סבון משומן אדם במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:57, 31 במרץ 2015

"מצבת הסבון" בבית העלמין בעפולה. על המצבה הכיתוב: "פ"נ [ראשי תיבות: פה נקבר] אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים"

תבנית:חלונית2 על פי שמועות שהופצו במהלך מלחמת העולם השנייה, ההנאצים ייצרו סבון מרקמות שומן אדם, ובפרט מרקמות שומן של יהודים שהושמדו. הגרמנים אכן ניסו לייצר סבון מרקמות שומן אדם, אך מרבית ההיסטוריונים סבורים שלא נעשה ייצור בקנה מידה גדול.

השמועות בתקופת המלחמה

שמועות על כך שהנאצים מייצרים סבון מגופות בני אדם הופצו בשלב מוקדם של מלחמת העולם השנייה, ורבים האמינו בנכונותה. בידיעה שהופצה בהסברה הבריטית, שנקראה בגרמנית: Kadaververwertungsanstalt (נהגה: קדאפרברטונגסאנשטאלט), נטען כי בגלל מחסור בשומן, שנועד לייצור ניטרוגליצרין, נרות וחומרי סיכה, השתמשו הנאצים בגופות חיילים חיילים גרמנים וחיילי מדינות ההסכמה שנהרגו בחזיתות, ליצירת שומן^[1].

רבים ידעו שהנאצים עקרו שיני זהב מפיות נרצחים במחנות ריכוז והשמדה, כדי להתיך אותן לגושי זהב, והשתמשו בשערם כמילוי למזרנים^[2].

דיווח על ייצור סבון מגופות על ידי הנאצים פורסם בניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1942 על ידי סטיבן וייז^[3]. בעקבות הפרסום הוציא הימלר הוראה בכתב ב-30 בנובמבר 1942 שלא לעשות שימוש לא ראוי בגופות‏‏^[4]. כמו כן ביקש הימלר לחקור האם השמועות נכונות ולהודיע לו על כל מקרה‏‏^[5].

עדויות לאחר המלחמה

העיתונאי והסופר הבריטי, ממוצא רוסי, אלכסנדר ורט, שביקר בדנציג אחר המלחמה, העיד:

מחוץ לדנציג ראינו בית חרושת שבו נעשו ניסיונות לייצר סבון מגופות בני אדם, בניהולו של פרופסור גרמני ושמו ספנר. במקום ראינו מכלים מלאים ראשי אדם ואברים אחרים מושרים בנוזל, ודליים מלאים פתיתי חומר - סבון אנוש. מחזה זוועה! צעיר פולני מגורמן וקלוש-תגובה עבד במקום זה במעבדה. הוא נראה מבוהל ומפוחד מאד וסיפר כי למעשה לא עבר בית החרושת את שלבי הניסוי, אך הסבון שיוצר בו היה משובח, אם כי הדיף ריח רע. חומר כימי מיוחד שהוסף לתרכובת העניק לסבון ריח שקדים ודבר זה חיבב את המוצר על אמו. כן סיפר כי שמע מפי פרופסור ספנר כי הגרמנים אמרו להקים בית חרושת לסבון בכל מחנה ריכוז ולהעמיד את הייצור על בסיס תעשייתי.^[6]

במשפטי נירנברג העיד זיגמונד מאזור, שהיה עוזר במעבדה ליד מחנה שטוטהוף, 35 ק"מ מזרחית לדנציג, שבמעבדה בה עבד נעשו ניסויים בייצור סבון מגופות בני אדם. בעדותו אמר שמנהל המעבדה, פרופסור רודולף שפנר (Rudolf Spanner), נתן לו מתכון להכנת סבון שכלל שומן אדם, ושהוא הכין 25 קילוגרם סבון משומן שאסף מכ-40 גופות. הוא סיפר שבמקום ביקרו בכירים מהמשטר הנאצי, בהם אלברט פורסטר מנהיג המפלגה הנאצית בדאנציג וברנהרד רוסט שר החינוך הנאצי.

שני שבויים בריטיים שהקימו את המחנה העידו על ייצור הסבון ואמרו שמכונה לייצור סבון הוכנה בסביבות מרץ-אפריל 1944. בעקבות זאת קבעו שופטי משפטי נירנברג: ”היו מקרים בהם נעשו נסיונות להשתמש בשומן מגופות הנרצחים בייצור מסחרי של סבון”^[7].

