בחירות בשיטה היחסית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ספר (שיחה | תרומות)
מ סקריפט החלפות (מסוי, בדרך כלל)
Tmorid (שיחה | תרומות)
שורה 14: שורה 14:
==יתרונות השיטה היחסית==
==יתרונות השיטה היחסית==
===ייצוג הולם של קול הבוחר===
===ייצוג הולם של קול הבוחר===
כאמור, בבחירות יחסיות הצפי הוא שהמושבים בפרלמנט יחולקו לפי אחוז הקולות שהם קיבלו בבחירות. כלומר, נניח ורשימה מסויימת קיבלה 10% מקולות הבוחרים, 10% מהמושבים בפרלמנט יהיו שלה.
בבחירות יחסיות
בשונה מהשיטה הרובנית, אשר מעודדת פרלמנט דו מפלגתי, בשיטה היחסית מתחדד ריבוי המפלגות בפרלמנט, ולרוב משטרים הנוהגים בשיטת בחירה זו הינם [[משטר קואליציוני|משטרים קואליציונים]], אשר דורשים מספר של מפלגות לטובת הקמת ממשלה.

עם זאת, ניתן מקום רב למפלגות סקטוריאליות ומפלגות אשר דוגלות בהשקפות עולם מסויימות, ובשיטה היחסית קל להן יותר להיבחר לפרלמנט, שכן מספר המושבים בפרלמנט או במחוז מתחלק לפי יחס קולות הבוחרים, בניגוד לשיטה הרובנית שבה הרשימה הגדולה ביותר גורפת את כלל הקולות באותו מחוז (בשיטה אזורית בלבד).

===קשר בין בוחר לנבחר===
בשיטת בחירות יחסית ניתן לחלק את המדינה למחוזות בחירה וניתן שלא. בחלוקה למחוזות בחירה מתקבל קשר אישי בין הבוחר לנבחר, שכן חבר הפרלמנט שנבחר יודע שעליו לייצג אזור מסויים במדינה אם ברצונו להיבחר שוב בבחירות הבאות. בשיטת בחירות יחסית ארצית, כמו ב[[שיטת הבחירות בישראל|ישראל]], אין קשר בין הבוחר לנבחר וזהו אחד הנושאים העולים לדיון כאשר דנים ב[[שינוי שיטת הממשל בישראל|רפורמה בשיטת הממשל בישראל]].

==חסרונות השיטה היחסית==
==חסרונות השיטה היחסית==
==שיטת הבחירות היחסית בישראל==
==שיטת הבחירות היחסית בישראל==

גרסה מ־15:10, 30 בנובמבר 2014

בחירות בשיטה היחסית (או בחירות יחסיות) הן בחירות בהן חלוקת הנציגים בפרלמנט (או במחוז מסוים) מתבצעת באופן יחסי לחלוקת קולות הבוחרים. זאת לעומת השיטה הרובנית (או הרובית) שבה המפלגה אשר זכרה במירב הקולות במחוז גורפת את כל המושבים של אותו מחוז. לדוגמה אם הצביעו למפלגה מסוימת 10% מכלל בעלי זכות ההצבעה, המפלגה תזכה ב10% מהמושבים בפרלמנט (במדינות בעלי מדד ייצוגיות גבוה).

כמובן שיחד עם השיטה מונהג סף חסימה חוקי ("אחוז החסימה") אשר מונע ממפלגות שמספר הקולות שקיבלו הינו מתחת לסף להיספר, ובכך נמנע מהן להיכנס לפרלמנט.

שיטה זו גורמת בדרך כלל לייצוג של מגוון קולות ומפלגות בפרלמנט ומתאימה לחברות מפולגות כמו בישראל.

שיטות שונות לבחירות היחסיות

בחירות יחסיות יכולות להתקיים גם בשיטת בחירות אזורית וגם בשיטת בחירות ללא אזורי בחירה. בחלוקה לאזורי בחירה המדינה מחולקת לאזורי בחירה (או מחוזות) כך שכל אדם מצביע או למחוז שלו (אם הבחירות הן מחוזיות בלבד) או למחזור ולפרלמנט בבחירות ארציות כאחד.

חלוקה לאזורי בחירה

חלוקה לאזורי בחירה והצבעה ארצית

יתרונות השיטה היחסית

ייצוג הולם של קול הבוחר

כאמור, בבחירות יחסיות הצפי הוא שהמושבים בפרלמנט יחולקו לפי אחוז הקולות שהם קיבלו בבחירות. כלומר, נניח ורשימה מסויימת קיבלה 10% מקולות הבוחרים, 10% מהמושבים בפרלמנט יהיו שלה. בשונה מהשיטה הרובנית, אשר מעודדת פרלמנט דו מפלגתי, בשיטה היחסית מתחדד ריבוי המפלגות בפרלמנט, ולרוב משטרים הנוהגים בשיטת בחירה זו הינם משטרים קואליציונים, אשר דורשים מספר של מפלגות לטובת הקמת ממשלה.

עם זאת, ניתן מקום רב למפלגות סקטוריאליות ומפלגות אשר דוגלות בהשקפות עולם מסויימות, ובשיטה היחסית קל להן יותר להיבחר לפרלמנט, שכן מספר המושבים בפרלמנט או במחוז מתחלק לפי יחס קולות הבוחרים, בניגוד לשיטה הרובנית שבה הרשימה הגדולה ביותר גורפת את כלל הקולות באותו מחוז (בשיטה אזורית בלבד).

קשר בין בוחר לנבחר

בשיטת בחירות יחסית ניתן לחלק את המדינה למחוזות בחירה וניתן שלא. בחלוקה למחוזות בחירה מתקבל קשר אישי בין הבוחר לנבחר, שכן חבר הפרלמנט שנבחר יודע שעליו לייצג אזור מסויים במדינה אם ברצונו להיבחר שוב בבחירות הבאות. בשיטת בחירות יחסית ארצית, כמו בישראל, אין קשר בין הבוחר לנבחר וזהו אחד הנושאים העולים לדיון כאשר דנים ברפורמה בשיטת הממשל בישראל.

חסרונות השיטה היחסית

שיטת הבחירות היחסית בישראל

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אמנון רובינשטיין (עם אדם וולפסון), באין ממשלה - איך לתקן את קלקולי המשטר, הוצאת זמורה ביתן (2012).
  • ניר אטמור (בהנחיית אשר אריאן), שיטות לבחירת בתי נבחרים דמוקרטיים, ירושלים, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה (2010).
  • דיסקין אברהם, בחירות ובוחרים בישראל,1971
  • ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל, האוניברסיטה הפתוחה , 1989.
  • שינוי שיטת הבחירות בישראל, אופיר העברי, 1994.