קבורה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Tuviabi (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Tuviabi (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 71: שורה 71:


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* [[מאיר בר-אילן (חוקר)|מאיר בר-אילן]], [https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0040.html הקבורה בנחלת אבות בין היהודים בעת העתיקה], א' זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 229-212.
* [[מאיר בר-אילן (חוקר)|מאיר בר-אילן]], [https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0040.html הקבורה בנחלת אבות בין היהודים בעת העתיקה], א' זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 229-212
*אירית יזרסקי, "מנהגי קבורה בתקופת הברזל II א-ב ב[[שומרון]], '''ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור''', כרך ל, הוצאת [[החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה]], 2011, עמ' 233-215
*אירית יזרסקי, "מנהגי קבורה בתקופת הברזל II א-ב ב[[שומרון]], '''ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור''', כרך ל, הוצאת [[החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה]], 2011, עמ' 233-215
*אלי ינאי, "מנהגי קבורה בתקופת הברונזה הביינימית באגן תחתון של האיילון והירקון", '''ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור''', כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 234-255
*אלי ינאי, "מנהגי קבורה בתקופת הברונזה הביינימית באגן תחתון של האיילון והירקון", '''ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור''', כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 234-255

גרסה מ־09:32, 24 בדצמבר 2014

קבר שיח' מהתקופה העות'מאנית בחוף אשקלון, ובסמוך לו בית מלון חדש שנבנה בהשראת כיפתו הלבנה בתכנון האדריכל יעקב רכטר
קבר נבי רובין שבחולות פלמחים
מבנה קבר ערבי קדום בכניסה הדרומית למושב עזריקם, 6/10
קבר אחים של הרוגי פרעות תרפ"ט, בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב
ארון קבורה אנתרופואידי מדיר אל בלח
הכנה לקבורה בקומות
כוכי קבורה חצובים באבן חול בפטרה (ירדן)

קבורה היא הטמנת חפץ, בעל חיים או אדם באדמה לאחר המוות או, בחפץ, הפסקת השימוש בחפץ. לרוב זה מבוצע על ידי חפירת בור באדמה, השמת האובייקט בתוכו ומילוי הבור מחדש באדמה שהוצאה מתוכו. לרוב, מעל הבור מוצבת מצבה הנושאת אפרטים על הקבור. קבורת אנשים לאחר מותם נהוגה בתרבויות רבות.

הסיבות לקבורה

לקבורת בני אנוש מספר סיבות:

  • למען שמירת ההיגיינה:
    • גופות רקובות עמוסות בחיידקים. חיידקים אלו יעילים לפעולת ההרקבה אך רבים מהם מזיקים לאנשים החיים.
    • גוויה רקובה פולטת ריח לא נעים כתוצאה מהגזים הנפלטים מתהליך הריקבון שנעשה על ידי החיידקים. קבורה מונעת את הפצת הריחות.
    • בתרבויות רבות נחשב מראה הגופה לבלתי נעים. הקבורה מונעת את האפשרות להתקל בגוויות.
  • בתרבויות רבות יש ערך לכבוד המת. הנה כמה היבטים לכך:
    • כבוד לשיירים הגופניים נחשב הכרחי. אם הגופה תשאר שוכבת מעל פני האדמה, בעלי חיים עשויים לאכול את הגוויה, מה שנחשב לחוסר כבוד בתרבויות רבות (אך לא בכולן).
    • קבורה יכולה להחשב כניסיון לתמוך בקרוביו של המנוח. על ידי הרחקת הגופה ממראה העין, הכאב של אובדן האהוב יכול להחלש.
    • תרבויות רבות מאמינות בעולם הבא. הקבורה לעתים תכופות נתפשת כצעד הכרחי בדרך של המנוח אל העולם הבא.
    • אנשים רבים נוהגים 'לדבר' עם המת על יד קברו ולקוות שהוא שומע אותם בעולם הבא

היסטוריה

ערך מורחב – קברים וקבורות בתקופת הברונזה הביניימית

קבורה התבצעה עוד משחר ההיסטוריה, כאשר האדם הניאנדרטלי כבר נהג לקבור את קרוביו שמתו עם חפציהם האישים, על מנת שיסייעו להם בעולם הבא.