נטען שסבון עליו נחרטו האותיות RIF (העשויות להיקרא כ-RJF), נעשה משומן של בני אדם ושהאותיות RIF הן ראשי תיבות של Rein Judisches Fett (שומן יהודי טהור), או של Rein Idisches Fett. ניצולי שואה רבים העידו שבזמן היותם במחנות ספרו להם שהסבון שעליו האותיות RIF עשוי מגופות של יהודים, וכן היו עדויות על אנשים שבמחנות ההשמדה נמנעו מלהשתמש בסבון, או קברו אותו בגלל היותו מגופות של יהודים‏‏^[8].

ברומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה רכשו יהודים סבונים שעליהם הוטבעו האותיות RIF מהחנויות וקברו אותם בבית הקברות היהודי, כפי שנעשה בסאטו מארה ב-1946, ביום האזכרה לנרצחים בשואה^[9]^[10]. טקסים כאלו נעשו גם שנים רבות לאחר השואה, למשל באטלנטה ‏‏בשנת 1970‏^[11]. ב-27 במאי 2009 נערכה האזכרה לקורבנות השואה בבית העלמין היהודי בגאלאץ מול קבר הסבון^[12]. כך גם בעפולה מצוי קבר ועל פי המצבה שעליו טמון בו "אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים". במרתף השואה יש מיצג הכולל פיסות סבון שעל פי הטענה שם יוצרו מגופות של יהודים‏‏^[13].

בספר השחור שכתב איליה ארנבורג לאחר המלחמה נכתב: "בחלק אחר של מחנה בלז'ץ היה בית חרושת ענקי לסבון. הגרמנים בחרו את האנשים השמנים ביותר, רצחו אותם וייצרו מהם סבון". סיפור דומה סופר על ידי יהודי מלבוב שסיפר על עובד רכבת שאמר לו שבבלז'ץ מייצרים סבון מגופות היהודים הנרצחים^[14]. אנטולי קוזנצוב, בספרו באבי יאר, כותב: "בבאבי-יאר נבנה והלך מפעל נסיוני לתעשיית סבון, להפקת סבון מגוויות ההרוגים, אך הגרמנים לא הספיקו לסיים בנייתו"^[15].

בשנת 1947 מנה ההיסטוריון מ. דבורז'צקי את עשיית סבון האדם בין הפשעים של הרופאים הגרמנים^[16].

בבדיקות מעבדה שנעשו באוניברסיטה החקלאית של ורשה בשנת 2006 על ידי החוקר אנדז'יי סטוליחווֹ (Andrzej Stolyhwo), נמצא שומן אדם בפיסת סבון, שהוצגה במשפטי נירנברג ושככל הנראה הגיעה משטוטהוף‏‏^[17].

פולמוס ציבורי

רוב ההיסטוריונים טוענים כי הגרמנים לא ייצרו סבון מרקמות שומן של יהודים בייצור המוני‏‏^[18]. ההיסטוריון פרופ' ישראל גוטמן אמר בהקשר לייצור סבון מבני אדם על ידי הנאצים כי "זה מעולם לא נעשה בקנה מידה גדול"‏‏^[19]. פרופסור יהודה באואר טען שמקור השמועה בסיפורים שסוהרים ספרו לאסירים במטרה לאמלל אותם^[20]. ביד ושם קבעו בהצהרה רשמית שמעולם לא הוכח שהנאצים ייצרו סבון משומן של יהודים ומספר עדויות שנבדקו בנושא זה נמצאו חסרות בסיס. בין השאר נמצא שפיסות סבון שהובאו לקבורה מכיוון שנטען שיוצרו מגופות של יהודים כלל לא הכילו שומן^[20].

מכחישי שואה רבים מחזקים את טענתם שהשואה לא הייתה, בכך שכביכול שסיפור הסבון לא היה, כך גם שאר הסיפורים על השואה הם הגזמות או בדיות. בשנת 1980 הכריז ארגון של מכחישי שואה על פרס של $25,000 למי שיביא הוכחה שהנאצים ייצרו סבון מיהודים ‏‏^[21].

