לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "דיני חוזים"

נוספו 2 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
בוט החלפות: \1קריית
(הוספת תבנית:חוק ומשפט)
מ (בוט החלפות: \1קריית)
==חופש החוזים==
{{ערך מורחב|חופש החוזים}}
ערך חשוב, אולי המרכזי ביותר, בדיני החוזים הוא עקרון [[חופש החוזים]]. חופש החוזים עשוי להיות מוצדק הן על ידי תפיסות אינדיבידואליסטיות (מטעמים של אוטונומיית הרצון החופשי) והן על ידי תפיסות כלכליות המקנות משנה תוקף לרצונם החופשי של הצדדים (מטעמים של השאת רווחת הפרטים המתקשרים והרווחה המצרפית). עקרון חופש החוזים בא לידי ביטוי בהוראות חוק החוזים לפיהן חוזה יכול להכרת בכתב או בעל פה, ובעיקר בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי תכנו של החוזה הוא ככל שיסכימו הצדדים. ביטוי נוסף לעקרון חופש החוזים מצוי בדברי חקיקה רבים המאפשרים התנאה מצד הצדדים על הוראותיהם. במקרים רבים ניתן באמצעות הסכמה בין צדדים להתנות על הוראות חוקים מסוימים. מקובל לומר כי אחד המאפיינים של החקיקה האזרחית הישראלית היא היכולת להתנות על הוראותיה{{הערה|1=[[גבריאלה שלו]], אפי צמח, [http://law.huji.ac.il/upload/gavEfi.pdf דין פירוש החוזה - על מחלוקת פוסקים והסכמת הצדדים], '''[[קריתקריית המשפט]]''' }}. יחד עם זאת, קיימים חוקים אשר אינם מאפשרים להתנות על הוראותיהם באמצעות "חוזה" בין שני הצדדים גם אם שני הצדדים מעוניינם בכך (לדוגמה: שעות עבודה ומנוחה והגנה על רוכשי דירות, לדוגמה עקרונות כלליים המגבילים את חופש החוזים כגון 'תקנת הציבור'). אופן כריתת החוזה גם הוא, לעתים, מותנה בדרישות צורניות פורמליות בהקשרים מסוימים. למשל, עסקה במקרקעין אינה יכולה להתבצע בעל פה וטעונה מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969){{הערה|1=חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, [http://www.nevo.co.il/law_html/law01/286_001.htm באתר נבו הוצאה לאור], נבו {{DOC}}}}. אם כי המגמה הברורה בהקשר זה בשנים האחרונות היא לסטייה מדרישות פורמליות תוך התקרבות להכרעות ערכיות-מהותיות הנסבות על מהות הפעולה - ועל עקרונות נוספים, כגון עקרון תום הלב - ולא על צורתה החיצונית של הפעולה{{הערה|1=[[שירלי רנר]], "דיני חוזים - מגמות והערכה", '''[[משפטים]]''' כא 33}}.
 
==היסטוריה של דיני החוזים בישראל==