ויליאם קרוקס – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
===קריירה=== |
===קריירה=== |
||
בין השנים [[1850]]-[[1854]] קרוקס שימש כעוזר במכללה, ועד מהרה החל לעבוד על עבודה מקורית משלו, לא בתחום ה[[כימיה אורגנית|כימיה האורגנית]] כפי שמורו [[אוגוסט וילהלם פון הופמן]] קיווה שיעשה, אלא בחקר [[תרכובת|תרכובות]] חדשות של היסוד [[סלניום]], שעזר לו לפתח את מאמריו הראשונים בשנת [[1851]]. כשקרוקס עזב את המכללה המלכותית ב-1854 הוא התחיל לעבוד בתור מפקח המחלקה ה[[מטאורולוגיה|מטאורולוגית]] ב[[מצפה רדקליף]] שב[[אוניברסיטת אוקספורד]], ובשנת [[1855]] הוא מונה למרצה בכימיה ב[[אוניברסיטת צ'סטר|מכללה להכשרה של צ'סטר]]. לאחר שקרוקס התחתן ועבר ללונדון, הוא החל להקדיש זמן לעבודה עצמאית. משנת [[1880]] קרוקס גר ב[[גני קנזינגטון]], שם הוא עתיד לבצע את כל עבודותיו ב[[מעבדה|מעבדתו]] הפרטית. ב-[[1904]] זכה ב[[מדליית קופלי]] מטעם החברה המלכותית. |
בין השנים [[1850]]-[[1854]] קרוקס שימש כעוזר במכללה, ועד מהרה החל לעבוד על עבודה מקורית משלו, לא בתחום ה[[כימיה אורגנית|כימיה האורגנית]] כפי שמורו [[אוגוסט וילהלם פון הופמן]] קיווה שיעשה, אלא בחקר [[תרכובת|תרכובות]] חדשות של היסוד [[סלניום]], שעזר לו לפתח את מאמריו הראשונים בשנת [[1851]]. כשקרוקס עזב את המכללה המלכותית ב-1854 הוא התחיל לעבוד בתור מפקח המחלקה ה[[מטאורולוגיה|מטאורולוגית]] ב[[מצפה רדקליף]] שב[[אוניברסיטת אוקספורד]], ובשנת [[1855]] הוא מונה למרצה בכימיה ב[[אוניברסיטת צ'סטר|מכללה להכשרה של צ'סטר]]. לאחר שקרוקס התחתן ועבר ללונדון, הוא החל להקדיש זמן לעבודה עצמאית. משנת [[1880]] קרוקס גר ב[[גני קנזינגטון]], שם הוא עתיד לבצע את כל עבודותיו ב[[מעבדה|מעבדתו]] הפרטית. ב-[[1904]] זכה ב[[מדליית קופלי]] מטעם החברה המלכותית. |
||
לפני שעסק ב[[מדע]] היה יזם מצליח, שהתעשר מהפיכת אלפי טונות של אשפת לונדון ל[[דשן]]. בערך בגיל ארבעים עזב את הכימיה והחל לחקור מעבר של [[חשמל]]. קרוקס העביר חשמל דרך שפופרות, וערך ניסויים בגזים שונים בתוך השפופרות. גילה תופעות מוזרות כמו טבעות מאירות שרצו לאורך השפופרת, או כדורי אוויר וורודים. בהשפעת התופעות המסתוריות הללו הפך למאמין ברוחות ושדים, עזב את המדע והחל לחקור תופעות על טבעיות. בעקבותיו החלו מדענים לחקור את התופעות ב"שפופרת קרוקס", המכונה כיום "שפופרת התפרקות". זו התפתחה בהמשך לנורה פלואורסצנטית. |
|||
{{מיון רגיל:קרוקס, ויליאם}} |
{{מיון רגיל:קרוקס, ויליאם}} |
||
גרסה מ־12:41, 11 בינואר 2015
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים ריקים [ פרסים והנצחה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
17 ביוני 1832 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 1919 (בגיל 86) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| ענף מדעי | כימיה פיזיקלית |
| מקום קבורה |
בית הקברות ברומפטון |
| מקום לימודים |
אימפריאל קולג' |
| מוסדות |
אוניברסיטת צ'סטר |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| גילוי יסוד התליום | |
  | |
סר ויליאם קרוקס (17 ביוני 1832 - 4 באפריל 1919; באנגלית: Sir William Crookes) היה כימאי ופיזיקאי בריטי, בעל אות מסדר ההצטיינות ונשיא החברה המלכותית בשנים 1913-1915. קרוקס למד במכללה המלכותית של הכימיה (RCC) בלונדון ועבודתו העיקרית היא בתחום הספקטרוסקופיה.
ביוגרפיה
ויליאם קרוקס נולד בלונדון שבאנגליה לג'וזף קרוקס, חייט ממוצא צפון אנגלי, ולמארי סקוט. הקריירה המדעית שלו החלה כשהיה בן 15, כשהתחיל ללמוד במכללה המלכותית של הכימיה שבכיכר הנובר בלונדון.
קריירה
בין השנים 1850-1854 קרוקס שימש כעוזר במכללה, ועד מהרה החל לעבוד על עבודה מקורית משלו, לא בתחום הכימיה האורגנית כפי שמורו אוגוסט וילהלם פון הופמן קיווה שיעשה, אלא בחקר תרכובות חדשות של היסוד סלניום, שעזר לו לפתח את מאמריו הראשונים בשנת 1851. כשקרוקס עזב את המכללה המלכותית ב-1854 הוא התחיל לעבוד בתור מפקח המחלקה המטאורולוגית במצפה רדקליף שבאוניברסיטת אוקספורד, ובשנת 1855 הוא מונה למרצה בכימיה במכללה להכשרה של צ'סטר. לאחר שקרוקס התחתן ועבר ללונדון, הוא החל להקדיש זמן לעבודה עצמאית. משנת 1880 קרוקס גר בגני קנזינגטון, שם הוא עתיד לבצע את כל עבודותיו במעבדתו הפרטית. ב-1904 זכה במדליית קופלי מטעם החברה המלכותית.
לפני שעסק במדע היה יזם מצליח, שהתעשר מהפיכת אלפי טונות של אשפת לונדון לדשן. בערך בגיל ארבעים עזב את הכימיה והחל לחקור מעבר של חשמל. קרוקס העביר חשמל דרך שפופרות, וערך ניסויים בגזים שונים בתוך השפופרות. גילה תופעות מוזרות כמו טבעות מאירות שרצו לאורך השפופרת, או כדורי אוויר וורודים. בהשפעת התופעות המסתוריות הללו הפך למאמין ברוחות ושדים, עזב את המדע והחל לחקור תופעות על טבעיות. בעקבותיו החלו מדענים לחקור את התופעות ב"שפופרת קרוקס", המכונה כיום "שפופרת התפרקות". זו התפתחה בהמשך לנורה פלואורסצנטית.