ואולם, יש הסוברים שהגרמנים עסקו בייצור סבון משומן של יהודים; כך למשל, מל מרמלשטיין, שהגיש מספר תביעות משפטיות נגד מכחישי שואה‏‏^[22].

השפעות בשפה העברית

הביטוי "סבון" נוצר בסלנג הארץ ישראלי, שהתייחס בעיקר לניצולי השואה, והתרחב לפועל "לסבן" במובן להונות, נובע מהלעג הצברי לניצולים שכונו כך עקב השמועה שניצלו מלהפוך לסבונים בידי הנאצים‏‏^[23].

לקריאה נוספת

שרה נשמית, גם למתים לא הניחו: ייצור סבון משומן אדם בווז'אשץ' פרבר גדנסק, קיבוץ לוחמי הגטאות, 1998

קישורים חיצוניים

Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, pages 114-117
John Drobnicki & Julian Hendy, Deceit & Misrepresentation The Techniques of Holocaust Denial: The Soap Allegations
- Mark Weber, soap’, The Journal of Historical Review, vol. 11, no. 2, pp. 217–227.

בית-חרושת לסבון מגופות אדם, משמר, 17 ביולי 1945
רועי צ'יקי ארד, הבמאי שמנסה להפריך סופית את מיתוס הסבונים בשואה, באתר הארץ, 3 ביוני 2013

הערות שוליים

^ ‏Ponsonby, Arthur (1928). Falsehood in Wartime. New York: Dutton. pp. 102, 111–112‏
^ Roderick Stackelberg, Sally Anne Winkle (2002). The Nazi Sourcebook: An Anthology of Texts. Routledge. p. 354. ISBN 0415222133.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
^ סטיבן וייז, SLAIN POLISH JEWS PUT AT A MILLION ניו יורק טיימס, 26 בנובמבר 1942
^ ‏Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, page 117.
וכן: Himmler to Müller, 30 Nov. 1942, US National Archives, Record Group 242, Microfilm Series T-175/Roll 58/Frame 2521486. quoted in Richard Breitman, "Secrecy and the Final Solution", in: Rochelle L. Millen, New perspectives on the Holocaust, pp. 70-71.
^ ‏Harold Marcuse, Did Nazis use human body fat to make soap?‏
^ ‏אלכסנדר ורט, רוסיה במלחמה 1941 - 1945, הוצאת מערכות, 1968, כרך ב', עמ' 668‏
^ vol. 1, p. 252 ‏IMT, quoted in Deceit & Misrepresentation, The Techniques of Holocaust Denial, Nizkor‏
^ ‏למשל, זיכרונות שמואל מרדכי רובינשטיין‏
^ הקהילה היהודית של סאטו מארה
^ הלוויה דומה בירושלים מתוארת ביהדות אוסטריה מפקידה בירושלים את אפר קדושיה, דבר, 27 ביוני 1949
^ ‏מוזיאון השואה בארצות הברית: "אין הוכחה לכך שהנאצים יצרו סבון משומן יהודים", 25 בספטמבר 2000, אתר Walla‏
^ עיתון מקומי בגאלאץ, VIATA LIBERA
^ ‏יונתן אמיר, יד-ושם מודל 48'‏
^ פליט יהודי מלבוב מספר על השמדת היהודים, דבר, 7 בדצמבר 1943
^ אנטולי קוזנצוב, באבי יאר, עם עובד , תל אביב 1968, עמ' 160
^ מ. דבורז'צקי, יוכרז חרם עולמי על הרופאים הגרמנים הפושעים!, דבר, 17 באוקטובר 1947
^ ‏אורי הלר, מחקר: הנאצים יצרו סבון מגופות, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2006‏
^ ‏Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, page 115‏
^ Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, page 117‏
^ ¹ ² ‏יד ושם: לא עשו סבון משומן של יהודים
^ ‏Shofar FTP Archive File: people/m/mermelstein.mel//mermelstein.text, Nizkor‏
^ ‏Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, pages 114-115‏‏
^ ‏ רוביק רוזנטל, קרב התרבות הגדול בממלכת הריאליטי‏

[1] ‏Ponsonby, Arthur (1928). Falsehood in Wartime. New York: Dutton. pp. 102, 111–112‏

