גרימסווטן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 14: שורה 14:
|מפה={{מפת מיקום|שם= גרימסווטן|מדינה=איסלנד|רוחב=64.416667|אורך=-17.333333|כותרת=לא|מפורט=כן|סוג=הר}}
|מפה={{מפת מיקום|שם= גרימסווטן|מדינה=איסלנד|רוחב=64.416667|אורך=-17.333333|כותרת=לא|מפורט=כן|סוג=הר}}
}}
}}
[[קובץ:Volcanic system of Iceland-Map-he.svg|שמאל|ממוזער|250px|המערכת הוולקנית של איסלנד]]
[[קובץ:Volcanic system of Iceland-Map-he.svg|שמאל|ממוזער|250px|המערכת הגעשית של איסלנד]]
[[קובץ:Grímsvötn Volcano Showing Plume - May 22.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום לוויין התפרצות גרימסווטן ב-22 במאי 2011]]
[[קובץ:Grímsvötn Volcano Showing Plume - May 22.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום לוויין התפרצות גרימסווטן ב-22 במאי 2011]]
[[קובץ:Grimsvötn ash cloud.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ענן האפר כפי שצולם מהקרקע ב-22 במאי 2011]]
[[קובץ:Grimsvötn ash cloud.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ענן האפר כפי שצולם מהקרקע ב-22 במאי 2011]]

גרסה מ־08:46, 3 בספטמבר 2014


שגיאות פרמטריות בתבנית:הר

פרמטרים [ כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

גרימסווטן
Grímsvötn
מידע כללי
סוג הר קלדרה פעילה
גובה 1,725 מטר
מדינה איסלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום איסלנד
רכס הרים פנים איסלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר הר געש =1703-01[1]
התפרצות אחרונה 21 במאי 2011
קואורדינטות 64°25′00″N 17°20′00″W / 64.416667°N 17.33333°W / 64.416667; -17.33333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המערכת הגעשית של איסלנד
תצלום לוויין התפרצות גרימסווטן ב-22 במאי 2011
ענן האפר כפי שצולם מהקרקע ב-22 במאי 2011

גרימסווטן (איסלנדית Grímsvötn – תעתיק מדויק יותר גרימסוואך,[2] משמעות השם: "המים של גרימס") הוא הר געש תת-קרחוני פעיל מסוג קלדרה השוכן בצדו הצפון-מערבי של קרחון ואטניוקול (Vatnajökull) בדרום מזרח איסלנד מתחת לכיפת הקרח. בשם גרימסווטן קרויים גם אגמי לוע תת-קרחונים המצויים מעל תא המאגמה של הר הגעש. גובהו 1,725 מטרים מעל פני הים.

גרימסווטן הוא הר געש בזלתי המתפרץ בתדירות הגבוהה ביותר מבין כל הרי הגעש של איסלנד. ההר הוא חלק ממערכת סדקים שכיוונה צפון-מזרח – דרום-מערב. מערכת הסדקים של לאקי – שהתפרצותה העזה בשנים 1784-1783 גרמה לשינוי אקלים באירופה – היא חלק מאותה מערכת סדקים. גרימסווטן התפרץ גם הוא באותה עת, אך התפרצותו נמשכה זמן רב יותר, עד 1785. כיוון שמרבית הר הגעש שוכנת מתחת לווטאניוקול, מרבית התפרצויותיו היו תת-קרחוניות, ופעולת הגומלין שבין המאגמה למי הפשרת הקרחון גורמת להתפרצות פריאטו-מגמטית עזה.

ב-21 במאי 2011 החל ההר להתפרץ. עמוד ההתפרצות הגיע לגובה של 12 קילומטרים כשהוא מלווה ברעידות אדמה, והשבית באופן חלקי טיסות באיסלנד, גרינלנד, סקוטלנד, נורבגיה, אירלנד ואנגליה ב-22 עד 24 במאי. עד ל-25 במאי היה מדד התפרצות הגעשית של התפרצות זו גבוה ממדד ההתפרצות של אייאפיאטלאייקוטל ב-2010. ההתפרצות נפסקה ב-25 במאי 2011, בשעה 02:40 (זמן מקומי).[3]

התפרצות תת-קרחונית

האגם שבקלדרה של גרימסווטן, שממדיה 6‏ x‏ 8 קילומטרים, מכוסה על ידי כיפת הקרח של קרחון ואטניוקול שעוביה כ-200 מטרים, כאשר רק החלק הדרומי של הקלדרה גלוי. פעילות גאותרמית והתפרצויות תת-קרחוניות בקלדרה המתרחשות באופן סדיר גורמות לתופעת מרוצת קרחון, השיטפון של מי הפשרת הקרחון המכונה באיסלנדית jökulhlaup.[4] ההתפרצות עשויות להמיס מספיק קרח על מנת למלא את הקלדרה של גרימסווטן במים, והלחץ המופעל על כיפת הקרח עשוי להיות כה חזק עד שהכיפה מתרוממת, ומאפשרת בכך לכמויות גדולות של מים להשתחרר ולזרום במהירות. עקב כך מתבצע ניטור קפדני על הקלדרה של גרימסווטן.

