צבי אריה סלור – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:צבי אריה סלור.png|250px|ממוזער|שמאל|צבי אריה סלור{{תמונה להחלפה}}]] |
|||
{{אין תמונה|גבר|יישור=שמאל}} |
|||
'''צבי אריה סלור''' ([[1 בינואר]] [[1875]] - [[15 ביוני]] [[1959]]), היה [[רופא]] ב[[פתח תקוה]] ו[[כפר סבא]]. הצטיין בעזרתו לפליטי [[תל אביב]] [[גירוש תל אביב|שגורשו]] לכפר סבא על ידי ה[[טורקיה|טורקים]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. |
'''צבי אריה סלור''' ([[1 בינואר]] [[1875]] - [[15 ביוני]] [[1959]]), היה [[רופא]] ב[[פתח תקוה]] ו[[כפר סבא]]. הצטיין בעזרתו לפליטי [[תל אביב]] [[גירוש תל אביב|שגורשו]] לכפר סבא על ידי ה[[טורקיה|טורקים]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. |
||
גרסה מ־09:37, 15 בינואר 2015
צבי אריה סלור (1 בינואר 1875 - 15 ביוני 1959), היה רופא בפתח תקוה וכפר סבא. הצטיין בעזרתו לפליטי תל אביב שגורשו לכפר סבא על ידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה.
קורות חייו
הוא נולד בירושלים ובהיותו נער נתקל בקצין טורקי הפוגע בכבודה של אישה יהודיה. הוא הכה את הקצין מכות נמרצות וכדי להצילו מעונש מוות הבריחו אותו הוריו לגרמניה.
סלור למד רפואה במשך שלוש שנים בהמבורג אבל יצר הנדודים גבר עליו וביחד עם חברו יצא למסע נדודים ברחבי אירופה. כעבור שנתיים התגייסו השניים ללגיון הזרים הצרפתי ונשלחו לשרת במאוריטניה. לאחר שנתיים מאסו בשירות הצבאי והחליטו לערוק למרות שידעו כי העונש על עריקה הוא מוות.
בהיותם במדבר התנפלו עליהם שודדים ששדדו את נשקם ורצו להרוג אותם. סלור שדיבר ערבית הציג את עצמו וחברו כתיירים מוסלמים מטורקיה ושכנע את השודדים לא להרוג אותם כי בין כה וכה הם ימותו במדבר ללא אוכל ומים.
לאחר ששוחררו על ידי השודדים נישבו השניים על ידי נוודים ברברים שהפכו אותם לעבדים. שנה שלמה הם עבדו בכריתת שיחי הרותם המדברי להסקה. כשחלה אחד מבני השבט התנדבו השניים לרפאו והצליחו. שמם יצא למרחוק וחולים רבים משבטי הברברים בדרום מרוקו נהרו אליהם.
בשלב מסוים הציע ראש השבט לסלור את בתו לאישה. סלור חשש כי סירוב יסכן את חייו ונישא לה. בשנת 1899 נולדה לו בת.
לבסוף הצליחו השניים להימלט ולהגיע למרקש. בהיותם עריקים הם ביקשו מקלט בביתו של הרב היהודי במקום.
לאחר שלושה חודשים חלתה בתו של מלך מרוקו. המלך העביר קול קורא בארצו להתפלל לשלום בתו ובאותה העת הוכרז שאם היא תמות יוצאו כל היהודים במרוקו להורג.
סלור התנדב לטפל בחולה בתנאי שתוענק לו חסינות. הוא בדק אותה בעזרת מישוש כשהוא עומד מאחורי וילון וממשש את בטנה. בצורה זו אבחן סלור את מחלתה וטיפל בה בהצלחה. המלך ביקש מסלור להיות רופא החצר שלו ופרש את חסותו על שני העריקים.
סלור פתח מרפאה במרקש ושימש בה כ"רופא" לקהילה היהודית ולאנשי החצר של המלך.
שובו לארץ ישראל
בשנת 1901 חזר סלור לארץ ישראל לאחר שקיבל רשות מהמלך. הוא התיישב בפתח תקוה ובשנת 1911 פתח מרפאה ובית מרקחת במושבה כפר סבא. תוארו הרשמי היה רוקח-חובש היות שלא הוסמך כרופא אולם בימי הטורקים לא הקפידו על כך והוא שימש למעשה גם כ"רופא".
במרץ 1917 בעת מלחמת העולם הראשונה, עם התקדמות הבריטים, הוטלה גזירת גירוש על 9,000 יהודי תל אביב ויפו. בתל אביב הוקם וועד הגירה מרכזי בראשות מאיר דיזנגוף שתפקידו היה לסייע לוועדי ההגירה המקומיים בקליטתם ובטיפולם במגורשים. רבים העדיפו להגיע לכפר סבא בגלל קרבתה לתל אביב. בחירה זו התבררה עד מהרה כטעות. במושבה היו רק כמה עשרות תושבים שלא יכלו לקלוט את המגורשים שמספרם הגיע למעלה מ-1200 נפש. לא היו מקומות דיור, תעסוקה, מזון ותנאי תברואה. המגורשים בנו סוכות ביער האקליפטוסים המוכר כיום בכפר סבא כ "יער אוסישקין".
סלור נטל על עצמו לטפל במגורשים. הוא בנה בית חולים מאולתר וטיפל בחולי המלריה וטיפוס הבטן שהתפרצו בגלל תנאי ההגיינה הירודים והמחסור במים זורמים. הוא טיפל ללא תמורה כספית ואף קנה בכספו חיטה בכפרים הערביים הסמוכים. באחת הפעמים אסרו הטורקים את הגברים והובילו אותם לטול כרם סלור יצא מיד ושכנע את הפחה לשחרר אותם.
המחלות עשו שמות במגורשים. 248 גברים נשים וטף נפטרו ונקברו בבית הקברות שהוא היום בית הקברות הצבאי וגן הזיכרון. במקום רק 47 מצבות, ברובן אנונימיות.
השלטונות הבריטים דרשו מסלור להציג תעודה של רופא מוסמך שלא הייתה ברשותו. בשנת 1926 בהיותו בן 51 יצא לז'נבה להשלים את לימודי הרפואה. הוא חזר לכפר סבא כרופא מוסמך וביקש לפתוח שוב את מרפאתו. משנתקל בקשיים עזב שוב למרוקו ועבד במקנס ובקזבלנקה. במאי 1946 חזר שוב ארצה. ב-16 ביוני 1946 נהרג בנו, יחיאל סלור ב"ליל הגשרים" בפיצוץ גשר א-זיב. ד"ר סלור המשיך לעסוק ברפואה עד פטירתו ונקבר בפתח תקוה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- צבי אריה סלור, באתר "ראשונים"
- צבי אריה סלור, באתר של גילי חסקין