[2] Roderick Stackelberg, Sally Anne Winkle (2002). The Nazi Sourcebook: An Anthology of Texts. Routledge. p. 354. ISBN 0415222133.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)

[3] סטיבן וייז, SLAIN POLISH JEWS PUT AT A MILLION ניו יורק טיימס, 26 בנובמבר 1942

[4] ‏Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, page 117.
וכן: Himmler to Müller, 30 Nov. 1942, US National Archives, Record Group 242, Microfilm Series T-175/Roll 58/Frame 2521486. quoted in Richard Breitman, "Secrecy and the Final Solution", in: Rochelle L. Millen, New perspectives on the Holocaust, pp. 70-71.

[5] ‏Harold Marcuse, Did Nazis use human body fat to make soap?‏

[6] ‏אלכסנדר ורט, רוסיה במלחמה 1941 - 1945, הוצאת מערכות, 1968, כרך ב', עמ' 668‏

[7] vol. 1, p. 252 ‏IMT, quoted in Deceit & Misrepresentation, The Techniques of Holocaust Denial, Nizkor‏

[8] ‏למשל, זיכרונות שמואל מרדכי רובינשטיין‏

[9] הקהילה היהודית של סאטו מארה

[10] הלוויה דומה בירושלים מתוארת ביהדות אוסטריה מפקידה בירושלים את אפר קדושיה, דבר, 27 ביוני 1949

[11] ‏מוזיאון השואה בארצות הברית: "אין הוכחה לכך שהנאצים יצרו סבון משומן יהודים", 25 בספטמבר 2000, אתר Walla‏

[12] עיתון מקומי בגאלאץ, VIATA LIBERA

[13] ‏יונתן אמיר, יד-ושם מודל 48'‏

[14] פליט יהודי מלבוב מספר על השמדת היהודים, דבר, 7 בדצמבר 1943

[15] אנטולי קוזנצוב, באבי יאר, עם עובד , תל אביב 1968, עמ' 160

[16] מ. דבורז'צקי, יוכרז חרם עולמי על הרופאים הגרמנים הפושעים!, דבר, 17 באוקטובר 1947

[17] ‏אורי הלר, מחקר: הנאצים יצרו סבון מגופות, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2006‏

[18] ‏Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, page 115‏

[19] Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, page 117‏

[ידושם-20] ¹ ² ‏יד ושם: לא עשו סבון משומן של יהודים

[21] ‏Shofar FTP Archive File: people/m/mermelstein.mel//mermelstein.text, Nizkor‏

[22] ‏Michael Shermer, Alex Grobman, Arthur Hertzberg, Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?, University of California Press, 2002, pages 114-115‏‏