כשהתרחשה התפרצות גדלה ב-1996 ידעו הגאולוגים זמן רב מראש ששיטפון עלול להתחרש בכל רגע. השיטפון התרחש כמה שבועות אחרי שההתפרצות הסתיימה, אך הניטור דאג לסגור את כביש הטבעת של איסלנד (Hringvegur) ברגע שמי הפשרת הקרחונים פרצו את הקלדרה. קטע מהכביש נסחף בשיטפון שהתחולל, אך לא היו נפגעים בנפש.

היסטוריה של התפרצויות

כאמור, גרימסווטן הוא הר הגעש הפעיל ביותר באיסלנד ובמאה ה-20 לבדה התרחשו בו 18 התפרצויות. מלבד ההתפרצויות שהוזכרו: ההתפרצות הגדולה של שנת 1783 וההתפרצות של שנת 1996 שגרמה לנזקים בשל השיטפון, ראויות לציון ההתפרצויות של 1902 (מדד התפרצות געשית 4), ההתפרצות שאירעה ב-28 בדצמבר 1998 ונמשכה כשבוע בלא נזקים, וההתפרצות שאירעה בנובמבר 2004 שאף היא נמשכה שבוע והאפר הגעשי שנפלט ממנה הרחיק עד יבשת אירופה וגרם לשיבוש בתנועה האווירית לאיסלנד (שני האחרונים מדד התפרצות 3)

ההתפרצות של מאי 2011

ב-21 במאי 2011 בשעה 19:25 לפי שעון UTC החל ההר להתפרץ. עמוד ההתפרצות הגיע לגובה של 12 קילומטרים כשהוא מלווה ברעידות אדמה. ענן האפר מההתפרצות הגיע לגובה של שבין 15 ל-18 קילומטרים. התפרצות זו חזקה פי עשרה מההתפרצות של גרימסווטן ב-2004, והיא ההתפרצות החזקה ביותר של גרימסווטן במאה השנים האחרונות.[5] עד ל-25 במאי היה מדד התפרצות הגעשית של התפרצות זו גדול ממדד ההתפרצות של אייאפיאטלאייקוטל ב-2010. ההתפרצות נפסקה בשעה 02:40 (זמן מקומי) ב-25 במאי 2011.[6]

במהלך ה-22 במאי קטן עמוד ההתפרצות וגובהו היה סביב 10 קילומטרים, כשמדי פעם הוא עולה לגובה של 15 קילומטרים.[7] ב-23 במאי פלט גרימסווטן כ-2,000 טון אפר כל שנייה, ובסך הכול כ-120 מיליון טון אפר ב-48 השעות הראשונות להתפרצותו,[8] השקולים למדד התפרצות געשית 4. ב-24 השעות הראשונות פלט גרימסווטן יותר אפר מאשר פלט אייאפיאטלאייקוטל במהלך כל ההתפרצות של 2010. מזג אוויר גרוע מנע ב-24 במאי תצפיות על ההר, אך ההערכות היו שגובה עמוד התפרצות קטן ל-5 קילומטרים, מה שהעיד שההתפרצות נחלשה באופן משמעותי בהשוואה להתפרצויות של הימים הקודמים.[9]

ב-25 במאי אישר משרד המטאורולוגיה האיסלנדי כי ההתפרצות פסקה באותו יום לאחר שהגיעה לשיאה בשעה 02:10 על פי שעון מקומי.[10]

שיבושים בתנועה אווירית

ב-21 במאי החלו שיבושים בתנועה האווירית באיסלנד, ובימים שאחר כך בגרינלנד, בסקוטלנד, בסבאלברד, ובחלק קטן מדנמרק. ב-24 במאי התפשטו השיבושים לצפון אירלנד ולשדות תעופה בצפון אנגליה. ב-25 במאי הושבתו שדות תעופה בהמבורג ובברמן שבצפון גרמניה למשך כמה שעות כתוצאה מהאפר.

לשם השוואה, השיבושים שחלו בתעבורה האווירית לאחר ההתפרצות של אייאפיאטלאייקוטל בשנת 2010 היו בקנה מידה גדול הרבה יותר.

חיידקים באגמים התת-קרחוניים

בקיץ 2004 נתגלו מושבות של חיידקים במימי אגמי הלוע התת-קרחונים של גרימסווטן, הפעם הראשונה שנתגלו חיידקים באגם תת-קרחוני. האגמים אינם קופאים בשל החום שמפיק הר הגעש. החיידקים יכולים לשרוד בריכוזים נמוכים של חמצן. יש דמיון בין תנאי סביבה אלו לתנאי הסביבה בכוכב הלכת מאדים, משום שיש עקבות של געשיות וקרחונים על מאדים ולכן הממצאים יכולים לעזור באיתור חיים על פני מאדים.[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


תבנית:Link GA