תאודור פונטאנה

תיאודור פונטאנה

תיאודור פונטאנה (גרמנית: Theodor Fontane‏; 30 בדצמבר 1819 - 20 בספטמבר 1898) היה סופר ומשורר גרמני מהזרם הריאליסטי.

תיאודור פונטאנה נולד בנוֹירוּפּין שבפרוסיה. אביו היה רוקח, ובשנת 1836 התחיל לעבוד אף הוא כשוליה של רוקחים. הוא המשיך את לימודיו בלייפציג, ומשרתו הראשונה כרוקח הייתה בדרזדן. בהיותו בן 20 החל לכתוב שירים, בעיקר בלאדות ורומאנסות על נושאים היסטוריים. הוא גם פרסם מאמרים פוליטיים בעיתונות. ב־1849 נטש את הרוקחות והחליט להתפרנס מכתיבה עיתונאית.

הספרים הראשונים שהנחילו לו פרסום היו קובצי שירה שיצאו לאור ב־1850 : קובץ בלדות "גברים וגיבורים, שמונה שירים פרוסיים" שנכתבו בהשראה סקוטית, ומחזור רומאנסות, "על אודות רוזאמונדה היפה".

הוא נשלח ללונדון ככתב של העיתונות הפרוסית, והתגורר שם מ־1855 עד 1859, ב־1859 חזר לברלין. אחרי כן היה כתב צבאי במלחמות שניהלה פרוסיה נגד שכנותיה בשנים 1864, 1866, ו־1870-1871. במלחמה האחרונה, מלחמת פרוסיה צרפת, נפל פונטאנה בשבי הצרפתי בשעה שסייר בשדה המערכה. הוא היה במאסר שלושה חודשים, ושוחרר הודות להתערבותו של ביסמרק עצמו.

בשנים 1862 עד 1882 פרסם רשמי מסעות שערך לאורכה ולרחבה של מולדתו, בארבעה כרכי "נדודים על פני מארק ברנדנבורג", וכן ראו אור שלושה ספרים בנושאים צבאיים.

למרות שפונטאנה ידוע בעיקר בזכות הרומאנים שלו, הוא התחיל לכתוב רומנים רק בשני העשורים האחרונים של חייו. ב־1878 יצא לאור הרומן הראשון פרי עטו "לפני הסערה", רומן היסטורי שנכתב בסגנונו של סר וולטר סקוט. הוא היה סופר פורה ופרסם ספר כמעט כל שנה. הרומנים והנובלות שלו נחשבים עד היום לפיסגת הפרוזה הגרמנית הריאליסטית במאה ה־19.

הרומן "אֶפי בריסט", שיצא לאור ב־1894, הוא אחד הרומנים הידועים ביותר בשפה הגרמנית. הוא עוסק בבגידה של אישה צעירה הנשואה לגבר מבוגר ממנה, והטרגדיה הנובעת מכך. מקומו של הרומן לצד "אנה קארנינה" ו"מאדאם בובארי", המציגים את הנישואים במאה ה־19 מנקודת מבטה של האישה. הספר תורגם לעברית על ידי נילי מירסקי, ויצא לאור בהוצאת עם עובד (1981).

מספריו

• לפני הסערה (1878)
• L'adultera‏ (1882)
• תעיות וטעיות (1887)
• הגברת ג'ני טרייבל (1892)
• שטכלין (1898)

כתביו שתורגמו לעברית

• סטינה: רומן [1890], תורגם לעברית בידי חיים תרסי, תל אביב: הקורא, [תשי"-].
• אפי בריסט [1894] (תרגמה מגרמנית והוסיפה אחרית-דבר והערות: נילי מירסקי), תל אביב: עם עובד, תשמ"א-1981.