שמחה וילקומיץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:48, 2 בספטמבר 2014

שמחה חיים וילקומיץ (ט' בתשרי תרל"ב, 1871 – ט"ו בניסן תרע"ח, 1918) היה מראשוני המורים העבריים ברחובות ובמושבות הגליל.

קורות חייו

שמחה חיים וילקומיץ, בן קלמן, נולד בשנת 1871 בעיירה ניסוויז' (Nieswiez) שבפלך מינסק באימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה). בתחילה קיבל חינוך תורני ב"חדר" ובבית מדרש, ואחר כך נמשך להשכלה ולתנועת חיבת ציון. עבר לווילנה ושם השתלם בהוראת עברית ובהשלמת השכלה.

בשנת 1896 עלה ארצה עם אשתו ליבה לבית סגל,^[1] שגם עסקה בהוראה. הזוג התיישב תחילה בירושלים, ובשנת 1897 עבר למושבה רחובות בהזמנת אליהו זאב לוין אפשטיין, יו"ר ועד המושבה, והחל ללמד בבית הספר המקומי.

וילקומיץ מצא במקום צריף רעוע ללא רצפה, עם סדקים בגג דרכם חודר גשם. שלושה מלמדים לימדו ארבעים ילד וילדה בשיטות מיושנות ובהגייה אשכנזית. הוא הכניס מיד את הנהגת ההגייה הספרדית, ושינה את תוכנית הלימודים תוך הכנסת מקצועות הקשורים ללימודי חול (הלשון העברית, חשבון והנדסה, היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה, וידיעת הארץ) כמו גם טיפוח חלקת אדמה וטיולים משותפים לבנים ובנות בטבע. הרפורמות של וילקומיץ ובקשותיו להגדלת התקציב לשיפור מצבו של בית הספר זכו לתמיכתם של משה סמילנסקי ושל ישראל טלר, אך גרמו לסכסוך בינו לבין חלק מההורים ופרנסי המושבה^[2].

בשנת 1899 קיבל וילקומיץ את הצעתו של המחנך יצחק אפשטיין ועבר למטולה, ויישם גם בה את שיטתם של חינוך בעברית (בניב הגלילי המיוחד שביקשו להשתית^[3]) עם הקניית ערכי טבע, עבודה חקלאית, שיעורי התעמלות, טיולים, העלאת הצגות בעברית ועוד.

בשנת 1903 עבר הזוג וילקומיץ לראש פינה. וילקומיץ היה מנהל בית הספר המקומי עד למותו עם הפסקות לצורך השתלמות בשווייץ שם חקר את דרכי בתי הספר הכפריים והשלים השכלתו בלימודי הטבע, הנדסה וגננות, ולאחר שניהל זמן קצר עם שובו ארצה את בית הספר לבנות של חברת עזרה ביפו.

ב-1903 השתתף וילקומיץ בוועידת ייסוד הסתדרות המורים בזכרון יעקב בה הרצה על תורתו בחינוך כפרי. הוא תמך גם בצירוף נשים להסתדרות זו.

ב-6 בדצמבר 1913 הגיעו לראש פינה הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יוסף חיים זוננפלד במסגרת מסע הרבנים במושבות. הרב זוננפלד, והרב קוק נשאו דברים בבית הכנסת ביידיש והעבירו גם ביקורת קשה על שיטת הלימודים בבית הספר ומיעוט יסודות הדת שבה. לאחר דברי הרב קוק, וילקומיץ עלה לנאום והגיב בהתרגשות: "אדוני הרב, אתה מטיף מוסר ואתה מדבר יידיש במקום קדוש מעל לבמת בית הכנסת?". הוא הסביר בנאום רב רושם את ערך השפה העברית כשפת העם והגן על שיטת חינוכו של דור העתיד להיות עובדי אדמה, אדמת הקודש." לדבריו אלו השיב הרב קוק באריכות בעברית.

וילקומיץ עזר גם בחינוך ילדי היישוב היהודי בצפת. בסוף מלחמת העולם הראשונה הגיעו לצפת פליטים מדרום הארץ שגורשו על ידי הטורקים. מצבם היה קשה ובעיר פרצה מגפת טיפוס הבהרות, שבהּ נדבק וילקומיץ לאחר שעלה לעיר לסייע להם. שמחה וילקומיץ נפטר בפסח, ט"ו בניסן תרע"ח (1918) ונקבר בראש פינה. על מצבתו חקוק: "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה"^[4].

לזוג וילקומיץ היו שני ילדים: עבריה ועמיאסף. עבריה הייתה מורה ומדריכה בעין חרוד, אשתו של משה כרמי, מורה.^[5] בין חמשת ילדיהם: פרופ' דליה כהן, מוזיקולוגית כלת פרס ישראל למחקר מוזיקלי לשנת 2012, וסמדר כרמי-גיברמן, מנצחת מקהלות, פסנתרנית, נגנית עוגב ומרצה. עמיאסף וילקומיץ, ששינה את שמו לעמי אסף, היה חבר הכנסת, מזכיר תנועת המושבים וסגן שר החינוך והתרבות מטעם מפא"י.

