לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "הרמת מסך"

הוסרו 117 בתים ,  לפני 6 שנים
בדרך כלל, נטל הרמת המסך הוא על כתפי התובעים, ועל פי רוב זהו נטל שאינו פשוט להוכחה. חוק החברות נועד במקורו להגן על בעלי החברות ולעודד פעילות עסקית, ובעלי חברות רבים פועלים באופן מתוחכם ומנצלים פרצות ב[[חוק]]. המבחנים הקבועים בחוק מנוסחים בצורה כוללנית המאפשרת לשופט שיקול דעת נרחב, וכל מקרה נשקל לגופו ובהתאם לנסיבות התרחשותו. ובלשונו של [[בית המשפט העליון]]: "הרמת מסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם עשיית הצדק והיושר ושמירה על שלום הציבור". (ע"א 4606/90).
 
התוצאה המעשית של הרמת המסך היא: כל [[עוולה]] המיוחסת לחברה, מיוחסת גם לגורמים מסוימים בחברה – בעלים, בעלילבעלי מניות או נושאי תפקידים בה. עליהם לשאת בחוב נקוב, בסכום שנקבע בתביעת נזיקין, באישום [[משפט פלילי|פלילי]] או בכל עוולה אחרת המיוחסת לחברה.
 
הרמת מסך היא אחד מכמה מנגנונים המקשרים בין העוולה לבין בעלי מניות או נושאי תפקידים בחברה. מנגנון דומה הוא הטלת "אחריות אישית" על גוף או [[אורגן (חברה בע"מ)|אורגן]] בחברה, וקביעת האופי של אחריותו לנזק שנגרם או לחוב שנוצר. השימוש בקביעת ה"אחריות האישית" מייחס את העוולה לאורגן וקובע את אחריותו – על פיה ניתן לתבוע את האורגן בתביעה נפרדת. כך למשל ניתן לחייב באחריות אישית גורם כלשהו בחברה, בעוד החברה עצמה לא תישא בתוצאות.
 
==קישורים חיצוניים==