סולפונאמיד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:21, 20 ביוני 2014

סולפונאמידים (Sulfonamides) הם משפחה של חומרים שבחלקם נעשה שימוש בתרופות אנטיביוטיות. תרופות המבוססות על סולפונאמידים, שנודעו בשם סולפה, היו הטיפול הראשון שאיפשר קטילת חיידקים יעילה, החל משנות ה-30 של המאה ה-20.

מולקולות הסולפונאמידים הן בעלות מבנה דומה לזה של חומצה פרא-אמינובנזואית (הידועה בקיצור PABA).

מנגנון פעולה

הסולפונאמידים מעכבים את האנזים dihydropteroate synthase, בתאים פרימיטיבים, כגון חיידקים, ופוגעים ביכולת הסינתזה של חומצה פולית. בניגוד לחיידקים, בני אדם מקבלים חומצה פולית מהמזון, ולכן התרופה סלקטיבית לחיידקים שאינם מסוגלים להשתמש בפורינים ממקור חיצוני וחייבים לסנתז חומצה פולית בעצמם.

הסולפונאמידים פועלים גם נגד חיידקים גרם חיובי ושלילי.

עמידות

חיידקים יכולים לפתח עמידות לסולפונאמידים עקב מוטציות שגורמות:

יצור יתר של PABA
יצירה של אנזים שמסנתז לחומצה פולית בעל זיקה נמוכה לסולפונאמידים
הורדת החדירות הממברנה לסולפונאמידים

פרמקוקינטיקה

התרופה נספגת בצורה יעילה במערכת בעיכול, זמינות ביולוגית של התרופה היא בין 70%-100%, ונפח פיזור גבוה והוא עובר את מחסום דם-מוח^{[דרושה הבהרה]}.

הסולפונאמידים מתפרקים בכבד לחומר הפעיל סולפאנילאמיד ולחומר לא פעיל אשר מופרש בכליות. במקרה של כשל כלייתי יש צורך בהורדת המינונים של התרופה.

תופעות לוואי

הסולפונאמידים יכולים לגרום למגוון של תגובות לא נעימות, כולל הפרעות בדרכי השתן, הפרעות המופוייטיות, פורפיריה, ותגובות אלרגיות, המחמירות בעיקר במינונים גבוהים. שכיחות תופעות לא רצויות היא כ-3% מהאוכלוסייה הכללית. אצל נשאי HIV השכיחות עולה ל-^[1]60%.

שתי תגובות קיצוניות הן תסמונת סטיבנס-ג'ונסון (Stevens–Johnson syndrome) ו-Toxic Epidermal Necrolysis.

היסטוריה

נסיונות למצוא חומרים קוטלי חיידקים המבוססים על אנילין, חומר נפוץ בתעשיית הצבעים, התחילו בשנת 1932 בגרמניה, במעבדות באייר שהייתה אז חלק מחברת הענק אי גה פארבן. המולקולה הראשונה שהוכחה כיעילה בעצירת דלקות חיידקיות אצל עכברים הייתה הפרונטוסיל, שאופיינה בצבע אדום. פירסומה ושיווקה החלו ב-1935, לאחר שהממציאים הוציאו פטנט על תהליך ההפקה.

הפרונטוסיל הייתה יעילה לטיפול במגוון רחב של זיהומים חיידקיים, בעיקר ממשפחת סטרפטוקוקוס, בטיפול תרופתי. עם זאת לא הייתה קוטלת חיידקים בסביבה מעבדתית. בהמשך התגלה ההסבר לכך: התרופה מתפרקת במערכת העיכול ואחד מתוצריה הוא המרכיב הפעיל סולפאנילאמיד (סולפה), שכבר הופק מסחרית שנים רבות לפני כן, והיה חופשי מהגנת הפטנט.

כתוצאה מגילוי זה נכנסה הסולפה לייצור נרחב באמצע שנות השלושים. יעילותה גרמה לשימוש בה כתרופת פלא, ששווקה בכמויות עצומות, ללא בקרה נאותה על תהליכי הייצור. בשנת 1937 הורעלו בארצות הברית מאות אנשים שהשתמשו בתרופה בשם שיקוי סולפאנילאמיד שהכילה דיאתילן גליקול. כתוצאה מכך נחקק חוק המזון, התרופות והקוסמטיקה שהסמיך את מנהל המזון והתרופות האמריקאי לפקח על ייצור תרופות.

בתחילת מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש נרחב בסולפה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית הייתה אפשרות לטפל ביעילות בפצעים פתוחים. ערכות עזרה ראשונה, שחולקו לכל חיילי הצבא האמריקאי, הכילו סולפה בצורת גלולות ואבקה^[2].