[23] ‏ רוביק רוזנטל, קרב התרבות הגדול בממלכת הריאליטי‏

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-[[קובץ:Matsevetsabon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"מצבת הסבון" בבית העלמין ב[[עפולה]]. הכיתוב: "פ"נ [ראשי תיבות: פה נקבר] אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים"]]
+[[קובץ:Matsevetsabon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"מצבת הסבון" בבית העלמין ב[[עפולה]]. על המצבה הכיתוב: "פ"נ [ראשי תיבות: פה נקבר] אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים"]]
 {{חלונית2
 |תוכן=וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְיִתְאָסְפוּ אַחַד לְאֶחָד בְּבִקְעַת הָעֲצָמוֹת:
@@ שורה 42: / שורה 42: @@
 == השמועות בתקופת המלחמה ==
-שמועות על כך שה[[נאצים]] מייצרים סבון מגופות בני אדם הופצו כבר בשלב מוקדם של [[מלחמת העולם השנייה]]. ורבים האמינו בנכונותה. על פי ידיעה שהופצה בהסברה בריטית אנטי-גרמנית שנקראה בגרמנית: Kadaververwertungsanstalt (נהגה: קדאפרברטונגסאנשטאלט), ולפיה, בשל מחסור בשומן, שנועד לייצור [[ניטרוגליצרין]], [[נר]]ות וחומרי סיכה, השתמשו הגרמנים בגופות חיילים של חיילים גרמנים וחיילי [[מדינות ההסכמה]] שנהרגן בחזיתות, לשם יצירת שומן{{הערה|1=‏Ponsonby, Arthur (1928). Falsehood in Wartime. New York: Dutton. pp. 102, 111–112‏}}.
+שמועות על כך שה[[נאצים]] מייצרים סבון מגופות בני אדם הופצו בשלב מוקדם של [[מלחמת העולם השנייה]], ורבים האמינו בנכונותה. בידיעה שהופצה בהסברה הבריטית, שנקראה בגרמנית: Kadaververwertungsanstalt (נהגה: קדאפרברטונגסאנשטאלט), נטען כי בגלל מחסור בשומן, שנועד לייצור [[ניטרוגליצרין]], [[נר]]ות וחומרי סיכה, השתמשו הנאצים בגופות חיילים חיילים גרמנים וחיילי [[מדינות ההסכמה]] שנהרגו בחזיתות, ליצירת שומן{{הערה|1=‏Ponsonby, Arthur (1928). Falsehood in Wartime. New York: Dutton. pp. 102, 111–112‏}}.
 רבים ידעו שהנאצים עקרו [[שן זהב|שיני זהב]] מפיות נרצחים במחנות ריכוז והשמדה, כדי להתיך אותן לגושי [[זהב]], והשתמשו בשערם כמילוי למזרנים{{הערה|1={{cite book
   | authors = Roderick Stackelberg, Sally Anne Winkle
@@ שורה 58: / שורה 58: @@
 {{ציטוט|תוכן=מחוץ לדנציג ראינו בית חרושת שבו נעשו ניסיונות לייצר סבון מגופות בני אדם, בניהולו של פרופסור גרמני ושמו ספנר. במקום ראינו מכלים מלאים ראשי אדם ואברים אחרים מושרים בנוזל, ודליים מלאים פתיתי חומר - סבון אנוש. מחזה זוועה! צעיר פולני מגורמן וקלוש-תגובה עבד במקום זה במעבדה. הוא נראה מבוהל ומפוחד מאד וסיפר כי למעשה לא עבר בית החרושת את שלבי הניסוי, אך הסבון שיוצר בו היה משובח, אם כי הדיף ריח רע. חומר כימי מיוחד שהוסף לתרכובת העניק לסבון ריח שקדים ודבר זה חיבב את המוצר על אמו. כן סיפר כי שמע מפי פרופסור ספנר כי הגרמנים אמרו להקים בית חרושת לסבון בכל מחנה ריכוז ולהעמיד את הייצור על בסיס תעשייתי.{{הערה|1=‏אלכסנדר ורט, '''רוסיה במלחמה 1941 - 1945''', הוצאת מערכות, 1968, כרך ב', עמ' 668‏}}|מרכאות=כן}}
-ב[[משפטי נירנברג]] העיד זיגמונד מאזור, שהיה עוזר במעבדה ליד מחנה [[שטוטהוף]], 35 ק"מ מזרחית ל[[דנציג]], שבמעבדה בה עבד נעשו ניסויים בייצור סבון מגופות בני אדם. בעדותו אמר שמנהל המעבדה, פרופסור שפנר, נתן לו מתכון להכנת סבון שכלל שומן אדם, ושהוא הכין 25 קילוגרם סבון משומן שאסף מכ-40 גופות. הוא סיפר שבמקום ביקרו בכירים מהמשטר הנאצי, בהם אלברט פורסטר מנהיג המפלגה הנאצית ב[[דאנציג]] ו[[ברנהרד רוסט]] שר החינוך הנאצי.
