך גם הביטוי ה[[תנאים|תנאי]] הידוע "דברה תורה כלשון בני אדם", פורש על ידי הרמב"ם כמתייחס לתיאורים הגשמיים על אלוהים, אך גם לתארים בכלל.
 
עוד מביא הרמב"ם את הסיפור המובא ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] <ref>{{הערה|1=ברכות לג, עמוד ב</ref>}}, בו נראית בעליל הסתייגות מתארים:
:ההוא דנחית קמיה ד[[חנינא בן תרדיון|ר' חנינא]],
:אמר "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד".
:משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו משבחים אותו בדינרי כסף, והלא גנאי הוא לו!
 
מוסיף על כך הרמב"ם פירוש והרחבה:<ref>{{הערה|1=מורה הנבוכים א, נט; בתרגום מיכאל שורץ</ref>}}
:התבונן אפוא בראשונה באי-רצונו (של ר' חנינא) וסלידתו להרבות בתוארי חיוב. התבונן גם שאמר במפורש שאילו השאירו אותנו לנהוג על-פי שׂכלינו גרידא לא היינו אומרים את התארים לעולם ולא היינו מוציאים מפינו דבר מהם, אלא רק מפני שההכרח חייב לפנות אל האנשים במה שיקנה להם מושג כלשהו, כמו שאמרו: דברה תורה כלשון בני אדם, לתאר להם את האל בשלמויותיהם. מטרתנו היא להיעצר אצל אותן אמירות ולא לכנותו בהן אלא רק בשעה שקוראים אותן בתורה.
:אולם מכיוון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים, ותיקנו שתיאמרנה [שלוש המלים "הגדול הגִבור והנורא"] בתפילה - מטרתנו היא לומר אותן בלבד.
לצד גורמים אחרים, תורת שלילת התארים גרמה לרמב"ם לסלוד מפיוטים באופן כללי, שכן רובם מלאים בתארים "אסורים" כלפי ה'.
 
להלן דברי הרמב"ם במורה הנבוכים: <ref>{{הערה|1=ג, נט; בתרגום מיכאל שורץ</ref>}}
:התברר אפוא גם לך מן הדברים האלה ש'''לא מותר''' לנו להתפלל בכל התארים המיוחסים לאל בספרי הנביאים ולומר אותם, שהרי הוא לא אמר: אלמלא דאמרינהו משה רבנו לא הוינא יכלינן למימרינהו אלא הוא הוסיף תנאי אחר והוא: ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה ואז מותר לנו להתפלל בהן;
:ולא כמו שעשׂו הללו שלא ידעו את האמת, אשר הרבו דברים, האריכו וחידשו-מדעתם בתפילות שחיברו ובדרשות מליציות שיצרו, כדי להתקרב בהן אל האל לפי טענתם, כשהם מתארים בהן את האל בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני-האדם היה זה חיסרון לגביו, מכיוון שהם לא הבינו את המשמעויות הרמות, הזרות לשׂכליהם של ההמונים '''ועשׂו את האל יתעלה מדרס ללשונותיהם''', ופנו אליו בכל מה שהם חשבו למותר והִרבו מלים בכך עד שתיארו אותו כמתנועע מתוך היפעלות לטענתם. במיוחד כאשר היו מוצאים מקראות מפורשים על כך בדבריו של נביא, היה הדבר מותר בעיניהם להביא מקראות שראוי להוציאם מפשוטם בכל אופן ומפרשים אותם לפי פשוטם, וגוזרים מהם ומוציאים מהם מסקנות ובונים עליהם אמירות. לעתים קרובות הפייטנים והדרשנים או אלה שטענו שהם מחברים שירה, התירו לעצמם דברים אלה. כך, נתחברו אמירות שחלקן כפירה מוחלטת ובחלקן יש אווילות ודמיון קלוקל עד כדי להצחיק אדם לפי טבעו בשמעו אותן ולגרום לו בכי כאשר הוא מתבונן כיצד נאמרות אמירות אלה על האל יתעלה! [...]
:אם אתה מכלל מי אשר יחוס על כבוד קונו, אין ראוי לך שתשמע אותם בשום אופן, לא כל שכן שתאמר אותם, קל וחומר שתעשׂה כמותם, שהרי יודע אתה את מידת חטאו של מי אשר יטיח דברים כלפי מעלה. אין ראוי לך בשום פנים לעסוק בתוארי האל מתוך חיוב על-מנת לרומם אותו לטענתך. אל תחרוג ממה שתיקנו אנשי הכנסת הגדולה בתפילות ובברכות, ודי בכך בהכרח! די עד מאוד! כפי שאמר ר' חנינה.
 
ראוי לציין שפיוטיו של [[סעדיה גאון|רס"ג]], שאף הוא היה רציונליסט וקיבל את תורת שלילת התארים, חפים מתארים כלפי האל. כך גם פיוטיו של ר' [[אברהם בן עזרא]] (שגם הוא התנגד לרוב הפיוטים בגלל חסרונות שונים שיש בהם<ref>{{הערה|1=על התנגדותו של ראב"ע לפיוטים, ראו [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1582 כאן] את פירושו לספר [[קהלת]], פרק ה.</ref>}}).
 
==לקריאה נוספת==
32,748

עריכות

תפריט ניווט