לדלג לתוכן

קזבק (אוניית מעפילים) – הבדלי גרסאות

מ
←‏תולדותיה: הגהה, עריכה, קישורים פנימיים
מ (←‏תולדותיה: הגהה, עריכה, קישורים פנימיים)
'''קַזְבֵּק''' הייתה [[אוניה|אוניית]] [[העפלה|מעפילים]] שנשאה על סיפונה כ-750 מעפילים מ[[קונסטנצה]], [[רומניה]] ל[[איסטנבול]], [[טורקיה]] בחודש [[יולי]] [[1944]].
== תולדותיה ==
הקזבק הייתה ספינת מטען טורקית שבגלגולה הקודם נשאה בעיקר [[מלח בישול|מלח]]. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה, נתווסף לה סיפון ששימש למטען האישי ומעטה המתכת שכיסה את גוף האוניה הוסר, כהגנה מפני [[מוקש ימי|מוקשים]] [[מגנט|מגנטיים]].
 
הקזבק הייתה אחת מהאוניות שחצו את [[הים השחור]] בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת [[בריטניה]], עליה נודע לאנשי [[המוסד לעלייה ב']], כי הכניסה ל[[ארץ ישראל]] תאושר לכל [[יהודים|יהודי]] אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו ה[[פשיזם|פשיסטית]] של המרשל [[יון אנטונסקו]]. בחודש [[מאי]] 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית ל[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]] להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ל[[יהדות רומניה]] בלבד, אלא גם ליהודים מ[[מרכז אירופה]] ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-[[9 ביוני]] ובמכתב הסיכום של הפגישה נקבו בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת [[דגל זר]] מרומניה, ואשר יישאו על סיפונן "יתומים מ[[טרנסניסטריה]], פליטים יהודים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים".{{הערה| st
אףIon עלC. פיButnaru, ההגדרה'''Waiting רחבתfor הלבJerusalem: Surviving the Holocaust in Romania''', Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 –84.}} בעליית המעפילים לאוניות טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני [[יוונים]] ופעל בה נציג [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]]. למרות ההגדרה רחבת הלב של אנטונסקו, העלייה לספינות שחצו את [[הים השחור]], וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. '''אהרן הטסגי''', עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית [[יהדות הונגריה]] בספר '''קזבק''' בשנת [[1945]], מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 [[לאו רומני|לאי]], אולם תשלומי שוחד שונים, שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות, העלו את המחיר לכשני מיליון לאי לכרטיס.{{הערה|אהרן הטסגי, '''קזבק''', תל אביב: הוצאת [[עם עובד]], 1945, עמ' 108.}} סכום זה היה שווה באותם הימים כ-415 [[דולר אמריקאי]], שערכם במונחי שנת [[2005]] נע בין כ- 4,000 ל- 23,000 דולר, לפי מדדים שונים.{{הערה|1=שער החליפין של ה[[לאו (מטבע)|לאו הרומני]] בדצמבר 1944 היה 4830 לאי לדולר [http://www.genealogy.ro/banat/monetaryhistory.html] אשר ערכו בשנת 2005 חושב לפי המחשבונים באתר [http://www.measuringworth.com www.measuringworth.com].}} בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעתים הועדפו בסדר העלייה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.
Ion C. Butnaru, '''Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania''', Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 –84.}}
אף על פי ההגדרה רחבת הלב טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני [[יוונים]] ופעל בה נציג [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], העלייה לספינות שחצו את [[הים השחור]], וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. '''אהרן הטסגי''', עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית [[יהדות הונגריה]] בספר '''קזבק''' בשנת 1945, מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 [[לאו רומני|לאי]], אולם תשלומי שוחד שונים, שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות, העלו את המחיר לכשני מיליון לאי לכרטיס.{{הערה|אהרן הטסגי, '''קזבק''', תל אביב: הוצאת [[עם עובד]], 1945, עמ' 108.}} סכום זה היה שווה באותם הימים כ-415 [[דולר אמריקאי]], שערכם במונחי שנת [[2005]] נע בין כ- 4,000 ל- 23,000 דולר, לפי מדדים שונים.{{הערה|1=שער החליפין של ה[[לאו (מטבע)|לאו הרומני]] בדצמבר 1944 היה 4830 לאי לדולר [http://www.genealogy.ro/banat/monetaryhistory.html] אשר ערכו בשנת 2005 חושב לפי המחשבונים באתר [http://www.measuringworth.com www.measuringworth.com].}} בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעתים הועדפו בסדר העלייה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.
=== ההפלגה ===
הספינה יצאה לדרך ביום [[6 ביולי]], הגיעה לטורקיה ביום [[8 ביולי]] 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו ל[[ארץ ישראל]] בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים.{{הערה|סילברסטון מציין כי על סיפון האוניה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה ב[[גן לונדון]] בטיילת של [[תל אביב]], וכן באתר [[עמותת חיל הים]] מצוין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.}} בזמן העלייה לספינה בנמל המוצא, לאחר שהועלו כ-500 נוסעים, הפסיקו שלטונות הנמל את העלייה לסיפון בטענה כי הספינה אינה יכולה לשאת נוסעים נוספים. העודף בנוסעים נוצר, בין השאר, מרשימות נוסעים כפולות - אלו של סוכנות הנסיעות ואלו של הסוכנות הציונית. השלכת מטען למים והתערבות של גורמים בהסתדרות הציונית הביאו לביטול הגזרה והמשך העלייה לספינה.{{הערה|הטסגי, עמ' 118 - 123.}}
 
בין המעפילים על סיפונה של הקזבק נמנו חבר הכנסת לעתיד [[צבי צימרמן]], הרב וההיסטוריון [[משה כרמלי-וינברגר]] וה[[שופט|שופטת]] המחוזית [[רות אליעז-שטרנברג]].
 
==לקריאה נוספת==
* אהרן ‬הטסגי, '''קזבק''': תעודת זמננו (מ[[הונגרית]]: [[דוד גלעדי|ד' גלעדי]]), תל אביב: עם עובד, תש"ה-1945.