הסניגוריה הציבורית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
אין תקציר עריכה
שורה 39: שורה 39:
הסניגוריה הציבורית הייתה הגוף הראשון שזכה למעמד של "[[ידיד בית המשפט]]", והיא מצטרפת לדיון בתיקים עקרוניים כצד חיצוני המחווה את דעתו ותורם ממומחיותו הייחודית בתחום המשפט הפלילי.
הסניגוריה הציבורית הייתה הגוף הראשון שזכה למעמד של "[[ידיד בית המשפט]]", והיא מצטרפת לדיון בתיקים עקרוניים כצד חיצוני המחווה את דעתו ותורם ממומחיותו הייחודית בתחום המשפט הפלילי.


הסניגוריה הציבורית עורכת כנסים והשתלמויות בתחום המשפט הפלילי והיא שותפה בהוצאה לאור של הירחון המקצועי "הסניגור". רבים מאנשי הסניגוריה גם נוטלים חלק פעיל בהוראה ב[[קליניקה משפטית|קליניקות משפטיות]] לייצוג פלילי הפועלות בבתי-הספר למשפטים ברחבי ישראל.
הסניגוריה הציבורית עורכת כנסים והשתלמויות בתחום המשפט הפלילי והיא שותפה בהוצאה לאור של הירחון המקצועי "[[הסניגור (כתב עת)|הסניגור]]". רבים מאנשי הסניגוריה גם נוטלים חלק פעיל בהוראה ב[[קליניקה משפטית|קליניקות משפטיות]] לייצוג פלילי הפועלות בבתי-הספר למשפטים ברחבי ישראל.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־16:33, 10 באפריל 2015

הסניגוריה הציבורית היא יחידה במשרד המשפטים שתפקידה להעניק הגנה משפטית לנאשמים או חשודים בפלילים הזכאים לכך על פי חוק. הייצוג המשפטי על ידי הסניגוריה הציבורית ניתן ללא תמורה, ושכר טרחתם של עורכי הדין משולם להם ישירות מקופת המדינה, על פי תעריף קבוע שנקבע אף הוא בחוק.

ייצוג נאשמים במימון המדינה מקובל במרבית המדינות הדמוקרטיות, והוא מהווה ערובה חשובה לקיומו של הליך משפטי הוגן ולעשיית צדק, במיוחד בשיטת המשפט האדוורסרית, המבוססת על שוויון בין הצדדים.

הקמת הסניגוריה הציבורית

פרופ' קנת מן, הסניגור הציבורי הארצי הראשון

טרם הקמת הסניגוריה הציבורית, מרבית הנאשמים במשפטים פליליים לא היו מיוצגים על ידי עורך דין. במקרים מעטים בהם הואשם אדם חסר אמצעים בפשע חמור, מונה לנאשם "סניגור ממונה", ולא תמיד הייתה איכות הייצוג נאותה. על רקע זה, מינה שר המשפטים בשנות השמונים ועדת בדיקה בנושא הסיוע המשפטי הפלילי, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון בדימוס דוד בכור. ועדה זו מתחה ביקורת קשה על תופעת היעדר הייצוג ועל כך שלא הייתה קיימת באותה עת כל מסגרת מקצועית לפיקוח על איכות הסיוע המשפטי הניתן במשפטים פליליים. הוועדה קראה לשינוי שיטת הסיוע המשפטי בישראל והציעה מעבר לשיטה של סניגוריה ציבורית. באותן שנים נמתחה ביקורת גם בפסיקת בית המשפט העליון על היעדרם של אמצעים הולמים למתן ייצוג לנאשמים מחוסרי אמצעים[1].

הסניגוריה הציבורית הוקמה בשנת 1996, עם חקיקת חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995. הקמת הסניגוריה הציבורית הייתה יזמתו של פרופסור קנת מן מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב אשר היה אף לסניגור הציבורי הראשון. מן פרש לאחר תקופת כהונה אחת בראש הסניגוריה הציבורית, ובשנת 2003 מונתה לכהן בתפקיד עורכת הדין ענבל רובינשטיין, אשר כיהנה כסניגורית הציבורית הארצית עד לפברואר 2012. בספטמבר 2011 הודיעה ועדת הסניגוריה הציבורית על החלטתה לבחור בד"ר יואב ספיר לכהונת הסנגור הציבורי הארצי השלישי[2].

מבנה הסניגוריה הציבורית

הסניגוריה הציבורית הוקמה כישות סטטוטורית עצמאית, שאינה כפופה ליועץ המשפטי לממשלה. על פעילותה מפקחת ועדת הסניגוריה הציבורית, ועדה עצמאית הכוללת את שר המשפטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס, שני עורכי דין העוסקים בייצוג נאשמים ומומחה למשפט פלילי.

הסניגורית הציבורית הארצית לשעבר, עו"ד ענבל רובינשטיין והסניגור הציבורי הראשי הנוכחי ד"ר יואב ספיר (2011)

בראש הסניגוריה הציבורית עומד הסניגור הציבורי הארצי ותחתיו מכהנים סניגורים ציבוריים מחוזיים. תקופת כהונתו של הסניגור הציבורי הארצי היא חמש שנים וניתן להאריכה בחמש שנים נוספות. תפקידו של הסניגור הציבורי הארצי לנהל את הסניגוריה הציבורית, להתוות את מדיניותה, לדאוג להדרכת עובדיה ולפקח על רמתם המקצועית של כל עורכי-הדין הפועלים מטעמה. הסניגור הציבורי הארצי ממונה על הסניגורים הציבוריים המחוזיים, הפועלים במחוזות תל אביב מרכז, ירושלים, דרום, צפון וחיפה.