הסולפונאמידים הוחלפו בהמשך המלחמה על ידי פניצילין. לפניצילין היו תופעות טוקסיות נמוכות יחסית לסולפונאמידים ויעילותו הייתה גבוהה יותר, אולם הוא לא היה זמין בכמויות מספיקות, ונכנס לשימוש רק לקראת סוף המלחמה. פרוטונסיל המשיך להיות משווק עד שנות ה-60 של המאה ה-20.

ראו גם

קבוצות אנטיביוטיקה

מקורות

Clarck, Finkle, Rey ,Whalem-Lippincott's illustrated review: pharmacology

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סולפונאמיד בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Tilles SA., Practical issues in the management of hypersensitivity reactions: sulfonamides, in PubMed, ‏August 2001
^ David Steinert, The History of WWII Medicine, ‏04/05/02

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] Tilles SA., Practical issues in the management of hypersensitivity reactions: sulfonamides, in PubMed, ‏August 2001

[2] David Steinert, The History of WWII Medicine, ‏04/05/02

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''סולפונאמידים''' (Sulfonamides) הם משפחה של תרופות [[אנטיביוטיקה|אנטיביוטיות]].
+'''סולפונאמידים''' (Sulfonamides) הם משפחה של חומרים שבחלקם נעשה שימוש בתרופות [[אנטיביוטיקה|אנטיביוטיות]]. תרופות המבוססות על סולפונאמידים, שנודעו בשם '''סולפה''', היו הטיפול הראשון שאיפשר קטילת חיידקים יעילה, החל משנות ה-30 של המאה ה-20.
+מולקולות הסולפונאמידים הן בעלות מבנה דומה לזה של חומצה פרא-אמינובנזואית (הידועה בקיצור [[PABA]]).
-המולקולה [[פרונטסיל]] היא הסולפונאמיד הראשונה שנתגלתה ב-1935 בזמן שניסו למצוא צבע אדום.
-הסולפונאמידים הם מולקולות בעלות מבנה דומה לזה של [[para-aminobenzoic acid]] או בקיצור [[PABA]]. הסולפונאמידים היו בשימוש נרחב עד להופעתו של ה[[פניצילין]] אשר היה עם תופעות טוקסיות נמוכות יחסית לסולפונאמידים ובעל יעילות גובה יותר.
 == מנגנון פעולה ==
-הסולפונאמידים מעכבים את האנזים [[dihydropteroate synthase]], בתאים פרימיטיבים, כגון חיידקים, ופוגעים ביכולת הסינתזה של [[חומצה פולית]]. בניגוד לחיידקים, בני אדם מקבלים [[חומצה פולית]] מהמזון, ולכן והתרופה סלקטיבית לחיידקים שאינם מסוגלים להשתמש ב[[פורינים]] ממקור חיצוני וחייבים לסנתז [[חומצה פולית]] בעצמם
+הסולפונאמידים מעכבים את האנזים [[dihydropteroate synthase]], בתאים פרימיטיבים, כגון חיידקים, ופוגעים ביכולת הסינתזה של [[חומצה פולית]]. בניגוד לחיידקים, בני אדם מקבלים חומצה פולית מהמזון, ולכן התרופה סלקטיבית לחיידקים שאינם מסוגלים להשתמש ב[[פורינים]] ממקור חיצוני וחייבים לסנתז חומצה פולית בעצמם.
 הסולפונאמידים פועלים גם נגד חיידקים גרם חיובי ושלילי.
 [[קובץ:Sulfa folate.svg|ממוזער|upright=1.6|שמאל|Structural similarity between sulfonamide (left) and PABA (center) is the basis for the inhibitory activity of sulfa drugs on dihydrofolate (right) biosynthesis]]
 == עמידות ==
-עמידות של חיידקים יכולה להתפתח עקב מוטציות שגורמות:
+חיידקים יכולים לפתח עמידות לסולפונאמידים עקב מוטציות שגורמות:
 * יצור יתר של PABA
 * יצירה של אנזים שמסנתז לחומצה פולית בעל זיקה נמוכה לסולפונאמידים
 * הורדת החדירות הממברנה לסולפונאמידים
+== פרמקוקינטיקה ==
-== פרמקוקנטיקה ==
-התרופה נספגת בצורה יעילה במערכת בעיכול, [[זמינות ביולוגית]] של התרופה היא בין 70%-100%, ונפח פיזור גבוה והוא עובר את [[מחסום דם-מוח]].
+התרופה נספגת בצורה יעילה במערכת בעיכול, [[זמינות ביולוגית]] של התרופה היא בין 70%-100%, ונפח פיזור גבוה והוא עובר את [[מחסום דם-מוח]]{{הבהרה|מי עובר?}}.
-הסולפונאמידים עוברים מטבוליזם בכבד לחומר לא אקטיבי אשר מופרשות בכליות, המקרה של כשל כליתי יש צורך בהורדת המינונין של התרופה
