לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "הטיול הגדול"

נוספו 4 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
בוט החלפות: \1וונציה, ריצ'רד, שנייה\1, אזור, שווייץ, \1ייחודי
מ (הוספת קטגוריה:טקסי חניכה באמצעות HotCat)
מ (בוט החלפות: \1וונציה, ריצ'רד, שנייה\1, אזור, שווייץ, \1ייחודי)
[[קובץ:Pantheon-panini.jpg|ממוזער|פנים [[הפנתאון ברומא]]. ציור של [[ג'ובאני פאולו פאניני]] מהמאה ה-18.]]
'''הטיול הגדול''' (מצרפתית '''Grand Tour'''), היה טיול מסורתי שערכו גברים צעירים מהמעמד הגבוה ב[[אירופה]] ברחבי היבשת. המנהג היה נפוץ בין השנים [[1600]] עד לשנות ה-40 של המאה ה-19, יחד עם הופעת [[תחבורה מסילתית]] אפקטיבית באירופה. הטיול שימש למטרות חינוכיות, והיווה מעיין [[טקס מעבר]]. המנהג היה מזוהה במיוחד עם האצולה הבריטית ובעלי האדמות העשירים, אולם היה נפוץ גם במדינות צפון אירופה הפרוטסנטיות ביבשת, והחל במחצית השניההשנייה של המאה ה-18, גם על ידי דרום וצפון אמריקאית.
 
המטרה העיקרית של הטיול היה בחשיפה של הצעיר למורשת התרבותית של העולם הקלאסי ושל הרנסאנס. הטיול איפשר חשיפה ליצירות יחודיותייחודיות של אמנות, ארכיטקטורה, ומוזיקה, שבימים ההם הייתה הרבה פחות נגישה בלא הגעה פיזית למקום. הטיול היה נמשך בדרך כלל כמספר חודשים עד למספר שנים. את הטיול היו עורכים בליווי של מורה או מדריך בעל ידע, אשר היה מכונה קיקרון (על שם החכם הרומי [[קיקרו]]).
 
== היסטוריה ==
העיר [[רומא]] הייתה במשך שנים יעד לעולי רגל, בעיקר במהלך "שנות יובל" קתוליות. ספרו של תומאס קוריאט, Coryat's Crudities, שפורסם בשנת [[1611]], היווה השפעה ראשונה על מנהג הטיול הגדול. השפעה נוספת היא הטיול של הארל מארונדל (Earl of Arundel), אשר הגיע לאיטליה ונאפולי, ואותו ערך עם אשתו וילדיו בין השנים 1913-14. מדריך הטיול שלו היה האדריכל הבריטי המפורסם [[איניגו ג'ונס]], אשר היה רק בתחילת דרכו באותה עת. בשנת [[1648]], לאחר הסכמי שלום מינסטר, בין ההולנדים לספרדים, החל המנהג לתפוס יותר תאוצה. לפי [[המילון האנגלי של אוקספורד]], נעשה שימוש לראשונה במושג "הטיול הגדול", בספר The Voyage of Italy של ריצ'ארדרד לסלס ( Richard Lassels), אשר פורסם לאחר מותו בלונדון, בשנת [[1670]]. בספר הוא הדגיש את ארבעת התחומים שטיול כזה יכול לעזור בהם: לשפר את האינטלקט, את הרמה החברתית, את הרמה האתית ואת הידע הפוליטי.
 
הרעיון לצאת לטייל למטרות סקרנות ולמידה החל להתפתח במהלך המאה ה-17. ספרו של [[ג'ון לוק]] משנת [[1690]], An Essay Concerning Human Understanding, עזר לקדם את הטענה שהידע מגיע לאדם מהעולם החיצוני, ומהגירויים החיצוניים של הסביבה אליה הוא חשוף. לכן, מי שרוצה ללמוד כמה שיותר, צריך לשנות את סביבתו, כדי להיחשף לגירויים חדשים. הטיול, אם כך, הפך לחיוני בשביל לפתח את החכמה והידע של האדם על העולם.
האתרים והמדינות בהם ביקרו במהלך הטיול השתנו במהלך השנים. הבריטים לרוב התחילו את המסלול בעיר הנמל [[דובר (אנגליה)|דובר]], משם הפליגו ל[[אוסטנדה]], [[קאלה]] או [[לה הבר]] ביבשת אירופה. משם המשיכו בלוויה של מדריך וקבוצת משרתים, לעתים כשהם שוכרים כרכרה גדולה, או להמשיך בטיול בסירה, עמה יכלו להגיע עד ל[[הרי האלפים]].
 
הטיול כלל לרוב את פריז, שם היו המטיילים שוכרים מדריך הדובר את השפה (שנחשבה לשפת האליטה באירופה במאות ה-17 וה-18), ושם היו יכולים לקחת שיעורים בצרפתית, ריקוד, סייף ורכיבה על סוס. משם לרוב היו ממשיכים לאיזוריםלאזורים העירוניים בשוויץבשווייץ, [[לוזאן]] או [[ז'נבה]], ומשם היו ממשיכים דרך הרי האלפים לצפון איטליה. שם היו מבקרים ב[[טורינו]], לעתים ב[[מילאנו]], ולעתים מספר חודשים ב[[פירנצה]], שם היו מבקרים ב[[גלריית אופיצי]], ונחשפים לאמנות הרנסאנס הגבוה ול[[פיסול רומי]]. לעתים היו עושים טיול קצר ל[[פיזה]], ומשם ממשיכים ל[[פאדובה]], [[בולוניה]] ו[[וונציה]], שנחשבה לאחד משיאי הטיולים בעיני הבריטים.
 
מונציהמוונציה היו ממשיכים המטיילים לרומא, שם ביקרו בהריסות רומא העתיקה, וצפו בציורים, פסלים וארכיטקטורה מהתקופה הנוצרית המוקדמת, הרנסאנס והבארוק ברומא. היו שהמשיכו ל[[נאפולי]] ללמוד מוזיקה, ולעתים היו נוסעים לבקר בהריסות הרומיות בערים [[פומפיי]] ו[[הרקולנאום]]. בתקופות מאורחות יותר, המטיילים הנועזים יותר, היו לעתים לוקחים סירה לסיציליה, שם היו מבקרים עתיקות יווניות, או לעתים אף מפליגים ליוון עצמה. לרוב נקודת הסיום של הטיול באיטליה הייתה בנאפולי או בפאסטום.
 
משם היו ממשיכים המטיילים לאזור דובר הגרמנית של אירופה, שם היו מבקרים ב[[אינסברוק]], [[וינה]], [[דרזדן]], [[ברלין]], [[פוטסדאם]], ולעתים היו גם מבלים זמן בלמידה באוניברסיטאות ב[[מינכן]] או ב[[היידלברג]]. משם היו המטיילים נוסעים להולנד או לפלנדריה, ומשם ממשיכים בחזרה לאנגליה.