ז'אן-לואי אבנעזר רנייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־08:43, 10 באוקטובר 2014

הרוזן ז'אן-לואי אבנעזר רנייה (צרפתית: Jean Louis Ebénézer Reynier;‏ 14 בינואר 1771 - 27 בפברואר 1814) גנרל שווייצרי בצבא נפוליאון.

חייו

רנייה נולד בלוזאן בשווייץ. בצעירותו התלהב מרעיונות המהפכה הצרפתית והתנדב לצבא הצרפתי בשנת 1792. הוא שירת בתקופת המלחמות המהפכניות וזכה להכרה בכשרונותיו הצבאיים.

בשנת 1798 הצטרף אל נפוליאון בונפרטה במסעו במצרים ובארץ ישראל. השתתף בקרב הפירמידות, ולאחר מכן הצטרף לנפוליאון בדרכו לארץ ישראל. הדיביזיה עליה פיקד יצאה ב-6 בפברואר 1799 ככוח חלוץ לסיני וקיבלה את המשימה לכבוש את אל עריש על מנת לאפשר לשאר הכוחות מנוחה והתרעננות במהלך חציית המדבר. כשל מודיעיני גרם לכך שרנייה לא ידע כי העיר מבוצרת ומוחזקת בידי 1,500 חיילים. רנייה צר על מצודת אל עריש במשך אחד עשר יום, בפברואר 1799, ורק לאחר ששאר הכוחות הגיעו, נפלה העיר.

לאחר מכן השתתף רנייה במבצעי נפוליאון במסע בארץ ישראל, לרבות השתתפות במצור הכושל על עכו.

עם שובו של נפוליאון לצרפת באוקטובר 1799 שב רנייה עמו. רנייה נשלח אל איטליה ועסק שם בפעולות של דיכוי ההתנגדות העממית לשלטון הצרפתי. ב-4 ביולי 1806 עמד רנייה בראש כוח בן 6,000 חיילים אשר התעמת עם המפקד הבריטי ג'ון סטיוארט, בעיר מאידה באיטליה. מערכת מאידה, בה נחל רנייה תבוסה, הייתה הפעם הראשונה במלחמות הנפוליאוניות בה עמד כוח אנגלי כנגד כוח צרפתי, ויכל לו, אך מבחינה אסטרטגית הייתה תבוסה זו חסרת משמעות. רנייה המשיך לפעול באיטליה, בממלכת נאפולי שניתנה לאחיו של נפוליאון, ז'וזף בונפרטה.

ב1810 נשלח רנייה לספרד, ושירת שם במערכה הרת האסון של הגנרל אנדרה מאסנה כנגד ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון. רנייה היה אחד ממפקדי הדיוויזיות של מאסנה בתבוסה בהר בוסקה בפורטוגל ב-27 באוקטובר 1810.

רנייה קיבל תואר "רוזן של הקיסרות" בשנת 1811, ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על הכוחות של מלכות סקסוניה, ו"ייעוץ" לכוחות האוסטרים שצורפו ל"גרנד ארמה" בפלישה הרת האסון לרוסיה. צבאו של רנייה היה באגף הימני של הכוחות, ולא השתתף במסע האומלל למוסקבה. הצבא הגיע עד לאזור ווהלין (כיום באוקראינה), ומשם נסוג תוך אבידות קשות דרך פולין עד לעיר דרזדן. שרידי הכוח השתתפו בקרב האומות בלייפציג ב-19 באוקטובר 1813, ובמהלך התבוסה, שהייתה התבוסה האיומה ביותר שספג נפוליאון אי פעם, נתפס רנייה בידי האויב ונפל בשבי.