הסניגורים הציבוריים המחוזיים אחראים לניהול העבודה השוטפת של הסניגוריה במחוזות. הם נושאים באחריות הכוללת לייצוג הניתן על ידי כל אחד מעורכי-הדין הפנימיים והחיצוניים במחוז, ואחראים על הרכבת רשימת עורכי הדין, מינוי סניגורים ציבוריים, חלוקה ותיאום של עבודתם, פיקוח מקצועי על עבודת עורכי-הדין ומתן ייעוץ משפטי, אישור תשלומי שכר הטרחה, ועוד. בכל אחד ממחוזות הסניגוריה פועלות מחלקות ייעודיות לענייני מעצרים, נוער, ייעוץ ופיקוח ועוד.

שיטת ההפעלה של הסניגוריה הציבורית היא הפרטה חלקית: השירות המשפטי ניתן ברובו על עורכי דין פרטיים המועסקים כסניגורים "חיצוניים", ומשובצים לייצוג הלקוחות על פי שיקול דעתה של הסניגוריה הציבורית. בסניגוריה הציבורית מועסקת קבוצה מצומצמת של סניגורים ציבוריים עובדי המדינה (סניגורים "פנימיים"), אשר פרט לביצוע תפקידיהם בייצוג נאשמים וחשודים הם מפקחים על פעולתם של הסניגורים ה"חיצוניים". מעמדם של הסניגורים עובדי המדינה הוא כמעמדם של עובדי פרקליטות המדינה.

כיום מועסקים בלשכות הסניגוריה הציבורית כ-80 עורכי-דין וצוות מינהלי התומך בהם. לצידם מועסקים בכל רחבי הארץ כ-700 סניגורים "חיצוניים", הנשכרים לפי הצורך.

העילות למינוי סניגור ציבורי

תנאי הזכאות לייצוג על ידי סניגור ציבורי קבועים בחוק הסניגוריה הציבורית ובחוק סדר הדין הפלילי. ישנן עילות מינוי התלויות בחומרת העבירה או בחומרת התוצאה האפשרית של ההליך המשפטי (למשל: מאסר בפועל, מעצר עד תום ההליכים, הסגרה, אשפוז כפוי), או כאלה המתייחסות להליכים שיש בהם סדרי דין חריגים (למשל: דיון מקדמי, עדות מוקדמת, עדות בווידאו). קבוצה נוספת של עילות מינוי קשורות במאפיינים מיוחדים של הנאשם או החשוד, כגון מצב כלכלי קשה, מוגבלות פיזית או נפשית, קטינות ועוד.

בנוסף לרשימת מקרים זו, לבתי-המשפט קיימת סמכות כללית להורות על מינוי סניגור גם אם לא מתקיימת אחת מעילות המינוי האחרות, וזאת כאשר בית המשפט סבור "שאינו יכול לנהל את המשפט כאשר הנאשם אינו מיוצג".

היקף הפעילות

משרדי הסניגוריה הציבורית בתל אביב

בשנים שחלפו מאז הקמתה חל גידול משמעותי בהיקפי הפעילות של הסניגוריה הציבורית. בשנת 2001 ייצגה הסניגוריה הציבורית על חמשת מחוזותיה, בכ-50,000 הליכים פליליים חדשים, בשנת 2004 פעלה הסניגוריה הציבורית במתן ייצוג בכ-65,000 הליכים פליליים, ואילו בשנת 2009 ייצגה הסניגוריה הציבורית בכ-85,000 הליכים[3].

הסניגוריה הציבורית מייצגת את הנאשמים במרבית ההליכים הפליליים הנדונים בבתי המשפט בישראל. כך, למשל, בשנת 2009 היו מיוצגים על ידי סניגור ציבורי שני שלישים מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים, מחצית הנאשמים בבתי משפט השלום ו-80% מהקטינים בבית המשפט לנוער[4]. בשנה זו שולמו מקופת המדינה כשכר טרחה לסניגורים ציבוריים 136 מיליון ש"ח[5].

תפקידים מוסדיים

בנוסף לייצוג לקוחותיה הזכאים לכך על פי חוק, לסניגוריה הציבורית תפקיד חשוב כגוף מוסדי במערכת המשפט הישראלית. כך למשל מציגה הסניגוריה הציבורית עמדה עצמאית בהליכי חקיקה, משתתפת בוועדות מקצועיות, מבצעת ביקורות שוטפות בבתי סוהר ומפרסמת דו"חות על תנאי הכליאה בישראל[6].

הסניגוריה הציבורית הייתה הגוף הראשון שזכה למעמד של "ידיד בית המשפט", והיא מצטרפת לדיון בתיקים עקרוניים כצד חיצוני המחווה את דעתו ותורם ממומחיותו הייחודית בתחום המשפט הפלילי.

הסניגוריה הציבורית עורכת כנסים והשתלמויות בתחום המשפט הפלילי והיא שותפה בהוצאה לאור של הירחון המקצועי "הסניגור". רבים מאנשי הסניגוריה גם נוטלים חלק פעיל בהוראה בקליניקות משפטיות לייצוג פלילי הפועלות בבתי-הספר למשפטים ברחבי ישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו, למשל, בש"פ 353/87 מדינת ישראל נ' אפרגן, פ"ד מא(4) 147, וכן ע"פ 134/89 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203.
  2. ^ אתר למנויים בלבד תומר זרחין, הסנגור הציבורי הבא: ד"ר יואב ספיר, באתר הארץ, 15.9.11
  3. ^ דו"ח הסניגוריה הציבורית לשנים 2008-2009, בעמ' 132.
  4. ^ שם.
  5. ^ שם, בעמ' 145.
  6. ^ דו"ות תנאי כליאה באתר הסניגוריה הציבורית.