+הסולפונאמידים מתפרקים בכבד לחומר הפעיל [[סולפאנילאמיד]] ולחומר לא פעיל אשר מופרש בכליות. במקרה של כשל כלייתי יש צורך בהורדת המינונים של התרופה.
 ==תופעות לוואי ==
-הסולפואנידים יכולים לגרום למגוון רחב של תגובות לא נעימים, כולל הפרעות בדרכי השתן, הפרעות המופוייטיות, פורפיריה, ותגובות של רגישות יתר.
+הסולפונאמידים יכולים לגרום למגוון של תגובות לא נעימות, כולל הפרעות בדרכי השתן, הפרעות המופוייטיות, פורפיריה, ותגובות [[אלרגיה|אלרגיות]], המחמירות בעיקר במינונים גבוהים. שכיחות תופעות לא רצויות היא כ-3% מהאוכלוסייה הכללית. אצל נשאי [[HIV]] השכיחות עולה ל-{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Tilles SA.|כותרת=Practical issues in the management of hypersensitivity reactions: sulfonamides|כתובת=http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11549195|תאריך=August 2001|מידע נוסף=in PubMed}}}}60%.
-כאשר נעשה שימוש במינונים גדולים, הם עלולים לגרום לתגובה אלרגית חזקה דוגמה לשתי התופעות החמורות ביותר הם תסמונת סטיבנס, ג'ונסון ( Stevens–Johnson syndrome) ו toxic epidermal necrolysis
+שתי תגובות קיצוניות הן תסמונת סטיבנס-ג'ונסון (Stevens–Johnson syndrome) ו-Toxic Epidermal Necrolysis.
  [[קובץ:Stevens-johnson-syndrome.jpg|150px|ממוזער|שמאל|אדם הסובל מתסמונת סטיבנס - ג'ונסון]]
+==היסטוריה==
+נסיונות למצוא חומרים קוטלי חיידקים המבוססים על [[אנילין]], חומר נפוץ בתעשיית הצבעים, התחילו בשנת 1932 ב[[גרמניה]], במעבדות [[באייר]] שהייתה אז חלק מחברת הענק [[אי גה פארבן]]. המולקולה הראשונה שהוכחה כיעילה בעצירת דלקות חיידקיות אצל [[עכבר]]ים הייתה ה[[פרונטוסיל]], שאופיינה בצבע אדום. פירסומה ושיווקה החלו ב-1935, לאחר שהממציאים הוציאו [[פטנט]] על תהליך ההפקה.
+הפרונטוסיל הייתה יעילה לטיפול במגוון רחב של זיהומים חיידקיים, בעיקר ממשפחת [[סטרפטוקוקוס]], בטיפול תרופתי. עם זאת לא הייתה קוטלת חיידקים בסביבה מעבדתית. בהמשך התגלה ההסבר לכך: התרופה מתפרקת במערכת העיכול ואחד מתוצריה הוא המרכיב הפעיל [[סולפאנילאמיד]] (סולפה), שכבר הופק מסחרית שנים רבות לפני כן, והיה חופשי מהגנת הפטנט.
+כתוצאה מגילוי זה נכנסה הסולפה לייצור נרחב באמצע שנות השלושים. יעילותה גרמה לשימוש בה כתרופת פלא, ששווקה בכמויות עצומות, ללא בקרה נאותה על תהליכי הייצור. בשנת 1937 הורעלו בארצות הברית מאות אנשים שהשתמשו בתרופה בשם [[שיקוי סולפאנילאמיד]] שהכילה [[דיאתילן גליקול]]. כתוצאה מכך נחקק חוק המזון, התרופות והקוסמטיקה שהסמיך את [[מנהל המזון והתרופות האמריקאי]] לפקח על ייצור תרופות.
+בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]] נעשה שימוש נרחב בסולפה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית הייתה אפשרות לטפל ביעילות בפצעים פתוחים. ערכות עזרה ראשונה, שחולקו לכל חיילי הצבא האמריקאי, הכילו סולפה בצורת גלולות ואבקה{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=David Steinert|כותרת=The History of WWII Medicine|כתובת=http://www.mtaofnj.org/content/WWII%20Combat%20Medic%20-%20Dave%20Steinert/wwii.htm|תאריך=04/05/02|ציטוט=The discovery of Sulfanilamide greatly affected the mortality rate during World War II}}}}.
+הסולפונאמידים הוחלפו בהמשך המלחמה על ידי [[פניצילין]]. לפניצילין היו תופעות טוקסיות נמוכות יחסית לסולפונאמידים ויעילותו הייתה גבוהה יותר, אולם הוא לא היה זמין בכמויות מספיקות, ונכנס לשימוש רק לקראת סוף המלחמה. פרוטונסיל המשיך להיות משווק עד שנות ה-60 של המאה ה-20.
 == ראו גם ==
@@ שורה 34: / שורה 43: @@
 ==קישורים חיצוניים==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
+==הערות שוליים==
+{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
 {{הבהרה רפואית|}}
 [[קטגוריה:אנטיביוטיקה]]