רנייה שב לצרפת במסגרת חילופי שבויים בפברואר 1814, אך מת בפריז שבועיים לאחר שחרורו, ונטמן בפנתאון של פריז, בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[תמונה:Reynier.jpg|ממוזער|שמאל|ז'אן-לואי אבנעזר רנייה]]
-הרוזן '''ז'אן-לואי אבנעזר רנייה''' ([[14 בינואר]] [[1771]] - [[27 בפברואר]] [[1814]]) גנרל [[שווייץ|שווייצרי]] בצבא [[נפוליאון]].
+הרוזן '''ז'אן-לואי אבנעזר רנייה''' ([[צרפתית]]: Jean Louis Ebénézer Reynier;{{כ}} [[14 בינואר]] [[1771]] - [[27 בפברואר]] [[1814]]) גנרל [[שווייצרי]] בצבא [[נפוליאון]].
+== חייו ==
 רנייה נולד ב[[לוזאן]] ב[[שווייץ]]. בצעירותו התלהב מרעיונות [[המהפכה הצרפתית]] והתנדב לצבא הצרפתי בשנת [[1792]]. הוא שירת בתקופת [[מלחמות צרפת המהפכנית|המלחמות המהפכניות]] וזכה להכרה בכשרונותיו הצבאיים.
-בשנת [[1798]] הצטרף אל [[נפוליאון בונפרטה]] ב[[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסעו במצרים ובארץ ישראל]]. השתתף בקרב הפירמידות, ולאחר מכן הצטרף לנפוליאון בדרכו לארץ ישראל. הדיוויזיה עליה פיקד יצאה ב-[[6 בפברואר]] [[1799]] ככוח חלוץ ל[[סיני]] וקיבלה את המשימה לכבוש את [[אל עריש]] על מנת לאפשר לשאר הכוחות מנוחה והתרעננות במהלך חציית המדבר. כשל מודיעיני גרם לכך שרנייה לא ידע כי העיר מבוצרת ומוחזקת בידי 1,500 חיילים. רנייה צר על מצודת אל עריש במשך אחד עשר יום, בפברואר [[1799]], ורק לאחר ששאר הכוחות הגיעו, נפלה העיר.
+בשנת [[1798]] הצטרף אל [[נפוליאון בונפרטה]] ב[[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסעו במצרים ובארץ ישראל]]. השתתף בקרב הפירמידות, ולאחר מכן הצטרף לנפוליאון בדרכו לארץ ישראל. הדיביזיה עליה פיקד יצאה ב-[[6 בפברואר]] [[1799]] ככוח חלוץ ל[[סיני]] וקיבלה את המשימה לכבוש את [[אל עריש]] על מנת לאפשר לשאר הכוחות מנוחה והתרעננות במהלך חציית המדבר. כשל מודיעיני גרם לכך שרנייה לא ידע כי העיר מבוצרת ומוחזקת בידי 1,500 חיילים. רנייה צר על מצודת אל עריש במשך אחד עשר יום, בפברואר [[1799]], ורק לאחר ששאר הכוחות הגיעו, נפלה העיר.
 לאחר מכן השתתף רנייה במבצעי נפוליאון במסע בארץ ישראל, לרבות השתתפות במצור הכושל על [[עכו]].
@@ שורה 12: / שורה 13: @@
 ב[[1810]] נשלח רנייה ל[[ספרד]], ושירת שם במערכה הרת האסון של הגנרל [[אנדרה מאסנה]] כנגד [[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון]]. רנייה היה אחד ממפקדי הדיוויזיות של מאסנה בתבוסה בהר בוסקה ב[[פורטוגל]] ב-[[27 באוקטובר]] [[1810]].
-רנייה קיבל תואר "רוזן של הקיסרות" בשנת [[1811]], ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על הכוחות של מלכות סקסוניה, ו"ייעוץ" לכוחות ה[[אוסטריה|אוסטרים]] שצורפו ל"גרנד ארמה" בפלישה הרת האסון לרוסיה. צבאו של רנייה היה באגף הימני של הכוחות, ולא השתתף במסע האומלל ל[[מוסקבה]]. הצבא הגיע עד לאזור [[ווהלין]] (כיום באוקראינה), ומשם נסוג תוך אבידות קשות דרך [[פולין]] עד לעיר [[דרזדן]]. שרידי הכוח השתתפו ב[[קרב האומות]] ב[[לייפציג]] ב-[[19 באוקטובר]] [[1813]], ובמהלך התבוסה, שהייתה התבוסה האיומה ביותר שספג נפוליאון אי פעם, נתפס רנייה בידי האויב ונפל בשבי.
+רנייה קיבל תואר "רוזן של הקיסרות" בשנת [[1811]], ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על הכוחות של מלכות סקסוניה, ו"ייעוץ" לכוחות ה[[אוסטריה|אוסטרים]] שצורפו ל"גרנד ארמה" בפלישה הרת האסון לרוסיה. צבאו של רנייה היה באגף הימני של הכוחות, ולא השתתף במסע האומלל ל[[מוסקבה]]. הצבא הגיע עד לאזור [[ווהלין]] (כיום באוקראינה), ומשם נסוג תוך אבידות קשות דרך [[פולין]] עד לעיר [[דרזדן]]. שרידי הכוח השתתפו ב[[קרב לייפציג|קרב האומות]] ב[[לייפציג]] ב-[[19 באוקטובר]] [[1813]], ובמהלך התבוסה, שהייתה התבוסה האיומה ביותר שספג נפוליאון אי פעם, נתפס רנייה בידי האויב ונפל בשבי.
 רנייה שב לצרפת במסגרת חילופי שבויים בפברואר [[1814]], אך מת ב[[פריז]] שבועיים לאחר שחרורו, ונטמן ב[[הפנתאון של פריז|פנתאון של פריז]], בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.