יונה אבן ג'נאח

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים ריקים [ פרסים והנצחה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

יונה אבן ג'נאח

לידה	995? קורדובה, חליפות קורדובה
פטירה	1050? (בגיל 55 בערך) סרגוסה, טאיפת סרגוסה
ענף מדעי	בלשנות
הערות	היה רופא
תרומות עיקריות
ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא, וספר הרקמה (כתאב אללמע), שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו.

שער ספרו של ר' יונה בן ג'נאח - ספר השרשים, כפי שהודפס בברלין תרנ"ו

רבי יונה אבן ג'נאח (או בקיצור: ריב"ג) הנקרא בערבית אבו אלוליד או מרואן בן ג'נאח או בשמו הלטיני מרינוס, לפי דבריו של הראב"ע הוא חי ופעל בקורדובה שבספרד במפנה המאות ה-10 וה-11, מחשובי המדקדקים העבריים בימי הביניים.

תולדותיו

שנת לידתו ומותו אינן ידועות בוודאות. הוא חי בתור הזהב של יהדות ספרד, ופעל על רקע עולם השירה שהצמיחה יהדות זו. על פי הערות אוטוביוגרפיות המצויות בספריו מתברר כי בצעירותו רצה להיות משורר, ואף למד שירה אצל המשורר רבי יצחק אבן מר שאול בעיר אליסאנה. אולם אמנות השירה לא עלתה יפה בידו, ולימים אף העיד על עצמו כי "השיר אינו ממלאכתי והפיוט איננו מעסקי, ואינני מתייחס אליו...אך אמרתי בימי הבחרות חרוזים, הם נמצאים אצלי ונודעים לי". לאחר נסיונות הבוסר שלו בחיבור שירים פנה לעסוק בדקדוק ובמילון של השפה העברית, ועד מהרה הוכר כסמכות בלתי מעורערת בתחום זה.

בתורת הדקדוק המשיך את דרכו של רבי יהודה חיוג', ואחז בשיטתו בעניין השורש השלָשי, בניגוד לתפיסה ששלטה בדקדוק העברי עד חיוג', שלפיה מספר העיצורים בשורש איננו קבוע ויכול לנוע מאחד ועד שבעה. הוא אף קיבל את כשרותם של השורשים התנייניים, ובכך הצדיק את השימוש שעושה בהם לשון חז"ל. עם הזמן הפך לפוסק החשוב ביותר בענייני "צחות הלשון" בשירה, וקבע כללים שבהם רשאי המשורר לחרוג מכללי הדקדוק המקראי המקובל בגלל אילוצי "דוחק השיר". ככל הנראה נסיונו המוקדם כמשורר תרם לנטייה שלו להקל על המשוררים ולהתיר חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו מקובלות על כל המדקדקים בתקופתו.

ספרו הראשון, ספר ההשגה, עסק בהשלמות ותיקונים לתורתו של ר"י חיוג' רבו. ספרו המפורסם והחשוב ביותר הוא מחברת הדקדוק, ובו שני חלקים: ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא, וספר הרקמה (כתאב אללמע), שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו. בספר הרקמה הוא גם מעיר מפעם לפעם על טעויות דקדוקיות וסגנוניות של פייטנים ומשוררים, בהם דונש בן לברט, יצחק אבן מר שאול ואחרים. הספרים נכתבו במקור ערבית יהודית, ותורגמו לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון. מכיוון שנכתבו ערבית, לא יכול היה רש"י, שחי אחרי אבן ג'נאח, לקרוא את הספרים, ולכן ביסס את פירושו לתורה על שיטת הדקדוק המיושנת של דונש ומנחם בן סרוק. על חיבוריו מסתמכים כל חכמי ימי הביניים שעסקו בדקדוק ובפרשנות המקרא אחריו, ובראשם רבי אברהם אבן עזרא (שמכנה אותו "רבי מרינוס"), והוא אף מוזכר בספר מורה נבוכים של הרמב"ם.

לפי הערות שיש בספריו עולה כי בראשית ימיו חי בקורדובה, עד גירוש קורדובה בשנת 1012. לאחר הגירוש עבר לעיר סרגוסה. לפרנסתו עסק ברפואה וכנראה אף פרסם ספרי רפואה, שלא שרדו.

קישורים חיצוניים

• ספר השרשים לר' יונה בן ג'נאח, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ברלין, תרנ"ו / 1896, באתר היברובוקס
• ספר הרקמה לר' יונה בן ג'נאח, מהדורת פראנקפורט, תרט"ז / 1856, באתר היברובוקס
• יונה אבן ג'נאח, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ספר הרקמה לריב"ג בתרגום יהודה אבן תיבון, באתר seforim online
• פירוש לכתבי הקודש, ליקט א"ז רבינוביץ'