צה שי, הקיסרית האלמנה של סין

הקיסרית האלמנה צהשי

צְהשִׂי ( סינית: 慈禧太后 פין-יין: Cíxǐ Tàihòu 29 בנובמבר 1835- 15 בנובמבר 1908), הייתה הקיסרית האלמנה ועוצרת השלטון הסיני במחציתה השנייה של המאה ה-19, במקביל למלכה ויקטוריה. היא מילאה בפועל את מקום קיסרית סין בשושלת צ'ינג המנצ'ורית במשך 48 שנים, החל ממות בעלה בשנת 1861 ועד למותה בשנת 1908.

בצעירותה הייתה צהשי אחת מפלגשיו של הקיסר שיאנפנג. היא תכננה בעזרת קשרים ומניפולציות את השתלטותה על השלטון לאחר מות הקיסר. היא הייתה העוצרת בתקופת שלטונו של בנה טונגזי שהפך לקיסר בגיל חמש, עד למותו בגיל 18.

את מקומו החליף גואנגשו, שהפך לקיסר בגיל חמש ורשמית מלך בשנים 1871-1908, ובמרבית שנותיו הבוגרות מנעה ממנו צהשי לבצע רפורמות ולצבור כח, ואף הכשילה את רפורמות מאה הימים 1898 שעשה, שלאחריה כלאה אותו ולקחה לעצמה את הסמכויות הפוליטיות. עד לשנות שלטונה האחרונות סירבה צהשי לדרישות לבצע רפורמות רבות במערכת הפוליטית, ובמקביל בנתה לעצמה ארמונות ומבנים מפוארים (אחד מן הסמלים הידועים לכך הוא ספינת השיש המצויה בארמון הקיץ שבבייג'ינג, אף שלא היא בנתה אותו במקור). צהשי הייתה גם מהתומכות במרד הבוקסרים הכושל כנגד הנציגים הזרים בסין. דעה עממית נוטה לראות בשלטונה השמרני את אחת הסיבות העיקריות לנפילת שושלת צ'ינג.

לפני מותה (עם מות הקיסר גואנגשו) הכתירה כקיסר את פויי (Àixīnjuéluó Pǔyí) שהיה פחות מבן שלוש וכיהן כשלוש שנים עד לביטול הקיסרות ב-1912 לאחר מהפכת שינהאי.

תקופת שלטונה בפועל החלה בהסכמים המשפילים לאחר מלחמת האופיום השנייה, סיום מרד טאיפינג, מרד ניאן, מרד פאנתיי ומרידות נוספות בגאנסו ובגואייג'ואו. במהלך שלטונה נערכו מלחמת יפן סין הראשונה ומרד הבוקסרים, וחדרו לסין כוחות זרים של רוב מעצמות העולם ואתם רעיונות ואידאולוגיות חדשות. הייתה זאת תקופה שלמרות היותה של סין בעלת התוצר הגדול ביותר בעולם, הפגישה את המודרנה עם הפיגור השמרני של סין, דבר שהביא בסופה של תקופתה להתפוררות הקיסרות הסינית.

ערך זה הוא קצרמר בנושא סין. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.