+ב[[משפטי נירנברג]] העיד זיגמונד מאזור, שהיה עוזר במעבדה ליד מחנה [[שטוטהוף]], 35 ק"מ מזרחית ל[[דנציג]], שבמעבדה בה עבד נעשו ניסויים בייצור סבון מגופות בני אדם. בעדותו אמר שמנהל המעבדה, פרופסור רודולף שפנר (Rudolf Spanner), נתן לו מתכון להכנת סבון שכלל שומן אדם, ושהוא הכין 25 קילוגרם סבון משומן שאסף מכ-40 גופות. הוא סיפר שבמקום ביקרו בכירים מהמשטר הנאצי, בהם אלברט פורסטר מנהיג המפלגה הנאצית ב[[דאנציג]] ו[[ברנהרד רוסט]] שר החינוך הנאצי.
 שני שבויים בריטיים שהקימו את המחנה העידו על ייצור הסבון ואמרו שמכונה לייצור סבון הוכנה בסביבות מרץ-אפריל 1944. בעקבות זאת קבעו שופטי משפטי נירנברג: {{ציטוטון|היו מקרים בהם נעשו נסיונות להשתמש בשומן מגופות הנרצחים בייצור מסחרי של סבון}}{{הערה|1=vol. 1, p. 252 ‏IMT, quoted in [http://www.nizkor.org/features/techniques-of-denial/soap-01.html Deceit & Misrepresentation, The Techniques of Holocaust Denial], Nizkor‏}}.
@@ שורה 66: / שורה 66: @@
 ב[[רומניה]] שלאחר מלחמת העולם השנייה רכשו יהודים סבונים שעליהם הוטבעו האותיות '''RIF''' מהחנויות ו[[קבורה (יהדות)|קברו]] אותם בבית הקברות היהודי, כפי שנעשה ב[[סאטו מארה]] ב-[[1946]], ביום האזכרה לנרצחים בשואה{{הערה|1=[http://www.jewishcomunity.ro/index.php?page=content&p=mainpage&id=10 הקהילה היהודית של סאטו מארה]}}{{הערה|הלוויה דומה ב[[ירושלים]] מתוארת ב{{דבר||יהדות אוסטריה מפקידה בירושלים את אפר קדושיה|1949/06/27|00125}}}}. טקסים כאלו נעשו גם שנים רבות לאחר השואה, למשל ב[[אטלנטה]] ‏‏בשנת 1970{{כ}}{{הערה|1=‏[http://news.walla.co.il/?w=//21796 מוזיאון השואה בארצות הברית: "אין הוכחה לכך שהנאצים יצרו סבון משומן יהודים", 25 בספטמבר 2000], אתר Walla‏}}.
 ב-[[27 במאי]] [[2009]] נערכה האזכרה לקורבנות השואה בבית העלמין היהודי ב[[גאלאץ]] מול קבר הסבון{{הערה|1=[http://www.sisnet.ro/index.php?page=articol&id=320 עיתון מקומי בגאלאץ, VIATA LIBERA]}}.
-כך גם ב[[עפולה]] מצוי קבר ועל פי המצבה שעליו טמון בו "אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים". ב[[מרתף השואה]] יש מיצג הכולל פיסות סבון שעל פי הטענה שם יוצרו מגופות של יהודים‏‏{{הערה|1=‏[http://yonatanamirsnotes.wordpress.com/2005/12/09/shoa_bas/ יונתן אמיר, יד-ושם מודל 48']‏}}.
+כך גם ב[[עפולה]] מצוי קבר ועל פי המצבה שעליו טמון בו "אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים".
+ב[[מרתף השואה]] יש מיצג הכולל פיסות סבון שעל פי הטענה שם יוצרו מגופות של יהודים‏‏{{הערה|1=‏[http://yonatanamirsnotes.wordpress.com/2005/12/09/shoa_bas/ יונתן אמיר, יד-ושם מודל 48']‏}}.
 בספר השחור שכתב [[איליה ארנבורג]] לאחר המלחמה נכתב: "בחלק אחר של מחנה [[בלז'ץ]] היה בית חרושת ענקי לסבון. הגרמנים בחרו את האנשים השמנים ביותר, רצחו אותם וייצרו מהם סבון". סיפור דומה סופר על ידי יהודי מ[[לבוב]] שסיפר על עובד רכבת שאמר לו שב[[בלז'ץ]] מייצרים סבון מגופות היהודים הנרצחים{{הערה|{{דבר||פליט יהודי מלבוב מספר על השמדת היהודים|1943/12/07|00206}}}}. [[אנטולי קוזנצוב]], בספרו '''באבי יאר''', כותב: "בבאבי-יאר נבנה והלך מפעל נסיוני לתעשיית סבון, להפקת סבון מגוויות ההרוגים, אך הגרמנים לא הספיקו לסיים בנייתו"{{הערה|[[אנטולי קוזנצוב]], '''באבי יאר''', [[עם עובד]] , תל אביב 1968, עמ' 160}}.