המצרים העתיקים היו "מומחים" לקבורה ונהגו לקבור את הפרעונים בכבוד והדר חסר תקדים:

  • גופותיהם נחנטו, איבריהם הפנימים - שנוטים להירקב - הוצאו והוטמנו בכדים.
  • הגופה החנוטה נעטפה בתכריכים והוכנסה לתוך ארון מפואר בצלמו של הפרעה, שנקרא סרקופג.
  • חפציו האישיים, כולל משרתיו ושפחותיו, נחנטו עמו ונקברו עמו.
  • הפרעה, אוצרותיו וקברו הוטמנו בליבה של פירמידה ענקית שכללה ציורים וכתבי הירוגליפים המפארים את חייו ומתארות את עלילות הגבורה שלו, עיטורים אומנותיים וכן מספר מלכודות כנגד בוזזי קברים. הפרמידה שימשה כשער לעולם הבא עבור הפרעה, וכן מצבה נצחית לזכרו בעולם הזה.

בארץ ישראל בתקופה העתיקה הייתה נהוגה הקבורה במנהרות קבורה תת-קרקעיות. עבור אנשים חשובים, הוקם גל אבנים גבוה כמצבה.

בימי הביניים החלו כבר להכשיר משטחים הנועדים לקבורה מרוכזת, והם היו תחילת בתי הקברות המודרניים. בשטחים אלה - שלרוב הוקצו בחצר של הכנסייה המקומית או בית הכנסת (ליהודים), המתים נטמנו זה ליד זה במרווח מסוים, ועל כל בור הוקמה מצבה הנושאת את שם המנוח. כך יכלו קרובי הנפטר לפקוד את הקבר. אנשים בכירים וחשובים כגון מלכים, כהני דת בדרגה גבוהה וגיבורי האומה נקברו בתוך הקתדרלה עצמה, בכוכים שנחפרו בתוכה. מעל הכוך הוקמה מצבה מפוארת המהללת את הנפטר.

רק במאה ה-19 החלו להכשיר משטחים גדולים והמוניים לכלל האוכלוסייה, כאשר תהליך הקבורה הופקע מידיה הבלעדיות של הכנסייה. הצורך בבתי הקברות הגדולים נוצר עקב מגמת העיור המואצת והתפוצצות האוכלוסין, כמו כן המספר הרב של ההרוגים במלחמות ששטפו את רחבי אירופה.

בעקבות מחסור בשטחים במדינת ישראל, התחילו לקבור את המתים בקומות ובכך לחסוך מקום. למרות הסכמת הממסד הדתי היהודי לקבורה שכזאת, רבים בארץ עדיין לא מוכנים נפשית לקבלה ומעדיפים קבורה רגילה.

שיטות קבורה

  • קבורת שדה: שיטת הקבורה הנפוצה, שבה לכל נקבר חלקת קבר משלו. בקבורת שדה נקברים כ-270 נפטרים בדונם.
  • קבורת מכפלה או קבורה זוגית: קבורה של שני בני זוג זה מעל זה, כשאדמה מפרידה ביניהם. הנפטר הראשון מבין השניים נטמן עמוק באדמה, ובבוא העת הנפטר השני נטמן מעליו. שיטה זו מכפילה את מספר המתים שניתן לקבור בשטח אדמה נתון.
  • קבורת סנהדרין: קבורה בכוכים שנחפרו במורדות גבעה או הר.
  • קבורה רמה: קבורה במשטחים מדורגים.
  • קבורה רוויה מספר שיטות קבורה כגון בקומות, המצמצמות את גודל הקרקע שבשימוש לקבורה[1].

קבר אחים

במצבי אסון ומלחמה, שבהם יש הרוגים רבים שלא ניתן לזהותם עקב נסיבות מותם, או שאין אפשרות לעסוק בזיהוים עקב צוק העתים, נהוג לקבור את המתים בקבר משותף, הקרוי קבר אחים. לעתים קבר אחים הוא קבר זמני, ועם שינוי הנסיבות מושקע מאמץ בזיהוי השרידים בקבר זה, כדי להביא כל אחד מהמתים לקבר משלו.

במהלך השואה נוצרו קברי אחים בתהליך ההשמדה, כאשר אנשים נלקחו אל בור ירי, שהפך לקברם המשותף לאחר שנורו ונפלו לתוכו.

ראו גם

תהליכים הקשורים בקבורה

שיטות אלטרנטיביות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים