אמיל ז'אק-דלקרוז – הבדלי גרסאות
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
אמיל אנרי ז'אק נולד בו[[וינה]] בשנת 1865. את השם אמיל ז'אק דלקרוז אימץ בהמשך לעצמו. אמו, ז'ולי ז'אק, הייתה מורה למוזיקה והקשר שלו למוזיקה נוצר כבר בילדותו. כצפוי, ובהשפעת אמו, החל דלקרוז את לימודי המוזיקה הפורמליים עוד בגיל הרך. כשמלאו לו 10, עקרה משפחתו את מגוריה ל[[ז'נבה]], [[שווייץ]], וב-1877 נכנס דלקרוז לקונסרבטוריון למוזיקה שם. הוא למד גם בקולג' של ז'נבה, שאותו לא העריך, כיון שראה בו "כלא", שהלימודים בו מבוססים בעיקר על חוקים וכללים ואין בו התייחסות לתחומי העניין של התלמידים. |
אמיל אנרי ז'אק נולד בו[[וינה]] בשנת 1865. את השם אמיל ז'אק דלקרוז אימץ בהמשך לעצמו. אמו, ז'ולי ז'אק, הייתה מורה למוזיקה והקשר שלו למוזיקה נוצר כבר בילדותו. כצפוי, ובהשפעת אמו, החל דלקרוז את לימודי המוזיקה הפורמליים עוד בגיל הרך. כשמלאו לו 10, עקרה משפחתו את מגוריה ל[[ז'נבה]], [[שווייץ]], וב-1877 נכנס דלקרוז לקונסרבטוריון למוזיקה שם. הוא למד גם בקולג' של ז'נבה, שאותו לא העריך, כיון שראה בו "כלא", שהלימודים בו מבוססים בעיקר על חוקים וכללים ואין בו התייחסות לתחומי העניין של התלמידים. |
||
בשנת 1881, היה חבר באגודה לספרות יפה, Belles-Lettres Literary Society, קבוצת סטודנטים שהקדישה את עתותיה למשחק, כתיבה וביצוע מוזיקה באופן כללי. אותו זמן גילה דלקרוז עניין ב[[הלחנה]], בעיקר. בשנת 1884 למד הלחנה אצל [[לאו דליב]] ו[[גבריאל פורה]]. בערך באותה שנה היה ב[[קומדי פרנסז]]. בהמשך למד הלחנה אצל מהיס לוסי, שהשפיע עליו בתהליך ההתפתחות הרתמית. בשנת 1886 היה עוזר [[מנצח]] בארג'ליה, שם גילה את [[מוזיקה עממית|מוזיקת העם]] ה[[ערבית]]. בקשר חסוג זה של מוזיקה, עמד דלקרוז על כך, שיש בנמצא עולמות שונים של ביטוי רתמי, שכל אחד מהם דורש דרך כתיבה שונה, כמו גם סגנון ביצוע ייחודי. בהתאם לכך,פיתח סוג חדש של [[כתב תווים]]. בשנת 1887, נסע לקונסרבטוריון של וינה, שם למד אצל [[אנטון ברוקנר]]. |
בשנת 1881, היה חבר באגודה לספרות יפה, Belles-Lettres Literary Society, קבוצת סטודנטים שהקדישה את עתותיה למשחק, כתיבה וביצוע מוזיקה באופן כללי. אותו זמן גילה דלקרוז עניין ב[[הלחנה]], בעיקר. בשנת 1884 למד הלחנה אצל [[לאו דליב]] ו[[גבריאל פורה]]. בערך באותה שנה היה ב[[קומדי פרנסז]]. בהמשך למד הלחנה אצל מהיס לוסי, שהשפיע עליו בתהליך ההתפתחות הרתמית. בשנת 1886 היה עוזר [[מנצח]] בארג'ליה, שם גילה את [[מוזיקה עממית|מוזיקת העם]] ה[[ערבית]]. בקשר חסוג זה של מוזיקה, עמד דלקרוז על כך, שיש בנמצא עולמות שונים של ביטוי רתמי, שכל אחד מהם דורש דרך כתיבה שונה, כמו גם סגנון ביצוע ייחודי. בהתאם לכך,פיתח סוג חדש של [[תו (מוזיקה)|כתב תווים]]. בשנת 1887, נסע לקונסרבטוריון של וינה, שם למד אצל [[אנטון ברוקנר]]. |
||
בשנת 1892 נרשם דלקרוז לקונסרבטוריון למוזיקה של ז'נבה, אך בשנת 1910 עזב את הקונסרבטוריון והקים בית ספר משלו בהלראו, סמוך ל[[דרזדן]]. רבים מתומכי ה[[מחחול מודרני|מחול המודרני]] של [[המאה ה-20]] למדו בבית ספרר זה, בהם קורט יוס והניה הולם, רודולף לאבאן, מריה ראמברט, אודאי שנקר ומרי ויגמן. ב-1911 הזמין הנסיף סרגיי וולקונסקי את דלקרוז ותלמידיו להציג את עבודתם ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]]. ב-1914 חזר דלקרוז לז'נבה שם פתח מוסד חדש וב-1920 עבר בית הספר להלראי לאקסנבורג, סמוך לווינה. בית ספר נסגר בהמשך בפקודת ה[[נאצים]]. |
בשנת 1892 נרשם דלקרוז לקונסרבטוריון למוזיקה של ז'נבה, אך בשנת 1910 עזב את הקונסרבטוריון והקים בית ספר משלו בהלראו, סמוך ל[[דרזדן]]. רבים מתומכי ה[[מחחול מודרני|מחול המודרני]] של [[המאה ה-20]] למדו בבית ספרר זה, בהם קורט יוס והניה הולם, רודולף לאבאן, מריה ראמברט, אודאי שנקר ומרי ויגמן. ב-1911 הזמין הנסיף סרגיי וולקונסקי את דלקרוז ותלמידיו להציג את עבודתם ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]]. ב-1914 חזר דלקרוז לז'נבה שם פתח מוסד חדש וב-1920 עבר בית הספר להלראי לאקסנבורג, סמוך לווינה. בית ספר נסגר בהמשך בפקודת ה[[נאצים]]. |
||
גרסה מ־11:57, 24 בפברואר 2015
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
אמיל ז'אק-דלקרוז (בצרפתית: Émile Jaques-Dalcroze 6 ביולי 1865 - 1 ביולי 1950) היה מלחין, מוזיקאי ומחנך מוזיקה שווייצרי, שפיתח את הריתמיקה, שיטה ללמוד ולחוות מוזיקה באמצעות תנועה.
"שיטת דלקרוז" עוסקת בהוראת מושגים מוזיקליים באמצעות תנועה. מגוון של אנלוגיות תנועה משמש למושגים מוזיקליים, לפיתוח תחושה כוללת וטבעית לביטוי מוזיקלי. דלקרוז גרס, שהפיכת הגוף לכלי נגינה מכוונן כראוי היא הדרך הטובה ביותר לייצר מסד מוזיקלי איתן ומלא-חיים. שיטת דלקרוז מורכבת משלושה יסודות שווים בחשיבותם: ריתמיקה, סולפג' ואלתור.[1]. משלושתם ביחד, לדברי דלקרוז, מורכב האימון המוזיקלי החיוני למוזיקאי שלם. בגישה אידאלית, מתלכדים יסודות מכל אחד מן הנושאים והתוצאה היא גישה להוראה, הנובעת מיצירתיות ותנועה.
את הקריירה שלו החל דלקרוז כפדגוג בקונסרבטוריון של ז'נבה בשנת 1892, שם לימד הרמוניה וסולפג'. בשיעורי הסולפג' שלו החל לבחון רבים מרעיונותיו הפדגוגיים המהפכניים והמשפיעים. בין 1903 ל-1910 החל דלקרוז להציג לפני קהל את שיטתו.[2] ב-1910, בעזרת התעשיין הגרמני וולף דוהרן, ייסד דלקרוז בהלראו, סמוך לדרזדן, בית ספר שהוקדש להוראת שיטתו. רבים למדו בהלראו, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, אז ננטש בית הספר. אחרי מלחמת העולם השנייה, אימצו בתי ספר בריטיים את רעיונותיו כ"מוזיקה ותנועה".
חייו
אמיל אנרי ז'אק נולד בווינה בשנת 1865. את השם אמיל ז'אק דלקרוז אימץ בהמשך לעצמו. אמו, ז'ולי ז'אק, הייתה מורה למוזיקה והקשר שלו למוזיקה נוצר כבר בילדותו. כצפוי, ובהשפעת אמו, החל דלקרוז את לימודי המוזיקה הפורמליים עוד בגיל הרך. כשמלאו לו 10, עקרה משפחתו את מגוריה לז'נבה, שווייץ, וב-1877 נכנס דלקרוז לקונסרבטוריון למוזיקה שם. הוא למד גם בקולג' של ז'נבה, שאותו לא העריך, כיון שראה בו "כלא", שהלימודים בו מבוססים בעיקר על חוקים וכללים ואין בו התייחסות לתחומי העניין של התלמידים.
בשנת 1881, היה חבר באגודה לספרות יפה, Belles-Lettres Literary Society, קבוצת סטודנטים שהקדישה את עתותיה למשחק, כתיבה וביצוע מוזיקה באופן כללי. אותו זמן גילה דלקרוז עניין בהלחנה, בעיקר. בשנת 1884 למד הלחנה אצל לאו דליב וגבריאל פורה. בערך באותה שנה היה בקומדי פרנסז. בהמשך למד הלחנה אצל מהיס לוסי, שהשפיע עליו בתהליך ההתפתחות הרתמית. בשנת 1886 היה עוזר מנצח בארג'ליה, שם גילה את מוזיקת העם הערבית. בקשר חסוג זה של מוזיקה, עמד דלקרוז על כך, שיש בנמצא עולמות שונים של ביטוי רתמי, שכל אחד מהם דורש דרך כתיבה שונה, כמו גם סגנון ביצוע ייחודי. בהתאם לכך,פיתח סוג חדש של כתב תווים. בשנת 1887, נסע לקונסרבטוריון של וינה, שם למד אצל אנטון ברוקנר.
בשנת 1892 נרשם דלקרוז לקונסרבטוריון למוזיקה של ז'נבה, אך בשנת 1910 עזב את הקונסרבטוריון והקים בית ספר משלו בהלראו, סמוך לדרזדן. רבים מתומכי המחול המודרני של המאה ה-20 למדו בבית ספרר זה, בהם קורט יוס והניה הולם, רודולף לאבאן, מריה ראמברט, אודאי שנקר ומרי ויגמן. ב-1911 הזמין הנסיף סרגיי וולקונסקי את דלקרוז ותלמידיו להציג את עבודתם בסנקט פטרבורג ובמוסקבה. ב-1914 חזר דלקרוז לז'נבה שם פתח מוסד חדש וב-1920 עבר בית הספר להלראי לאקסנבורג, סמוך לווינה. בית ספר נסגר בהמשך בפקודת הנאצים.
דלקרוז מת בז'נבה ב-1 ביולי 1950.