שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
===גורמים שאפשרו את הויסות===
תרומה חשובה להתפתחות הוויסות העלה מבנה הבעלות הייחודי של הבנקים. [[חברת העובדים]] של [[ההסתדרות]] ששלטה בבנק הפועלים, "[[אוצר התיישבות היהודים]]" בבנק לאומי ותנועת [[הפועל המזרחי]] בבנק המזרחי היו בעלים שהחזיקו באחוז אפסי של ההון, אך בכל מניות השליטה. נציגי הבעלים היו במשך רוב השנים גם חברי מפלגות השלטון (במיוחד "[[המערך]]" וה[[מפד"ל]]) או מקורבים להן. ראשי הבנקים, [[יעקב לוינסון]] בהפועלים, [[ארנסט יפת]] בלאומי, ואהרן מאיר בהמזרחי ניהלו את הבנק עבור בעלים שלא הבינו ולא התערבו בניהולו, ולמעשה העניקו למנהלים שכירים אלו יד חופשית לחלוטין לעשות כרצונם. הבנק החשוב הרביעי שהצטרף, [[דיסקונט]], היה בבעלות [[משפחת רקנאטי]]. ראשו, [[רפאל רקנאטי]], נגרר לוויסות תחילה באי-רצון אך בלי יכולת לעמוד בפיתוי, והמשיך בו אחר כך מחוסר יכולת להתנתק ממנו.
 
תרומה חשובה לא פחות לוויסות העלה מבנה ההון במשק הישראלי. במהלך השנים שמאז קום המדינה התייחסו ממשלות ישראל לבנקים כערוץ לגיוס כספים למימון הוצאותיהן, כשהן מכתיבות לבנקים כיצד יושקעו כספיהם. שליטה זו, בצירוף לשליטה בשער הריבית, אפשרה לממשלה ל"הדפיס כסף" באמצעות רכישת אגרותיה על–ידי הבנקים כמעט בכל מצב. נוסף על–כך, בתחומים רבים תפקדו הבנקים על בסיס ההנחה כי הלוואותיהם או השקעותיהם בגורמים הכלכליים המרכזיים במשק הישראלי, כמו חברות הסתדרותיות, [[קיבוץ|קיבוצים]], [[מושב|מושבים]] וכדומה, נעשות לפי רצונו של השלטון וכי הממשלה תהיה ערבה לכספי הלוואות אלו במקרה הצורך.
1,747

עריכות

תפריט ניווט