מאיר מייקין – הבדלי גרסאות
יצירת ערך חדש - רופא |
ראו גם |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
מייקין היה מהמובילים בטיפול בנפגעי מחלת ה[[פוליו]], שהיכתה בישראל ב[[שנות החמישים]]. היה מחלוצי הטיפול בעיוותים ב[[עמוד השדרה]], במיוחד בילדים. מייקין פרסם כמאה [[מאמר מדעי|מאמרים מדעיים]], העמיד תלמידים רבים (שכמה מהם ניהלו לימים בעצמם מחלקות אורתופדיות) וכיהן כיושב ראש איגוד הכירורגים בישראל. הישגיו זכו להכרה בינלאומית. בין השאר הוזמן ל[[איראן]] בימי שלטון ה[[מוחמד רזא שאה פהלווי|שאה]] כדי לנתח שם אישים רמי מעלה. |
מייקין היה מהמובילים בטיפול בנפגעי מחלת ה[[פוליו]], שהיכתה בישראל ב[[שנות החמישים]]. היה מחלוצי הטיפול בעיוותים ב[[עמוד השדרה]], במיוחד בילדים. מייקין פרסם כמאה [[מאמר מדעי|מאמרים מדעיים]], העמיד תלמידים רבים (שכמה מהם ניהלו לימים בעצמם מחלקות אורתופדיות) וכיהן כיושב ראש איגוד הכירורגים בישראל. הישגיו זכו להכרה בינלאומית. בין השאר הוזמן ל[[איראן]] בימי שלטון ה[[מוחמד רזא שאה פהלווי|שאה]] כדי לנתח שם אישים רמי מעלה. |
||
==ראו גם== |
|||
*[[אליהו ויור]] |
|||
==מקורות== |
==מקורות== |
||
גרסה מ־23:34, 6 באוגוסט 2014
פרופסור מאיר מייקין (1919-2005) היה רופא ישראלי, מראשוני האורתופדים בישראל והמנהל הראשון של המחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
מייקין נולד בבריטניה. החל בלימודי רפואה בגיל 16. בגיל 22 הוסמך כרופא, ושירת כרופא בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה. השתתף במערכה בנורמנדי ובשחרור מחנה ברגן-בלזן. עוטר באותות הצטיינות של ארצות ושל צרפת.
בשלהי שירותו הצבאי נישא מייקין ללילי אהובה פריד, ונולדו להם שלושה ילדים.
מייקין עלה לארץ ישראל ב-1946. הוא עבד במחלקה הכירורגית בבית החולים הדסה הר הצופים, ושהה בו גם בעת המצור על ההר במלחמת העצמאות.
מייקין יצא להשתלמות באורתופדיה באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית וב-1955 שב לישראל והקים את המחלקה לאורתופדיה בבית החולים הדסה (לימים בית החולים הדסה עין כרם). הוא ניהל את המחלקה עד ליציאתו לפנסיה בשנת 1984.
מייקין גילה עניין בשיקום ילדים עם מוגבלויות ובשנת 1959 מונה במקביל לתפקידו כמנהל מחלקה גם כמנהל הרפואי של בית החולים אלי"ן.
מייקין היה מהמובילים בטיפול בנפגעי מחלת הפוליו, שהיכתה בישראל בשנות החמישים. היה מחלוצי הטיפול בעיוותים בעמוד השדרה, במיוחד בילדים. מייקין פרסם כמאה מאמרים מדעיים, העמיד תלמידים רבים (שכמה מהם ניהלו לימים בעצמם מחלקות אורתופדיות) וכיהן כיושב ראש איגוד הכירורגים בישראל. הישגיו זכו להכרה בינלאומית. בין השאר הוזמן לאיראן בימי שלטון השאה כדי לנתח שם אישים רמי מעלה.