בניין בית הספר הראשון בראש פינה משמש היום כאכסנית נוער ביתו של וילקומיץ נמצא באתר השחזור של ראש פינה.

בית הספר היסודי בראש פינה נקרא על שמו "בית הספר וילקומיץ".

על שמו של וילקומיץ נקרא רחוב ברחובות.

לקריאה נוספת

ל"י ריקליס (עורך), המורה: (לזכר ש"ח ולקומיץ ז"ל), ירושלים: הסתדרות המורים בישראל, תשי"ט. (קובץ הכולל מאמרי הערכה ומאמרים משל וילקומיץ שפורסמו בכתבי עת שונים.)^[6]
משה סמילנסקי: משפחת האדמה: נרות-נשמה, מהדורה ב, תל אביב: עם עובד, תשי"ד, כרך ב, עמ' 226-234.
דוד ניב (עורך), ראש פנה בת מאה (תרמ"ב-תשמ"ב), ראש פינה: המועצה המקומית ראש פינה, תשמ"ג 1983.
רות קולודני-בקי, ‬'מלחמת העתונות של "בן אדם" ו"בן חוה"', קשר 4 (1988), 64–70. (על כתבותיהם של משה סמילנסקי ושמחה וילקומיץ’ ב"הצפירה" ו"המליץ")

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "שמחה חיים וילקומיץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1968

הערות שוליים

^ ח. קלר, לזכר נעדרים: ליבה וילקומיץ-סגל, דבר, 24 בדצמבר 1941 (נקרולוג).
^ ‏האתר לתולדות רחובות, ביה"ס הראשון והמחלוקות בשאלת החינוך.‏
^ אתר הארץ, שפות נכחדות, ניב גלילי.‏
^ ‏בלוג "בשלל צבעים", "סיפורי מצבות והמורה שמחה חיים וילקומיץ".‏
^ דוד תדהר (עורך), "משה כרמי (ינובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3388; משה כרמי (ינובסקי) באתר "ראשונים" פתח תקווה.
^ קובץ "המורה" לזכר ש. ח. וילקומיץ, דבר, 28 ביוני 1959.

[1] ח. קלר, לזכר נעדרים: ליבה וילקומיץ-סגל, דבר, 24 בדצמבר 1941 (נקרולוג).

[2] ‏האתר לתולדות רחובות, ביה"ס הראשון והמחלוקות בשאלת החינוך.‏

[3] אתר הארץ, שפות נכחדות, ניב גלילי.‏

[4] ‏בלוג "בשלל צבעים", "סיפורי מצבות והמורה שמחה חיים וילקומיץ".‏

[5] דוד תדהר (עורך), "משה כרמי (ינובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3388; משה כרמי (ינובסקי) באתר "ראשונים" פתח תקווה.

[6] קובץ "המורה" לזכר ש. ח. וילקומיץ, דבר, 28 ביוני 1959.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 וילקומיץ עזר גם בחינוך ילדי היישוב היהודי ב[[צפת]]. בסוף [[מלחמת העולם הראשונה]] הגיעו לצפת פליטים מדרום הארץ שגורשו על ידי ה[[טורקיה|טורקים]]. מצבם היה קשה ובעיר פרצה מגפת [[טיפוס הבהרות]], שבהּ נדבק וילקומיץ לאחר שעלה לעיר לסייע להם.
 שמחה וילקומיץ נפטר ב[[פסח]], [[ט"ו בניסן]] [[תרע"ח]] ([[1918]]) ונקבר בראש פינה. על מצבתו חקוק: "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה"{{הערה|1=‏בלוג "בשלל צבעים", [http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1985312&skip=1 "סיפורי מצבות והמורה שמחה חיים וילקומיץ".]‏}}.
+[[קובץ:Vilkomitz grave.jpg|thumb|350x350px|קברו של שמחה וילקומיץ]]
 לזוג וילקומיץ היו שני ילדים: עבריה ועמיאסף.
 עבריה הייתה מורה ומדריכה ב[[עין חרוד]], אשתו של [[משה כרמי]], מורה.{{הערה|1={{תדהר|9|3388|משה כרמי (ינובסקי)}}; [http://www.rishonim.org.il/petach-tikva/Info/founder_show.aspx?id=251 משה כרמי (ינובסקי)] באתר "ראשונים" [[פתח תקווה]].}} בין חמשת ילדיהם: פרופ' [[דליה כהן (מוזיקולוגית)|דליה כהן]], [[מוזיקולוג]]ית כלת [[פרס ישראל]] למחקר מוזיקלי לשנת 2012, ו[[סמדר כרמי-גיברמן]], [[מנצח]]ת [[מקהלה|מקהלות]], [[פסנתרן|פסנתרנית]], נגנית [[עוגב]] ומרצה.